Yoma 40a — le Talmud en français

אלא להך לישנא

האחרונה,

דאמרת פליגי

, שרבי ינאי ורבי יוחנן נחלקו בשיטת רבי יהודה [ודעת רבי ינאי שהגרלה מעכבת], יש להקשות על לשון זו מהברייתא [האומרת שאם לא הגריל - כשר]:

בשלמא למאן דאמר

[רבי יוחנן] שעליית הגורל

לא מעכבא, הא

הברייתא הזאת

מני

מי שנאה?

רבי יהודה היא

[הסובר שעבודה הנעשית בחוץ בבגדי לבן אינה מעכבת].

אלא

אבל

למאן דאמר

[רבי ינאי] שעליית הגורל

מעכבא

אפילו לדעת רבי יהודה, מפני ששנה בה הכתוב לעכב, קשה:

הא

, ברייתא זו, האומרת שאם לא הגריל כשר בדיעבד -

מני

, מי שנאה?

ומתרצינן:

תני

, יש לשנות את דברי הברייתא כאילו היתה כתובה בנוסח אחר:

"מצוה להניח

את הגורלות על השעירים, ואם לא הניח - כשר".

ובדבר זה הכל מודים, שאף על פי שלדעת רבי ינאי [בלשון השניה] ההגרלה מעכבת אפילו לרבי יהודה, משום ששנה בה הכתוב, מכל מקום הנחת הגורלות על השעירים אינה מעכבת, מפני שלא שנה בה הכתוב.

[אלא נאמר בה הנחה פעם אחת בלבד: "ונתן אהרן על שני השעירים גרלות". ויקרא טז ח].

תא שמע

ראיה ללשון הראשונה:

שנינו בברייתא:

מצוה להגריל

על השעירים,

ולהתודות

על שעיר המשתלח לעזאזל. ואם

לא הגריל ולא התודה,

הקרבן

כשר

בדיעבד.

ומכאן ראיה ללשון הראשונה שהכל מודים אליבא דרבי יהודה שההגרלה לא מעכבת.

ומכאן קושיה על הלשון השניה, שרבי ינאי סובר שהגרלה מעכבת בדיעבד לדברי הכל [אפילו לדעת רבי יהודה].

וכי תימא

אולי תרצה לתרץ ולומר

הכי נמי

גם כאן נפרש את דברי הברייתא: "מצוה

להניח

[גורלות] ולהתודות. ואם לא הניח ולא התודה - כשר" [כשם שתירצנו על הברייתא דלעיל].

אי אפשר לתרץ כך:

שהרי

אימא סיפא

, אביא לך ראיה מסוף דברי הברייתא:

רבי שמעון אומר

: אם

לא הגריל

-

כשר

, וכמו שאמר תנא קמא. אבל אם לא

התודה

-

פסול

, שלא כדברי תנא קמא.

ורבי שמעון מתייחס לדברי תנא קמא, ולכן יש לשאול:

מאי

מה פירוש

"לא הגריל"

שאמר רבי שמעון?

אילימא

, אם נפרש שהוא

לא הניח

את הגורלות על השעירים, וכמו שפירשנו לדעת תנא קמא [שרבי שמעון מתייחס לדבריו].

אם כך, יש לדייק מזה:

מכלל, דרבי שמעון סבר

שדוקא ההנחה על השעירים לא מעכבת, אבל ה

הגרלה

עצמה

מעכבא.

וזה לא יתכן. כי הרי יש להוכיח מברייתא שרבי שמעון ודאי סובר שאפילו ההגרלה לא מעכבת!

והתניא

בברייתא:

מת אחד מהן

משני השעירים, אחרי ההגרלה, ונשאר שעיר אחד בלבד [לה' או לעזאזל], וצריך להביא שעיר נוסף להשלים את החסר.

ואי אפשר להגריל על שני השעירים שנית [אחרי שהביאו שעיר נוסף במקום השעיר שמת], לפי שהשעיר הנשאר מן הגורל הראשון, כבר חל עליו קדושת קרבן [לה' או לעזאזל], ואי אפשר לשנותו על ידי הגרלה חוזרת.

