Yoma 63a — le Talmud en français

ומדברי רב חסדא נלמד, שאם

שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל

-

פטור

. מפני שבאותה שעה אין השלמים ראויים להבאה אל אהל מועד. ואף על פי שפתיחת דלתות ההיכל איננה מעשה שבגוף השלמים.

מאי טעמא

[מהו טעם הדבר]?

מפני ש

מחוסר פתיחה

של דלתות ההיכל,

כמחוסר מעשה דמי

. שהואיל ובענין השלמים נאמר דין פתיחת דלתות ההיכל, הרי זה כמעשה שבגופן.

ועכשיו הגמרא מקשה על עצם דבריו של רב חסדא, ששעיר יום הכיפורים ששחטו בחוץ לפני ההגרלה חייב "הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ".

ומקשינן:

ומי אית ליה לרב חסדא "הואיל"?

וכי רב חסדא סובר שהמפריש קרבן מסוים ואינו ראוי להקריבו לשם מה שהופרש, אף על פי כן אם שחטו בחוץ הוא חייב, משום "הואיל וראוי לקרבן אחר"?!

והאמר רב חסדא

: קרבן

פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה,

אם שחטו

לשמו

[לשם פסח]

פטור

. מפני שפסח אינו ראוי להיקרב בפנים לשמו אלא בזמנו [בי"ד ניסן].

ואם שחטו

שלא לשמו

אלא לשם שלמים,

חייב,

מפני שפסח שלא בזמנו ראוי להקרב בפנים לשם שלמים.

ומדייקת הגמרא:

טעמא

, הטעם שהשוחט את הפסח שלא בזמנו בחוץ חייב, הוא אך ורק משום

ד

שחטו

שלא לשמו

[אלא לשם שלמים].

ומשמע

הא

אם שחטו

סתמא,

הרי זה כאילו שחטו

לשמו הוא, ופטור

.

ו

קשה:

אמאי

הוא פטור?

לימא

[נאמר]

הואיל וראוי

להביאו

שלא לשמו בפנים,

הרי זה נחשב ראוי לאהל מועד, והשוחטו בחוץ יהיה חייב! ודחינן את הקושיא: הכי

השתא!

וכי כך אתה סבור, שיש לדמות את שעיר יום הכיפורים לקרבן הפסח?! והרי יש לחלק ביניהם:

התם

, קרבן פסח ששחטו בחוץ שלא בזמנו בסתמא, אינו חייב, משום שפסח

בעי עקירה

. צריך שיעקור ממנו שם פסח בשחיטתו. וכל זמן שלא שחטו בפירוש לשם שלמים הרי הוא עדיין קרבן פסח, ולכן השוחטו בחוץ פטור [שהרי אינו ראוי להתקבל בעזרה].

אבל

האי

שעיר יום הכיפורים, אף על פי שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים, מכל מקום אם שחטו סתמא בחוץ חייב, הואיל וראוי הוא לשעיר הנעשה בחוץ, כי הוא

לא בעי עקירה

, שאין צורך לעקור ממנו את שם "שעיר הנעשה בפנים", כיון ששניהם שווים בשמותיהם. שהרי בין שעיר הנעשה בחוץ ובין שעיר הנעשה בפנים שניהם קריבין לחטאת.

רבה בר שימי מתני להו

, שנה את שתי המימרות שלמדנו לעיל בשם רב חסדא [שהשוחט את שני שעירי החטאת בחוץ לפני ההגרלה חייב משום "הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ", ושפסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, לשמו פטור, שלא לשמו חייב]

בדרבה

. בשמו של רבה [ולא בשם רב חסדא].

וקשיא ליה דרבה אדרבה

. הוקשה לו שיש סתירה בדברי רבה, כפי שהקשנו לעיל [על רב חסדא].

ומשני

-

כדשנינן

. ותירץ כפי שתירצנו לעיל.

הגמרא מביאה אמוראים שנחלקו על רב חסדא [ורבה] בענין השוחט את הפסח שלא בזמנו בחוץ:

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל לבבל,

אמר

בשם

רבי ירמיה

, שכך

אמר רבי יוחנן

[שהיה גר בארץ ישראל]:

פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, בין לשמו בין שלא לשמו

-

פטור.

ורב דימי מבאר את טעמו של רבי יוחנן:

אמר רב דימי: אמריתא לשמעתא קמיה דרבי ירמיה

, כאשר למדתי שמועה זו לפני רבי ירמיה, שאלתי אותו כך:

בשלמא

השוחט את הפסח בחוץ בשאר ימות השנה

לשמו

פטור,

דהא לא חזי ליה

, שהרי אינו ראוי עתה להקריבו לשם פסח בפנים.

אלא

אם שחטו

שלא לשמו

-

אמאי

פטור? ו

הא חזי

קרבן פסח שלא בזמנו להקריבו

שלא לשמו

[לשם שלמים]

בפנים!

ואמר לי

[ענה לי] רבי ירמיה: אין הפסח כשר להקרב כל ימות השנה בתורת שלמים, אלא על ידי עקירה מתורת פסח, בכך ששוחט אותו בפנים לשם שלמים.

אבל

עקירת חוץ

, כאשר הוא עוקר את שם פסח בשחיטה שנעשית מחוץ לעזרה -

לאו שמה עקירה,

שהרי שחיטה הנעשית בחוץ היא שחיטה פסולה, ואין בכוחה לעקור מן הקרבן שם "פסח". וממילא כל עוד לא נעקר ממנו שם פסח אינו נחשב ראוי להקרב כמות שהוא בפנים, שהרי עתה אין זה פסח.

הגמרא מביאה דעה אחרת שנאמרה בשם רבי יוחנן:

כי אתא רבין

[כאשר רבין בא מארץ ישראל לבבל]

אמר

בשם

רבי ירמיה

שכך

אמר רבי יוחנן

[שהיה גר בארץ ישראל]:

פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, בין לשמו בין שלא לשמו חייב,

הואיל וראוי להקריבו בפנים שלא לשמו [ונחשב ראוי להקרבה באהל מועד].

ותמהינן:

ו

כי יתכן ש

אפילו

אם שחטו

לשמו

הוא חייב?!

והתנן

והרי שנינו במשנה [זבחים קיב ב]: השוחט

מחוסר זמן

בחוץ פטור,

בין

אם הוא מחוסר זמן

בגופו

, כגון שעדיין לא עברו שבעה ימים מלידתו, ו

בין

אם הוא

מחוסר זמן בבעלים.

ואיזהו

קרבן

מחוסר זמן בבעלים

שאם הקריבו בחוץ הוא פטור?

הזב והזבה והיולדת והמצורע

[והנזיר ], שהתורה נתנה זמן להבאת קרבנותיהם, שכולם מביאים קרבן בסוף ספירת שבעה ימים, חוץ מהיולדת שמביאה את קרבנותיה במלאות ימי טהרה.

ואם אירע

ש

הם

הקריבו חטאתם ואשמם

בחוץ

לפני זמנם, הרי הם

פטורין,

מפני שאינם יכולים להקריבם אז בפנים לא לשם חובתם, ולא לנדבה: לשם חובתם אינם יכולים להקריבם, מפני שעדיין לא הגיע זמן הקרבתם.

ולשם נדבה אינם יכולים להקריבם, מפני שאין חטאת ואשם באים בנדבה.

ובזמן שהקריבו

עולותיהן ושלמיהן

בחוץ

לפני זמנם, אף על פי שאינם יכולים להקריבם לשם חובתם, הרי הם

חייבין,

הואיל וראויים להקריבם בתורת נדבה.

ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו

שמצורע שהביא את אשמו בחוץ כשהוא מחוסר זמן שפטור,

אלא

כשהקריבו

לשמו

[שאז אין הקרבן ראוי להיקרב בפנים בתורת אשם].

