Yoma 38b — le Talmud en français

ו

הכסף שהם נותנים לך, לא מתנה מכספם הוא, אלא

משלך

. מהכסף שמיועד לך משמים -

יתנו לך.

שכן

אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות

שהגיע זמנה ליפול

נוגעת ב

מלוכה המיועדת ל

חברתה אפילו כמלוא נימא

[שיעור מועט ביותר].

שנינו במשנה:

הוגרס בן לוי

היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.

תניא: כשהוא נותן קולו בנעימה,

היה

מכניס גודלו

[אגודלו]

לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין

[מיתרי הקול ]

עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים

נרתעים

בבת ראש

[בפתאומיות. מאירי]

לאחוריהם

. שנינו במשנה: בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. הגמרא מביאה ברייתא המפרשת מהו מעשה הכתב.

תנו רבנן

:

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

[ומה הוא מעשה הכתב?]

אמרו עליו שהיה נוטל ארבעה קולמוסין

ברווחים ש

בין אצבעותיו

של ידו האחת,

ואם היה

לפניו

תיבה של ארבע אותיות, היה כותבה בבת אחת

[ומתוך כך יכל לכתוב את ארבעת אותיות השם בבת אחת ].

אמרו לו חכמים: מה ראית שלא ללמד

אומנות זו לאחרים?

כולן

כל האנשים שנמנו במשנתנו

מצאו תשובה לדבריהם

[שחששו שמא ילמדו אנשים שאינם מהוגנים את אומנותם, וישתמשו בזה לכבוד עבודה זרה], ואילו

בן קמצר לא מצא תשובה

להסביר את

דבריו

מדוע הוא מסרב ללמד את אומנותו לאחרים.

ומסיימת הברייתא:

על הראשונים

שהוזכרו במשנה הקודמת [בן גמלא, בן קטין, מונבז והלני]

נאמר

[במשלי י]:

"זכר צדיק לב רכה".

ועל בן קמצר וחביריו

[בית גרמו, בית אבטינס, והוגרס בן לוי]

נאמר

[שם]:

"ושם רשעים ירקב".

שאף על פי שענו לחכמים תשובה, לא קיבלו חכמים את תשובתם. [על פי הרמב"ם בפירוש המשניות ].

ומפרשינן:

מאי

מה פירוש הכתוב:

"ושם רשעים ירקב"?

אמר רבי אלעזר: רקביבות

חלודה העולה בכלי ברזל שלא משתמשים בו,

תעלה בשמותן,

שכשם שכלי שיש בו חלודה, אות הוא שלא משתמשים בו, כך שם רשעים -

דלא מסקינן בשמייהו

. לא יקראו אנשים לבניהם בשמות הרשעים.

מתיב רבינא

סתירה לדברי רבי אלעזר:

שנו בברייתא:

מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו

יתום בעודו

בן קטן, לאמו.

בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים

לבדוק כמה נוסף בו מאתמול, והיתה אומדת את משקל התוספת,

ונותנת

כ

משקלו זהב לבית המקדש. וכשגבר

ה

אויב

והיה רעב בירושלים

טבחתו ואכלתו.

ועליה קונן ירמיה

[איכה ב כ]

"

[

ה

]

אם

[ראוי ש]

תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים"?

ובהמשך הפסוק

משיבה רוח הקדש ואומרת

: " [ה]

אם

[ראוי ש]

יהרג במקדש ה' כהן ונביא

[שהרגתם את זכריה בן יהוידע הכהן שהיה גם נביא] "? ומשום הריגת כהן ונביא במקדש ה' נענשתם שנשים אכלו פרים עוללי טיפוחים.

ובברייתא מובא שהיה תינוק שנקרא דואג בן יוסף, כשמו של דואג האדומי שהיה רשע. ומכאן סתירה לדברי רבי אלעזר שאמר שאין קוראים לתינוק בשם אדם רשע!

ומתרצינן:

חזי

ראה

מאי סליק ביה

מה עלה בגורלו של אותו תינוק, שסופו שנשחט .

הגמרא מביאה מאמר של רבי אלעזר בענין הפסוק שהבאנו לעיל: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב".

אמר רבי אלעזר: צדיק

נזכר לטובה

מ

המעשים הטובים שעשה ב

עצמו, ורשע

נזכר לרעה אף

מ

מעשי

חבירו

הרשע,

ומנין למדנו דבר זה?

צדיק

נזכר לטובה

מ

מעשי

עצמו: דכתיב: "זכר צדיק לברכה"

[בלשון יחיד].

ורשע

נזכר לרעה אפילו

מ

מעשי

חבירו: דכתיב: "ושם רשעים ירקב",

ולא כתוב "שם רשע ירקב". ללמדך שאף על ידי חביריו הרשעים נזכר הרשע לרעה.

אמר ליה רבינא לההוא מרבנן

[לאותו תלמיד]

דהוה מסדר אגדתא קמיה

[שהיה מסדר את אגדות חז"ל לפניו]:

מנא הא מילתא דאמור רבנן

[מנין דבר זה שחכמים אמרו]

זכר צדיק לברכה?

אמר ליה

תלמידו:

דהא

שהרי

כתיב

במשלי

"זכר צדיק לברכה"!

השיב לו רבינא: כך התכוונתי לשאול:

מדאורייתא

-

מנלן

, היכן מרומז דבר זה בתורה? [שאין דבר שלא רמז משה בתורה. תוספות ישנים].

ענה לו תלמידו:

דכתיב

[בראשית יח יז]:

"וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה"

[לסדום]?

ו

כיון שהזכיר את אברהם, ברכו, כמו ש

כתיב

בהמשך [פסוק יח]:

"ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום".

שאל רבינא שאלה נוספת את תלמידו:

מנא הא מילתא דאמור רבנן

[מנין דבר זה שאמרו חכמים]:

שם רשעים ירקב?

אמר ליה

תלמידו:

דהא

שהרי

כתיב

במשלי:

"ושם רשעים ירקב".

השיב לו רבינא: כך התכוונתי לשאול:

מדאורייתא מנלן

היכן מרומז דבר זה בתורה?

ענה לו תלמידו:

דכתיב

[בראשית יח, יב] בענין לוט:

"ויאהל

[נטה אהליו]

עד סדום" ו

כיון שהזכיר את סדום הזכיר את רעתה, ד

כתיב

בהמשך [בפסוק יג]:

"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד".

[הגמרא דייקה לעיל את שינוי הלשון בפסוק: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". שנאמר צדיק בלשון יחיד, ורשעים בלשון רבים. וכאן הגמרא מביאה רמז נוסף שנרמז בפסוק זה. על פי מהרש"א ].

אמר רבי אלעזר

: מצאנו

צדיק

ש

דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם

הרשעים [והפסוק רמז אליו: זכר "צדיק" לברכה, [על כך] שגר בין ה"רשעים" [ולא למד מהם. מהרש"א]. וכן מצאנו

רשע

ש

דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם

הטובים.

ורבי אלעזר מפרש את דבריו:

צדיק

ש

דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם,

זה

עובדיה

הנביא שגר בין אחאב ואיזבל ולא עזב את צדקתו [מלכים - א יח].

רשע

ש

דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, זה עשו

שגר בין יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם הטובים [ר"ח].

אגב שלמדנו כאן כמה מאמרים של רבי אלעזר באגדה, מביאה הגמרא מאמרים נוספים של רבי אלעזר באגדה [רובם בענין הצדיקים והרשעים שדברנו בהם לעיל].

ואמר רבי אלעזר: מ

מקום שלמדנו במקרא את

ברכתן של

ה

צדיקים,

באותו מקום

אתה למד

שקילל הקדוש ברוך הוא

קללה לרשעים.

ו

כן

מ

מקום שלמדנו במקרא את

קללתן של רשעים,

באותו מקום

אתה למד

שברך הקדוש ברוך הוא

ברכה לצדיקים.

ורבי אלעזר מפרש את דבריו: מה שאמרתי

מברכתן של צדיקים אתה למד

באותו מקום

קללה לרשעים

היכן מצאנו דבר זה?

דכתיב

[בראשית יח יט] על אברהם:

"כי ידעתיו למען אשר יצוה

את בניו ... ושמרו דרך ה' ... למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו". הרי ברכה לצדיקים [לאברהם].

וכתיב בתריה

אחריו [בפסוק כ]:

"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה

וחטאתם כי כבדה מאוד".

ומה שאמרתי [רבי אלעזר] לעיל:

ומקללתן של רשעים אתה למד

באותו מקום

ברכה לרשעים

היכן מצאנו דבר זה?

דכתיב

[בראשית יג יג]:

"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד"

.

הרי קללתם של הרשעים.

ובהמשך [בפסוקים יד טו] נאמר:

"וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו

שא נא עיניך ... כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". הרי ברכה לצדיקים [לאברהם].

הגמרא מביאה מאמר נוסף של רבי אלעזר באגדה:

ואמר רבי אלעזר: אפילו בשביל צדיק אחד

ה

עולם נברא.

שנאמר [בראשית א]:

"וירא אלהים את האור כי טוב". ואין

נקרא

"טוב" אלא צדיק

.

שנאמר

[ישעיה ג י]:

"אמרו

שבחו

צדיק כי טוב"

.

ולפי זה כך יש לפרש את הפסוק: "וירא אלהים [שראוי לקיים] את האור, כי [למען, הצדיק שנקרא] טוב".

הגמרא מביאה מאמר נוסף של רבי אלעזר באגדה:

ואמר רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו

[על ידי עצלותו ויאושו. מאירי],

גורם גלות לבניו.

שנאמר

[הושע ד]:

"ותשכח תורת אלהיך

ולכן,

אשכח בניך גם אני".

רבי אבהו אמר

: המשכח דבר מתלמודו

מורידין אותו מגדולתו.

שנאמר

[הושע שם]:

"כי אתה

[את]

הדעת מאסת,

[לכן] ואמאסך מכהן לי".

הגמרא מביאה מאמר נוסף באגדה, בענין הצדיקים:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו

.

שנאמר

[קהלת א]:

"וזרח השמש ובא השמש"

[השמש כאן הוא כינוי לצדיק].

וכן מצאנו ש

עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל

.

ו

עוד

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי

יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור

.

שנאמר

[שמואל א ב]:

"כי לה' מצוקי ארץ

[הצדיקים]

וישת

[השתית וקיים]

עליהם תבל"

. מכאן שהעולם קיים על ידי הצדיקים, ולכן פיזרם הקדוש ברוך הוא בכל הדורות לקיים את העולם.

והוסיף ו

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים

.

שנאמר

[משלי י]:

"וצדיק

[אחד]

יסוד עולם"

.

רבי חייא

בר אבא

דידיה

מעצמו

אמר

: מה שאמר רבי יוחנן שאפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, יש ללמוד זאת

מהכא

[מכאן]:

שנאמר

[שמואל א ב]:

"רגלי חסידיו ישמור"

.

ופירוש הפסוק: לרגלי חסידיו [בגלל חסידיו], ישמור - ה' את העולם.

ותמהינן: הרי

"חסידיו"

-

טובא

הרבה

משמע

, ולא צדיק אחד בלבד!

אמר רב נחמן בר יצחק: "חסידו" כתיב

[כתוב "חסידו" וקורים "חסידיו". ודורשים מהכתיב "חסידו", שהוא בלשון יחיד].

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

דרשא נוספת מהפסוק דלעיל:

כיון שיצאו

[עברו]

רוב שנותיו של

ה

אדם ולא חטא, שוב

[מעתה ואילך]

אינו חוטא.

שנאמר: "רגלי חסידיו ישמור".

ופירוש הפסוק כך הוא: "רגלי חסידיו" סופי חסידיו [סוף חייהם] "ישמור" - מלחטוא [הסוף מכונה כאן "רגל". כמו הרגל שהיא סוף הגוף].

דבי רב שילא אמרי

דרשא נוספת מפסוק זה:

כיון שבאה לידו

של אדם

דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא. שוב

[מכאן ואילך]

אינו חוטא.

שנאמר: "רגלי חסידיו ישמור".

וכך פירוש הפסוק: "רגלי חסידיו", כשהאדם נהג בחסידות שתי פעמים, [ו"רגל" פירושו פעם, כמו שנאמר במדבר כב "שלש רגלים", ופירושו שלש פעמים] - ישמור אותו ה' מן החטא.

וכעין דברי דבי רב שילא [שה' שומר על חסידיו מלחטוא] אמר גם ריש לקיש:

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב

מה כוונת הכתוב [משלי ג]:

"אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"?

מי ש

בא לטמא

[ללכת בדרך הטומאה] אין עוזרים לו משמים להטמא. אלא רק

פותחין לו

אפשרות לעשות כרצונו.

ואילו ה

בא לטהר

[ללכת בדרך הטהורה] -

מסייעין

עוזרים

לו

משמים.

וכך פירוש הפסוק: אם אדם בא להתחבר ללצים, "הוא" בעצמו יליץ, ולא יעזרוהו משמים.

ואילו לענוים - "יתן חן", מי שבידו לתת חן. שהוא הקדוש ברוך הוא.

תנא דבי רבי ישמעאל

משל לדברי ריש לקיש.

משל לאדם שהיה מוכר נפט

שריחו רע,