הא כיצד יעשו?

מביא

את

חבירו

, את השעיר החסר

שלא בהגר לה

.

כגון אם מת שעיר של "השם", מביא שעיר נוסף ומקדיש אותו לשם "עזאזל" בלא הגרלה,

דברי רבי שמעון.

ומוכח שרבי שמעון סובר שההגרלה אינה מעכבת. ובהכרח שכך אמרה הברייתא לעיל: "רבי שמעון אומר: לא הגריל - כשר [וכדברי תנא קמא]. אבל אם לא התודה - פסול [שלא כדברי תנא קמא] ".

וכיון שרבי שמעון מתייחס לדברי תנא קמא, בהכרח גם תנא קמא עצמו שאמר "לא הגריל" התכוין לומר שלא העלה גורל מן הקלפי [ואין כוונתו לומר שלא הניח גורלות על השעירים]!

ועכשיו חוזרת הקושיא שהקשנו מדברי תנא קמא על הלשון השניה [הסוברת שלפי רבי ינאי אם לא העלה גורלות מן הקלפי פסול לדברי הכל]. שהרי תנא קמא בברייתא אמר שאם לא העלה גורלות כשר! ומי שנה את דברי תנא קמא בברייתא?

ומתרצינן: לעולם יש לומר כמו שתירצנו לעיל, שתנא קמא דיבר על הנחת הגורלות על השעירים. ולא על עליית הגורל מן הקלפי.

ומה שהוכחנו מתוך דברי רבי שמעון שדיבר בעליית הגורל מן הקלפי, שגם תנא קמא דיבר בזה, יש לדחות:

רבי שמעון

הסתפק בדברי חכמים, ו

לא ידע מאי קאמרי רבנן

ב"מצוה להגריל ולהתודות, לא הגריל ולא התודה כשר" - האם הם דיברו על עליית הגורל מן הקלפי, או על הנחת הגורל על השעירים.

ו

לכן רבי שמעון

הכי קאמר להו

:

אי

, אם כשאמרתם

"הגרלה"

[שאינה מעכבת בדיעבד],

הגרלה

מהקלפי

ממש קא אמריתו

-

פליגנא עלייכו בחדא

. אזי אני חולק אני עליכם רק בדבר אחד בלבד [בענין וידוי]. וזהו שאמר רבי שמעון בברייתא: לא הגריל כשר [בדיעבד, כדעת רבנן]. אבל אם לא התודה פסול [שלא כדעתם] ".

אבל,

אי "הגרלה" דקאמריתו, היינו

, כונתכם היא, ל

הנחה

בלבד, ורק בהנחה אמרתם שאם לא הניח כשר, אבל בהגרלה אתם [רבנן] סוברים שאם לא הגריל פסול - הרי

פליגנא עלייכו בתרתי

. אני חולק עליכם בשני דברים:

א. בעליית גורל מן הקלפי, שאתם פוסלים בדיעבד - אני מכשיר.

ב. בוידוי, שאתם סוברים שאם לא התודה כשר בדיעבד - אני פוסל.

תא שמע

ראיה מברייתא, שממנה יש להוכיח נגד הלשון השניה:

הברייתא שלפנינו דנה בכהן גדול המשנה בסדר עבודות הפר והשעיר הנעשים בפנים.

וכדי להבין את דברי הברייתא נקדים, שעבודות הפר לא היו נעשות בזו אחר זו. אלא הכהן הגדול התחיל בעבודות הפר, ולפני שסיים את עבודות הפר, עבר לעבודות השעיר [ועבודות נוספות] כדלהלן.

שנינו בברייתא:

פר מעכב את השעיר!

עבודת הפר - בכוחה לעכב [לפסול] את עבודת השעיר.