אבל

אם הקריבו [בחוץ]

שלא לשמו

אלא לשם עולה או שלמים

חייב,

שכן הוא ראוי להקריבו בפנים שלא לשמו, כי כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובתם [חוץ מן הפסח בזמנו בי"ד ניסן והחטאת בכל זמן].

ומוכח מכאן, שאף על פי שאשם ששחטו שלא לשמו בחוץ חייב, בכל זאת אם

שחטו לשמו, מיהת

[על כל פנים] הוא

פטור

.

ומכאן קשה על דעת רבין בשם רבי יוחנן, שאמר: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה אפילו אם שחטו לשמו פטור.

אמאי

אשם ששחטו לשמו פטור?

נימא

[נאמר] שהשוחט אשם לשמו בחוץ יתחייב,

הואיל וראוין

להקריבו

שלא לשמו בפנים!

[כשם שאמר רבין לענין קרבן הפסח]

ודחינן את הקושיא:

הכי השתא

, וכי כך אתה סבור שיש לדמות את הפסח שלא בזמנו לאשם שלא בזמנו?! והרי יש לחלק ביניהם:

התם

, אשם ששחטו בחוץ [שלא בזמנו] לשמו פטור, משום שאשם שלא בזמנו

בעי עקירה

, צריך שיעקור ממנו שם אשם בשחיטתו. וכל זמן שלא שחטו לשם עולה או שלמים עדיין שם אשם עליו. [ולכן השוחטו בחוץ פטור, שהרי אינו ראוי להתקבל בעזרה לפני שהגיע זמנו].

אבל

הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו

הרי מאליו הוא שלמים, ואפילו בלא עקירה .

רב אשי מתני

, שנה בדברי רבין [בשם רבי יוחנן] "פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו

חייב", כדאמרינן

[כמו שאמרנו בגמרא לעיל].

אך

רב ירמיה מדפתי מתני

, שנה בדברי רבין [בשם רבי יוחנן] "פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, בין לשמו בין שלא לשמו

פטור".

קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה

, צריך שיעקור ממנו שם פסח בפירוש בשעת שחיטתו, אבל כל זמן שלא שחטו בפירוש לשם שלמים עדיין שם פסח עליו.

ואפילו אם שחטו בחוץ שלא לשמו [אלא לשם שלמים] הרי הוא פטור, משום ש

עקירת חוץ

, כאשר הוא בא לעקור את שם פסח בשחיטה שמחוץ לעזרה,

לאו שמה עקירה,

שהרי שחיטה שנעשית בחוץ היא שחיטה פסולה, ואין בכוחה לעקור מן הקרבן שם "פסח".

ופליגא

[וחולק] על המימרא

דרב חלקיה בר טובי

שאמר אשם ששחטו בחוץ לשמו פטור שלא לשמו [אלא לשם שלמים] חייב, מפני שעקירת חוץ שמה עקירה .

הגמרא חוזרת לדון בברייתא דלעיל בשני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ:

אמר מר

בסוף הברייתא: שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ ...

משהגריל עליהן חייב על של שם, ופטור על של עזאזל.

הגמרא מביאה ברייתא בתורת כהנים [אחרי פרק ח פרשתא ו] המבארת מנין למדו שהשוחט שעיר לעזאזל בחוץ, פטור:

תנו רבנן

:

נאמר [ויקרא יז ג - ד]:

"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, או אשר ישחט מחוץ למחנה, ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'.

שואלת הברייתא [בתורת כהנים שם]: "יכול [אולי נאמר] שהשוחט חולין בפנים [בעזרה, שעובר על איסור ] יהא חייב [כרת]? [כלומר, כשם שהשוחט קדשים בחוץ שעובר על איסור, הרי הוא חייב כרת, כך נאמר בשוחט חולין בעזרה שאף הוא עובר על איסור, שיתחייב כרת ].

תלמוד לומר [לכך נאמר בפסוק: "להקריב] קרבן" [כלומר, דוקא] על הקרבן הוא חייב [אם שחטו בחוץ] ואינו חייב על החולין [אם שחטם בפנים] ".