Version texte de ce daf : original et traduction
Yoma 2b — le Talmud en français
Yoma 2b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Yoma 2b
ופרכינן: ואולי הלימוד הוא בגזירה שוה של ימי המילואים ליום הכיפורים בלבד.
ואימא: "צוה
" של ימי המילואים מלמד בגזירה שוה ל
"צוה" דיום הכפורים
, שצריך הכהן הגדול לפרוש, ואין לנו לימוד על פרישה בפרה אדומה.
דכתיב
בעבודת יום הכיפורים של אהרן הכהן [ויקרא טז לד]:
"ויעש כאשר צוה ה' את משה!?
ומשנינן:
דנין
בגזירה שוה
"צוה
" של פרה אדומה
ד
נאמר
לפני עשיה
של הפרה,
מ"צוה
" של ימי המילואים
ד
נאמר
לפני
ה
עשיה
של ימי המילואים.
ואין דנין "צוה
" של יום הכיפורים
ד
נאמר
לאחר עשיה
של אהרן הכהן,
מ"צוה" ד
נאמר
לפני עשיה
בימי המילואים.
ופרכינן:
ואימא
שדנים בגזירה שוה
"צוה" דקרבנות
ציבור,
דכתיב
בהם [ויקרא ז לח]:
"ביום צותו את בני ישראל
". ונלמד שכל כהן צריך לפרוש שבעה ימים לפני עבודתו בקרבנות ציבור!?
ומשנינן:
דנין "צוה" מ"צוה
",
ואין דנין "צותו" מ"צוה
".
ופרכינן:
ומאי נפקא מינה
אם אין הלשון שבשני הפסוקים זהה בדיוק, והרי דיינו שיהיה ענין המילים שוה.
כי
וה
רי
תנא דבי רבי ישמעאל
: נאמר בנגעי בתים [ויקרא יד לט]:
"ושב הכהן
".
והוא אמור על בית שהוסגר מחמת נגע שבוע ימים, שאם ראה הכהן שפשה הנגע, דינו לחלוץ את האבן שיש בה נגע, ולהוריד את הטיט שמסביב, ולחזור ולטוח את הקיר הבית מחדש.
ואחרי כן נאמר:
"ובא הכהן
".
והוא אמור בבית שלא פשה בו הנגע בסוף השבוע הראשון, אלא הוסגר לשבוע שני, שאז אפילו אם לא פשה הנגע בסוף השבוע השני אלא עמד בעינו, חולצים את אבניו וטחים אותו.
ולמדים בגזירה שוה "ושב הכהן", שנאמר בסוף השבוע הראשון בבית שפשה בו הנגע, על חילוץ האבנים גם בבית הזה, שלא פשה בו הנגע אחר שבועיים, שנאמר בו "ובא הכהן".
כי
זו היא "שיבה
" -
זו היא "ביאה
".
והיינו, שדיינו בדמיון העניני שבין שני הפסוקים כדי ללמד ממנו גזירה שוה.
ואם כן, יש לנו גם ללמוד בגזירה שוה של "צוה - צוותו".
ומשנינן:
הני מילי
שיש לדרוש גזירה שוה גם בדמיון הענין -
היכא דליכא
גזירה שוה אחרת
דדמי ליה
באותה הלשון.
אבל היכא דאיכא
גזירה שוה
דדמי ליה
באותה הלשון -
מ
הגזירה שוה
דדמי ליה
בלשון המדויקת
ילפינן
, ולא מהגזירה שוה הבנויה על דמיון הענין בלבד.
ועתה מבארת הגמרא את מה שאמר רבי יוחנן:
"לכפר
" -
אלו מעשה יום הכפורים.
והוינן בה:
ואימא
כונת הכתוב היא ל
כפרה ד
נאמרה ב
קרבנות
, ונאמר שיצטרך הכהן העובד בקרבנות אלו לפרוש שבעה ימים?
ומשנינן:
מי
, וכי
ידעינן הי כהן מתרמי
, יפול בגורלו לעבוד בקרבנות אלו,
דבעי ליה
, שנחייבו
פרישה
קודם לכן?
אמרי: אלמה
מדוע
לא
אפשר להפרישו?
הרי יתכן הדבר אם
ניבעי ליה פרישה לכוליה משמרת בית אב
, שמתוך כולם קבוע לכל אחד יומו, ויפרוש כל אחד מהכהנים שבוע קודם יום עבודתו!?
ומשנינן:
דנין
יום הכיפורים, שהוא
דבר שקבוע לו זמן, מ
ימי המילואים, שגם הם
"דבר שקבוע לו זמן
" [שהרי היו פעם אחת בזמן קבוע].
לאפוקי קרבנות, דכל יומא איתנהו
, ולכן אין הם נלמדים מ"לכפר" האמור בימי המילואים.
ותו הוינן בה:
ואימא
שקרבנות ה
רגלים
, שהם דבר שקבוע לו זמן, שיהיו נכללים ב"לכפר", ויצטרכו הכהנים פרישת שבעה ימים לפני הרגל!?
ומשנינן:
דנין
יום הכיפורים, שהוא
דבר שנוהג
רק
פעם אחת בשנה
, מימי המילואים, שהוא
"דבר הנוהג
רק
פעם אחת בשנה
". והיינו, שאירעו פעם אחת בלבד.
לאפוקי רגלים
-
דלאו פעם אחת בשנה נינהו
, אלא שלש פעמים בשנה.
ופרכינן:
ואימא
ב
רגל אחד
מתוך שלשת הרגלים, שהוא פעם אחת בשנה, ואפשר ללמוד אותו מימי המילואים, יצטרכו הכהנים לפרוש שבוע ימים לפניו!?
וכי תימא
לתרץ: כי
לא ידעינן הי מיניהו
, איזה משלשת הרגלים יהיה אותו הרגל שיצטרכו לפרוש לפניו. שאין אנו יכולים להכריע איזה מהם עדיף ללומדו מימי המילואים:
יש לך לומר כי יש להעדיף את אחד המועדים:
אי
או את
חג המצות
-
הואיל ופתח בו הכתוב תחלה
בפרשיות המועדים.
אי
או
חג הסוכות
-
הואיל ומרובה מצותו
[סוכה ולולב וערבה וניסוך המים]
אלא
כך יש לתרץ:
דנין פרישת
כהן גדול שהיא
שבעה
ימים
ליום אחד
[יום הכיפורים] -
מפרישת שבעה
ימי המילואים
ליום אחד
[השמיני למילואים].
ואין דנין פרישת שבעה
ימים
לשבעה
ימי הרגל -
מפרישת שבעה
ימי המילואים
ליום אחד
[השמיני למילואים].
ופרכינן:
ואימא
יום
שמיני
עצרת -
דפרישת שבעה ליום אחד הוא!?
ומשנינן:
דנין
ים הכיפורים, שהוא
דבר שאין קדושה לפניו
, מהמילואים שהם
דבר שאין קדושה לפניו
.
ואין דנין
שמיני עצרת שהוא
דבר שיש קדושה
של המועד
לפניו
, מהמילואים שהם
דבר שאין קדושה לפניו.
ופרכינן:
ו
כי
לאו קל וחומר הוא!?
השתא, דבר שאין קדושה לפניו
-
בעי פרישה
.
דבר שיש קדושה לפניו
-
לא כל שכן
שצריך פרישה לפניו!?
אמר רב משרשיא: לא
אפשר לדורשו בקל וחומר, כי יש לנו גזירת הכתוב:
"כאשר עשה ביום
הזה
צוה ה' לעשות לכפר עליכם"
כתיב
. לא הצריך הכתוב פרישה אלא ליום שהוא
כזה
דוגמתו, ולא ביום שקדושתו חמורה ממנו, אך אינו דוגמתו.
רב אשי אמר
: כך יש לתרץ מדוע לא נלמד על שמיני עצרת שיהיה צריך פרישה לפניו:
מי איכא מידי
האם יש דבר שכזה,
דעיקר רגל
שבעת ימי חג הסוכות
לא בעי פרישה
לפניהם, ואילו שמיני עצרת, שהוא
טפל דידיה
, כיומו השמיני של חג הסוכות -
בעי פרישה!?
ואפילו למאן דאמר "שמיני
עצרת -
רגל בפני עצמו הוא
", ואינו טפל לחג הסוכות, גם אין ללמוד על פרישה לפניו, לפי שאינו נקרא רגל בפני עצמו לגמרי.