שאם הקדים את עבודת השעיר המאוחרת לפני עבודת הפר המוקדמת - נפסלה עבודת השעיר, וצריך לחזור ולעשותה אחרי שיעשה את עבודת הפר.

ו

אילו

שעיר אין מעכב את הפר!

עבודת השעיר אין בכוחה לעכב [לפסול] את עבודת הפר.

שאם הקדים ועשה עבודת פר מאוחרת לפני שעשה את עבודת השעיר שלפניה, הרי עבודת הפר לא נפסלה [ולהלן נבאר את הדברים].

ודין זה נוהג

במתנות

הדם

שבפנים

, בקדש הקדשים [כפי שיבואר להלן]. [עד כאן דברי הברייתא].

[ומתוך דברי הגמרא [להלן] מתבאר שאין הבדל עקרוני בין עבודות הפר לעבודות השעיר. אלא הברייתא סוברת שהכלל הוא: עבודות הנעשות בקדש הקדשים, נאמר בהם "חוקה", ולכן סדרן מעכב. ואילו העבודות הנעשות מחוץ לקדש הקדשים לא נאמר עליהם "חוקה", ואין סדרן מעכב, [כדעת רבי יהודה לעיל לט ב].

ועכשיו הגמרא מתחילה לבאר את ההבדל בין עבודות הפר והשעיר לאור הכלל הזה:

והוינן בה:

בשלמא

זה שאמרה הברייתא ברישא:

"פר מעכב את השעיר"

הוא מובן, שמדובר במתנות שבפנים [כמו שהוזכר בסוף הברייתא].

וכוונת הברייתא היא לומר:

דאי אקדמיה ל

מתן דם ה

שעיר מקמי פר

, שאם הקדים את מתן הדם של השעיר בקדש הקדשים לפני מתן דם הפר, -

לא עבד

לא עשה

ולא כלום,

כיון שעבודות הנעשות בפנים נאמר בהם "חוקה", וסדרן מעכב.

אלא

, זה שאמרה הברייתא בסיפא

"שעיר אין מעכב

[פוסל]

את הפר

" -

מאי ניהו?

מה הן העבודות שבפר, שאינן נפסלות בשינוי הסדר [במתנות שבפנים]?

אילימא

, אם נאמר שכך היא כוונת הברייתא:

דאי אקדים

, שאם הקדים ליתן את

מתנות דפר בהיכל

כנגד הפרוכת

מקמי

לפני שנתן את

מתנות ד

דם ה

שעיר בפנים

בקדש הקדשים [ובכך ששינה את הסדר הראוי, שהיה צריך להזות קודם את דם השעיר בקדש הקדשים, ורק אחר כך להזות את דם הפר בהיכל]. לא יתכן לומר כך. כי מדוע לא יעכב השעיר את הפר? והרי

"חוקה" כתיב בהו

, במתנות השעיר בפנים כמו במתנות דם הפר בפנים!

וכיון שהוא איחר ועשה את מתנות השעיר בפנים רק אחרי שנתן את מתנות דם הפר בהיכל, הרי הן פוסלות את מתנות הפר שבאו לפניהן, הואיל ומתנות הפר גרמו לשינוי הסדר של העבודות שבקדש הקדשים.

אלא לאו

, בהכרח, שכך היא כוונת הברייתא:

דאקדים

[שהקדים]

מתנות דפר בפנים

בקדש הקדשים, ועשאן

מקמי

[לפני] ה

הגרלה

על שני השעירים הנעשית בחוץ.

והברייתא חידשה שבאופן זה אין מתנות הפר נפסלות, אף על פי שהן נעשות בפנים [ועל עבודות שבפנים נאמר "חוקה"].

ועתה מוכיחה הגמרא:

ומדסדרא לא מעכבא

, מאחר שלמדנו בברייתא שהמשנה את סדר ההגרלה, אין השינוי מעכב [פוסל] את מתנות הדם. מכלל, ש

עיקרא הגרלה נמי לא מעכבא,

ההגרלה עצמה גם כן לא מעכבת. שאם נמנע מלהגריל והקדיש את השעירים בפה, הרי הם כשרים.

