Yoma 37a — le Talmud en français

והגמרא מביאה את המשך הברייתא דלעיל:

הברייתא שואלת:

ומנין ש

וידוי הפר היה

ב

לשון

"אנא"?

עונה הברייתא: גם דבר זה נלמד בגזירה שוה: ש

נאמר כאן

בוידוי הפר, לשון

כפרה

["וכפר בעדו"]

ונאמר להלן

בתפילת משה

בחורב

[בהר סיני], לשון

כפרה

[שמות לב ל].

מה להלן

בחורב משה התוודה

ב

לשון

אנא

["אנא חטא העם הזה". שם פסוק לא] .

אף כאן,

וידוי הפר הוא

ב

לשון

אנא!

.

עוד שואלת הברייתא:

ומנין ש

הוידוי היה

ב

הזכרת ה

שם?

עונה הברייתא: גם דבר זה נלמד בגזרה שוה: ש

נאמר כאן

בוידוי הפר, לשון

כפרה. ונאמרה בעגלה ערופה לשון כפרה

[דברים כא] .

מה

למדנו

להלן בעגלה ערופה?

שהתפללו עליה בהזכרת השם [שנאמר: "כפר לעמך אשר פדית ה'"]

אף כאן,

וידוי הפר היה

ב

הזכרת

השם!

אמר אביי

קושיא על דברי הברייתא:

למדנו בברייתא שלומדים בגזירה שוה את המקומות שנאמר בהם לשון כפרה, ולפיכך וידוי של יום הכיפורים נאמר בלשון "אנא". ונאמר בשם ה'. ולפי זה קשה מדוע לא נלמד חורב ועגלה ערופה בגזרה שוה, [שהרי בשניהם נאמר לשון כפרה] כדלהלן:

בשלמא

מובן היטב זה שוידוי שאמר משה רבנו ב

חורב

-

מעגלה ערופה לא ילפינן

, לא למדנו בגזרה שוה מעגלה ערופה שיאמר משה וידוי בשם.

שהרי

מאי דהוה הוה

מה שהיה כבר היה, ואי אפשר לשנותו! .

אלא

אבל כך יש להקשות:

עגלה ערופה תיליף

תלמדנה

מ

וידוי שב

חורב

שנאמר בלשון "אנא"!

וכי תימא

ואם תאמר

הכי נמי

אכן כך הדין, [שתפילה שבעגלה ערופה נאמרת בלשון "אנא"]!

והתנן

והרי שנינו במשנה שלא כדבריך:

הכהנים אומרים

לאחר עריפת העגלה:

"כפר לעמך ישראל"

[דברים כא]

ואילו ב

לשון

אנא לא קא אמר

התנא, מכאן שאין אומרים אנא בעגלה ערופה, וקשה מדוע לא נלמדנה בגזרה שוה מחורב?

ומסקינן:

קשיא.

אכן, קושיא זו קשה.

שנינו במשנה: שהיה הכהן הגדול מזכיר את השם בוידויו,

והן עונין אחריו

: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הגמרא מביאה מקור לדברי משנתנו שהעומדים בעזרה עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

תניא

שנו בברייתא:

רבי אומר

: נאמר [בדברים לב]

"כי שם ה' אקרא הבו גודל לא להינו".

כך

אמר להם משה לישראל

: "כי שם ה' אקרא" היינו,

בשעה שאני מזכיר

את

שמו של הקדוש ברוך הוא, אתם

-

"הבו גודל

לאלהינו". כלומר תברכו את אלהינו .

חנניא בן אחי רבי יהושע אומר

: נאמר [במשלי י]

"זכר צדיק לברכה".

כך

אמר להם

ה

נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר

את שמו של ה' שהוא

צדיק עולמים אתם תנו

לו

ברכה.

מתניתין:

במשנה הקודמת למדנו את סדר שחיטת פר החטאת והוידוי הראשון שנאמר עליו. משנתנו ממשיכה לסדר סדר העבודה הבאה אחריהם דהיינו, הכנת ההגרלה של שני השעירים כדלהלן:

בא לו

הכהן הגדול

למזרח העזרה

סמוך לפתח העזרה

לצפון המזבח

. כלומר, פנה קצת צפונה, בכדי שיעמוד מול השטח שמצפון למזבח .

הסגן

סגן הכהן הגדול היה עומד

מימינו,

וראש בית אב

[ראש המשפחה] שהיה התור שלהם לעבוד היום במקדש [תפארת ישראל] היה עומד

משמאלו

.

ושם

באותו מקום שנעמד הכהן הגדול, היו

שני שעירים

שהביאו הציבור, כמו שנאמר [ויקרא טז] בסדר עבודות היום: "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת" ... "והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד".

וקלפי

[כלי עץ חלול ]

היתה שם, ובה היו שני גורלות

כמו שנאמר [שם]: "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד [היה כתוב עליו] לה', וגורל אחד [כתוב עליו] לעזאזל".

בתחילה

של אשכרוע היו

הגורלות היו עשויים מעץ אשכרוע, [הוא עץ ברוש. רש"י]

ועשאן

יהושע

בן גמלא

כאשר נתמנה לכהן גדול

של זהב. והיו

חכמים

מזכירים אותו לזבח

על מעשהו.

ואגב שלמדנו שחכמים הזכירו את יהושע בן גמלא לשבח, מביאה המשנה עוד אנשים שתרמו לבית המקדש והזכירו אותם לשבח.

בן קטין

הכהן הגדול

עשה י"ב דד

שנים עשר ברזים

לכיור, ש

מתחילה

לא היה לו

לכיור

אלא שנים

[שני ברזים]

ואף הוא

[בן קטין]

עשה מוכני

גלגל שבעזרתו היו מורידים את הכיור בכל לילה לבור, כדי

שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה

שמים שעמדו בכיור [שהוא כלי שרת] בלילה, נפסלים בעלות השחר בלינה. וכדי שלא יפסלו מימיו בלינה, היו מורידים את הכיור בלילה לבור ומימיו התחברו למים המכונסים בקרקע, ולא נפסלו בלינה .

מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים, של זהב.

הילני, אמו

של מונבז,

עשתה נברשת של זהב על פתח של

ה

היכל, ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה

. כדי שבשעת הצורך יוכל הכהן להעתיק ממנה את פרשת סוטה, ולא יצטרך להביא למקדש ספר תורה .

נקנור נעשו ניסים לדלתותיו

לדלתות שתרם לעזרה.

והיו מזכירין אותן

את כל אלו שהוזכרו במשנתנו

לשבח

על מעשיהם [מאירי].

גמרא:

שנינו בתחלת המשנה: בא לו [הכהן הגדול] למזרח העזרה לצפון המזבח. כלומר, שצריך לפנות צפונה עד שיעמוד מצפון למזבח. שהגרלת השעירים נעשתה בצפון העזרה .

ומדייקינן:

מדקאמר

התנא

לצפון המזבח, מכלל דמזבח

כולו

לאו בצפון קאי

, אלא המזבח עמד בחצי העזרה הדרומי .

שהרי, אם תאמר שהמזבח עמד באמצע העזרה ממש, אם כן, לא היה הכהן הגדול צריך להתרחק עד מצפון למזבח, אלא יכל לעמוד מול המזבח, בחצי הצפוני של העזרה!

מני

מי הוא התנא הסובר שהמזבח עמד בחצי העזרה הדרומי?

רבי אליעזר בן יעקב היא.

דתניא

שנו בברייתא: נאמר [ויקרא א] בענין שחיטת קדשי הקדשים:

"צפונה

לפני ה'". הכתוב יכל לומר "צפון לפני ה'". ולמה אמר "צפונה"? ללמדך, שיהא ה

צפון כולו פנוי.

ולכן העמידו את המזבח בדרום העזרה,

דברי רבי אליעזר בן יעקב.

ומקשינן:

והא

והרי

רישא

[במשנה לעיל לה ב] כ

רבי אלעזר ברבי שמעון היא.

ששנינו ברישא, פר הכהן הגדול היה עומד בין האולם ולמזבח. והרי ביארנו [שם] שהפר היה עומד בצפון העזרה. ומוכח מזה, שמקצת השטח שבין האולם ולמזבח היה בצפון העזרה וכרבי אלעזר ברבי שמעון.

וזה שלא כדברי רבי אלעזר בן יעקב, הסובר שהמזבח עמד בדרום העזרה!

ומתרצינן: משנתנו

כולה,

כ

רבי אלעזר בן יעקב היא.

ותני

ותשנה בדברי המשנה ברישא: "ופרו היה עומד

בבין

האולם ולמזבח.

כלומר סמוך לשטח שבין האולם ולמזבח [מצפון לשטח זה] .

שנינו במשנה:

הסגן

עמד

בימינו

של הכהן הגדול,

וראש בית אב בשמאלו.

הגמרא מביאה מימרא של רב יהודה, ודנה בדבריו ובדברי משנתינו.

אמר רב יהודה

: תלמיד

המהלך לימין רבו הרי זה בור

אינו בקי בדרך ארץ [שראוי שתלמיד ילך משמאל לרבו, כדי שימינו תהיה פנויה לשמש את רבו. מאירי].

ומקשינן:

תנן

שנינו במשנתנו:

הסגן

היה

בימינו

של הכהן הגדול,

וראש בית אב

היה

בשמאלו.

והרי ראוי לכבד את הכהן הגדול כשם שמכבדים את הרב. ואם כן, איך הסגן עמד מימין לכהן הגדול?

ועוד תניא

שנו בברייתא:

שלשה שהיו מהלכין בדרך

כך ראוי להם ללכת:

הרב באמצע,

התלמיד ה

גדול בימינו. ו

התלמיד ה

קטן משמאלו,

ולא ילכו בשורה זה אחרי זה.

וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם

לבקרו, שנאמר בהם [בראשית יח] "והנה שלשה אנשים נצבים עליו" ומשמע ששלשת המלאכים נצבו עליו [מולו], ולא עמדו זה מאחורי זה. אלא,

מיכאל

עמד

באמצע, גבריאל בימינו, ורפאל בשמאלו

.

וזה שלא כדברי רב יהודה שאמר - תלמיד המהלך לימין רבו הרי זה בור!

תרגומא

פירש

רב שמואל בר פפא קמיה

[בפניו]

דרב אדא

: מה ששנינו במשנתנו ובברייתא "מימינו", אין הכוונה שילך לידו בצד ימין,

אלא

מאחוריו

כדי שיתכסה בו רבו

שאם ילך אדם מאחורי רבו, לא יראה את הרב [שיכסוהו שני תלמידיו מאחור, אחד מימינו ואחד משמאלו].

ומקשינן על פירוש זה:

והתניא

והרי שנו בברייתא:

המהלך כנגד רבו

לצידו -

הרי זה בור

,

אחורי רבו

-

הרי זה מגסי הרוח!

.

ומפרשינן: מה שאמר רב שמואל בר פפא - "כדי שיתכסה בו רבו" אין הכוונה שהלכו מאחורי רבם ממש. אלא

דמצדד אצדודי.

שצידדו [הפנו] עצמם מעט לאחור, וכיסו מקצת בצד רבם [באלכסון].

שנינו במשנה:

וקלפי היתה שם ובה שני גורלות.

של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב.

הגמרא מביאה מקור לדברי משנתנו מברייתא.

תנו רבנן

: נאמר [ויקרא טז]

"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות". גורלות

הללו יכולים להיות "של כל דבר

מכל חומר שהוא

.

יכול

אולי נאמר ש

יתן שנים

[שני גורלות]

על

שעיר

זה, ושנים

[שני גורלות אחרים]

על

שעיר

זה.

ונפרש את הפסוק - "ונתן אהרן על [כל אחד מ] שני השעירים [שני] גורלות" .

תלמוד לומר

בהמשך הפסוק:

"גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל".

מכאן ש

אין כתיב "לשם" אלא על

גורל

אחד, ואין כתיב לעזאזל אלא על

גורל

אחד.

ומכאן למדנו שלא היו אלא שני גורלות בלבד.

ועדיין הייתי

יכול

לומר, ש

יתן

את הגורלות

של שם ושל עזאזל על

שעיר זה.

ושל שם ושל עזאזל

גם

על

שעיר

זה.

לקיים את מה שנאמר "ונתן על [כל אחד מ] שני השעירים [שני] גורלות", ואיזה שירצה יעשה לשם. או לעזאזל [רש"י] .

תלמוד לומר: גורל "אחד" לה'".

הכתוב יכל לומר "גורל לה'". ולמה נאמר "אחד"? ללמדך, [מיתור הלשון],

אין כאן

שעיר שנתן עליו גורל

לה' אלא אחד, ואין כאן

שעירו שנתן עליו גורל

לעזאל אלא אחד.

שואלת הברייתא: כיון שלמדנו שהכהן הגדול נתן גורל אחד על כל שעיר,

אם כן, מה תלמוד לומר

לשם מה נאמר "ונתן אהרן על שני השעירים

גורלות"?

[הכתוב יכל לומר "ונתן ... על שני השעירים גורל"].

עונה הברייתא: ללמדך,

שיהיו

שני הגורלות

שוין

-

שלא יעשה

גורל

אחד של זהב ואחד של כסף,

או

אחד גדול ואחד קטן.

שנינו בתחילת דברי הברייתא:

גורלות

הללו יכולים להיות

של כל דבר.

ומקשינן:

פשיטא!

מדוע הייתי חושב שצריך לעשות את הגורלות דוקא מחומר מסוים?

ומתרצינן:

לא צריכא

לא הוצרך התנא להשמיענו דבר זה. אלא

ל

למדנו

כדתניא

כדברי הברייתא דלהלן:

שנו בברייתא:

לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב, יכול

שמא

אף

גורל

זה כן,

שהרי השם כתוב עליו!

תלמוד לומר

"גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל". והכתוב יכל לומר: "גורל אחד לה'. ואחד לעזאזל" -

"גורל גורל" ריבה.

ומה בא הכתוב לרבות?

ריבה

גורל

של

עץ

זית, ריבה

גורל

של

עץ

אגוז.

ו

ריבה

גורל של

אשכרוע

.

שנינו במשנה:

בן קטין

הכהן הגדול

עשה שנים עשר דד

[ברזים]

לכיור.

תנא

בברייתא: למה עשה בן קטין שנים עשר ברזים לכיור?

כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין

יום יום

בתמיד, מקדשין

כולם את

ידיהן ורגליהן בבת אחת

.

תנא

בברייתא: ב

שחרית

כשהיה הכיור

במילואו

[מלא במים], היה הכהן

מקדש ידיו ורגליו מן

הברז

העליון,

ואילו ב

ערבית, בירידתו

כאשר ירדו המים מתחת לגובה הברז העליון, היה

מקדש ידיו ורגליו מן

הברז

התחתון

.

שנינו במשנה:

ואף הוא

[בן קטין]

עשה מוכני לכיור.

ומפרשינן:

מאי

מהו

מוכני?

אמר אביי: גילגלא

גלגל

דהוה משקעא ליה

שהיה משקע בעזרתו את הכיור לתוך המים שבבור.

שנינו במשנה:

מונבז המלך עשה

את

כל ידות הכלים

של יום הכיפורים, של זהב.

והוינן בה: כיון שמונבז רצה לפאר את כלי בית המקדש, מדוע את ידות הכלים עשה זהב?

נעבדינהו לדידהו

, יעשה את הכלים עצמם

זהב!