Version texte de ce daf : original et traduction
Yoma 20b — le Talmud en français
Yoma 20b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Yoma 20b
ואי סלקא דעתך
כדברי רב - שמה ששנינו בזבחים שזמן תרומת הדשן הוא
מחצות
הלילה -
דאורייתא היא
, אם כן
היכי מקדמינן
לתרום את הדשן ברגלים מאשמורה הראשונה, והרי עדיין לא הגיע זמן המצוה.
[
היכי מאחרינן
בכל יום].
אלא, אמר רבי יוחנן
: מה ששנינו שאברים שפקעו לאחר חצות הלילה לא יחזירם אינו מהטעם שאמר רב שכיון שהגיע זמן מצות תרומת הדשן נשלמה מצות הקטרתם. שהרי ממשנתנו מוכח שאין חצות הלילה זמן הרמה מן התורה.
אלא מפסוק אחר למדנו שאברים אלו, שכבר משלה בהן אש המזבח, ועדיין לא נתעכלו לגמרי, נעשים דשן מחצות הלילה, ואין צריך להחזירם אם פקעו לאחר חצות הלילה.
שהרי
ממשמע שנאמר
"היא העולה על מוקדה על המזבח
כל הלילה
" - וכי
איני יודע שהוא עד הבקר
.
ומה תלמוד לומר "עד הבקר"?
אלא ללמדך, שת
תן בקר
[השכמה נוספת]
לבקרו של לילה
שהוא עלות השחר.
שעל עלות השחר, שהוא הבוקר שבגמר הלילה, יש לך להוסיף זמן נוסף לפניו, שיחשב אף הוא בוקר, לענין שלא תקטיר ממנו והלאה. ומתוך שסתם הכתוב ולא פירש זמנו, בעל כרחך לפרש שהוא מחצות הלילה.
ומסתבר שדרשא זו נאמרה לענין אותם אברים שאינן מעוכלין לגמרי, אבל מה שנתעכל קודם חצות וכבר נעשו דשן חלה עליהן מצות הרמה מיד כשנעשו דשן, ואפילו בתחילת הלילה.
הלכך
, הואיל שלא נאמר זמן מסויים שהוא תחלת זמן תרומת הדשן לפיכך קבעו חכמים זמן התרומה לפי הצורך, ולכן
בכל יום
שלא היתה כמות מרובה של דשן, וגם לא היתה סבה למהר קודם סוף הלילה היו
תורמין את המזבח
בסוף הלילה דהיינו
בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו
, ו
סגיא
בהכי.
אבל
ביום הכפורים
שעבודתו אינה נעשית אלא על ידי הכהן הגדןל, כיון
דאיכא חולשא דכהן גדול
, מקדימין זמן התרומה ו
עבדינן מחצות
, כדי שיהיה לו זמן לנוח לאחר עבודה זו, קודם שמתחיל בעבודת התמיד.
וברגלים דנפישי ישראל
שהיו עולים לרגל,
ונפישי קרבנות
שהיו מביאין ישראל להקריבם בבית המקדש ברגלים, שכן נאמר "ובאת שמה" "והבאתם שמה", והיתה כמות הדשן שנאסף על המזבח מרובה, והיו צריכים זמן מרובה כדי לפנות את הדשן לאמצע המזבח, כדי לעשות מקום לקרבנות היום, ופינוי זה אינו נעשה אלא לאחר תרומת הדשן, לכן מקדימין עוד.
ו
עבדינן
לתרומת הדשן
מאשמורת הראשונה
.
ו
כדקתני טעמא
במשנה:
לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל
.
והוינן בה:
מאי קריאת הגבר?
רב אמר: שבסוף הלילה
קרא גברא
, והוא האיש הממונה להכריז: עמדו כהנים לעבודתכם.
רבי שילא אמר:
קרא תרנגולא
.
רב איקלע
[הזדמן]
לאתריה דרבי שילא
בשעה שדרש רבי שילא ברבים, ולא הכירוהו שם, [והיו נוהגים שהיה החכם דורש בלשון הקודש, והיה עומד לפניו אמורא לתרגם דבריו ללשון ארמית שיהיו העם מבינים יותר].
לא הוה
שם
אמורא, למיקם עליה דרבי שילא
בשעת דרשתו,
קם רב עליה
דרבי שילא [מבלי שידע שהוא רב].
וכאשר לחש לו רבי שילא "קריאת הגבר", תרגם רב את דבריו
וקא מפרש: מאי "קריאת הגבר"
-
קרא גברא.
אמר ליה רבי שילא: ולימא מר: קרא תרנגולא.
אמר ליה
רב: והשיבו בלשון משל ידוע, והוא
אבוב
[מין חליל]
לחרי
[לבני חורין נכבדים] הוא
זמר
, ונהנים ממנו. אבל כאשר בא לחולל
ל
פני
גרדאי
[אנשים פחותים בערכם]
לא מקבלוה מיניה
.
והנמשל הוא: אני עצמי
כי הוה קאימנא
כאמורא המתרגם,
קמיה דרבי חייא
, שהוא גדול ממך,
ומפרישנא: מאי קריאת הגבר "קרא גברא
", והוא שמע דברי
ולא אמר לי ולא מידי
, הרי שהסכים לפירושי זה.
ו
אילו
את
אינך מקבל את פירושי, ו
אמרת לי: אימא קרא תרנגולא
.
מתוך שסיפר רב שהוא היה מתורגמנו של רבי חייא הבין רבי שילא שהוא רב.
ו
אמר ליה
לרב: והרי
מר ניהו רב
, מעתה
נינח מר
שאין זה מן הכבוד שיהא רב מתורגמנו של רבי שילא.
אמר ליה
רב:
אמרי אינשי: אי תגרת ליה
[אם נשכרת אצל אדם למלאכתו] אל תפסיק ממלאכתך, ואפילו
פוץ עמריה
[נפץ צמרו] אף על פי שמלאכה בזויה היא.
ואף אני, מאחר שהתחלתי לתרגם דבריך אגמור.
איכא דאמרי: הכי אמר ליה
רב לרבי שילא: דין הוא ש
מעלין בקודש ולא מורידין
, ואם אפסיק ויעמוד תחתי מי שהוא פחות ממני הורדה היא בערכה של הדרשה.
ומסקינן:
תניא כוותיה דרב
, וכן
תניא כוותיה דרבי שילא
.
תניא כוותיה דרב: גביני כרוז
[שם אדם שהיה ממונה על ההכרזה]
מהו אומר?
עמדו כהנים לעבודתכם ולויים לדוכנכם וישראל למעמדכם
.
והיה קולו
חזק עד ש
נשמע ב
מרחק של
שלש פרסאות
.
ופעם אחת היה
מעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך, ושמע
את
קולו
של המכריז
ב
מרחק
שלש פרסאות, וכשבא
המלך
לביתו שיגר לו מתנות
.
ואף על פי כן
שהיה קולו של גביני כרוז, חזק, היה קולו של ה
כהן הגדול משובח ממנו
.
דאמר מר: וכבר
היה מעשה ש
אמר
הכהן הגדול ביום הכפורים, בשעה שהתודה
"אנא
השם
", בקול רם, ונשמע קולו ביריחו.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
: המרחק
מירושלים ליריחו
הוא
עשר פרסי
.
ו
היה הקול חזק כל כך ד
אף על גב דהכא
ביום הכפורים -
איכא חולשא
של הכהן הגדול מתוך תעניתו,
ו
אילו
הכא
במעשה של גביני כרוז -
ליכא חולשא
.
ו
עוד ד
הכא
ביום הכפורים - היה זה ב
יממא, ו
אילו התם היה זה ב
ליליא
לפני שעלתה השמש - שהקול נשמע יותר למרחוק.
ד
הא
אמר רבי לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום
, בחוזק כל כך,
כדרך ש
הוא
נשמע בלילה, מפני
קולו של
גלגל חמה שמנסר ברקיע, כחרש
[אומן]
המנסר ב
עצי
ארזים
.
והאי חירגא דיומא
[פסולת הנסורת שנעשה מאותו ניסור שגלגל חמה מנסר, ונראה כאבק באור החמה],
"לא" שמיה, והיינו דקאמר נבוכנצר
בשבחו את הקדוש ברוך הוא,
"וכל דיירי ארעא כלא
[
כלה
]
חשיבין
", שאין בני אדם נחשבים אצלו יותר מאבק הפורח.
תנו רבנן: אלמלא
הקול של
גלגל
ה
חמה
היה
נשמע בכל העולם קול הממונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי
היה
נשמע קול
של
גלגל חמה
.
תנו רבנן: שלש קולות
יש ש
הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול
ה
נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף
.
ויש אומרים
ומוסיפים:
אף
קול של
לידה
,