[ומכיון שההגרלה עצמה אינה מעכבת מטעם זה אמרה הברייתא שאם הקדים ועשה את מתנות הפר שבפנים לפני ההגרלה, אינו מעכב, מפני שאין זה נחשב ששינה את סדר העבודה. על פי תוספות ישנים]. ולמדנו מדברי הברייתא, שההגרלה עצמה אינה מעכבת. ומכאן ראיה נגד הלשון השניה, הסוברת שלדעת רבי ינאי ההגרלה מעכבת לדברי הכל, ואפילו לרבי יהודה!

ודחינן:

לא!

הברייתא לא מדברת בהקדים את מתנות הפר שבפנים להגרלה, ולעולם ההגרלה עצמה מעכבת, ולכן גם סידרה מעכב.

ובמה דיברה הברייתא?

באופן

דאקדים מתנות דפר במזבח

הפנימי, ועשאן

מקמי

לפני

מתנות דשעיר בהיכל,

ששניהם עבודות חוץ הם.

ו

הברייתא - בשיטת

רבי יהודה היא

.

דאמר: דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ

מחוץ לקדש הקדשים,

לא מעכבי

סידרם אינו מעכב [מפני שלא נאמר בהם "חוקה"].

אך מיד הגמרא תמהה:

והא "במתנות שבפנים" קתני

הרי הברייתא מפרשת שהיא מדברת במתנות שבפנים! ואם כן איך אפשר לפרש את הברייתא במתנות שבחוץ!?

ומכח קושיא זו הגמרא חוזרת בה, ומסיקה שמוכרחים להעמיד את דברי הברייתא בהקדים את מתנות הפר בפנים לפני ההגרלה, וכמו שהסברנו לעיל [בקושית הגמרא].

ואם כן, חזרה הקושיא על רבי ינאי לפי הלשון השניה, שלדבריו אפילו רבי יהודה מודה שהגרלה מעכבת. ואם כן גם כשמשנה בסידרה יעכב!

ועל זה מתרצינן:

אלא, הא מני

מי שנה ברייתא זו?

רבי שמעון היא, דאמר

לעיל בברייתא

הגרלה לא מעכבא.

ואיבעית אימא

תירוץ אחר:

לעולם רבי יהודה היא

, ולא רבי שמעון.

אלא שהקשינו לעיל על הלשון השניה, בדעת רבי ינאי, שלדבריו אפילו רבי יהודה מודה שההגרלה מעכבת, ואם כן ראוי שגם סידרה יעכב, ואילו בברייתא שנינו שסדר ההגרלה לא מעכב!

על זה מתרצינן:

ונהי דבסדרא לא מעכבא

, אמנם בברייתא למדנו שסדר ההגרלה לא מעכב [ואם עשה את מתנות הפר שבפנים לפניה לא עיכב], אבל עדיין אפשר לומר ש

הגרלה מיהא מעכבא

שההגרלה עצמה מעכבת, מפני ששנה בה הכתוב פעמיים ["אשר עלה" "אשר עלה", מכאן שעליית הגורל מעכבת כדלעיל].

והגמרא עכשיו חוזרת בה ממה שנקטנו לעיל שאם ההגרלה מעכבת בהכרח שגם סידרה יעכב, אלא אין לתלות זה בזה. ולעולם ההגרלה מעכבת, ואף על פי כן סידרה אינו מעכב. .

למדנו בברייתא לעיל: "מצוה להגריל ולהתודות. לא הגריל ולא התודה, כשר. רבי שמעון אומר: אם לא הגריל כשר, אבל אם לא התודה פסול".

ועתה הגמרא מבארת את מחלוקת חכמים ורבי שמעון בענין הוידוי:

ואזדו לטעמייהו

חכמים ורבי שמעון שבברייתא דלעיל, הולכים לשיטתם כפי שנלמד בברייתא הבאה: