Version texte de ce daf : original et traduction
Yévamot 99a — le Talmud en français
Yévamot 99a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Yévamot 99a
תנו רבנן
:
א.
יש
מי ש
חולץ לאמו מספק
.
ב. ויש מי שחולץ
לאחותו מספק
.
ג. ויש מי שחולץ
לבתו מספק
, ומפרש לכולהו ואזיל.
ומפרשת הברייתא את כל שלשת האפשרויות שנזכרו:
א. יש חולץ לאמו מספק,
כיצד
:
אמו
[של החולץ] ושמה רחל,
ואשה אחרת
ששמה חנה,
ולהן
[שהיו להן]
שני זכרים
ודאין, יוסף לרחל וחצרון לחנה -
וחזרו
רחל וחנה
וילדו שני זכרים
אחרים
במחבא
ונתערבו שני זכרים אלו -
ובא בנה של זו
, יוסף בנה של רחל - שהוא אחיו של אחד מן התערובות -
ונשא
את חנה
אמו של זה
[של חצרון] -
ובנה של זו
חצרון בנה של חנה - שהוא אחיו של השני מן התערובות -
נשא
את רחל
אמו של זה
[של יוסף].
ומתו
יוסף וחצרון
בלא בנים
, והוזקקו נשותיהם ליבום, כל אחת לאחד מבני התערובות שהרי אחיהם הוא.
הרי
זה
, אחד מן התערובות
חולץ לשתיהן
לרחל וחנה שמא אשת אחיו היא.
וזה
השני מן התערובות
חולץ
אף הוא
לשתיהן
מספק.
ו
נמצא כל אחד ואחד
מן התערובות
חולץ לאמו מספק
, שהרי או רחל או חנה היא אמו.
ב. יש חולץ
לאחותו מספק, כיצד
:
אמו
[של החולץ] ושמה רחל - שנישאה לאיש אחר לאחר מות אביו יעקב -
ואשה אחרת
זרה
שילדו שתי נקבות במחבא
, ונמצאת אחת מן הנקבות אחותו של החולץ מן האם.
ועמדו שני אחים
של החולץ, שילדם יעקב מאשתו לאה, שהם אחים
מן האב
לחולץ, ורחוקים לנקבה בתה של רחל [שהיא אחות אחיהם; וכל שכן לשניה]
ונשאום
לאותן נקבות.
ומתו
אחיו של החולץ מן האב
בלא בנים
, ונפלו שתי הנשים ליבום לפני החולץ, אלא שאחת מהן היא אחותו מן האם ופטורה מיבום וחליצה, והשניה זקוקה לו.
הרי זה
חולץ לשתיהן
מספק שאינו יודע מי היא הזקוקה לו.
ו
נמצא חולץ
גם
לאחותו
מן האם
מספק
.
ג. יש חולץ
לבתו מספק, כיצד
:
אשתו
של אדם ושמו ראובן
ואשה אחרת
של אדם ושמו כלב
שילדו שתי נקבות במחבא
.
ובאו אחיהן
של ראובן וכלב
ונשאום
, נמצאת האחת בתו של ראובן והאחת בתו של כלב, ואין ידוע מי הן.
ומתו
האחים
בלא בנים
, ונפלו לפני ראובן וכלב ליבום האחת בתו של ראובן ופטורה מיבומו וזקוקה מספק ליבומו של כלב, והשניה בתו של כלב ופטורה מיבומו וזקוקה מספק ליבומו של ראובן, אלא שמעורבות הן.
נמצא
זה
ראובן
חולץ
גם
לבתו מספק, וזה
כלב
חולץ
גם
לבתו מספק
.
תניא: היה רבי מאיר אומר
:
איש ואשה, פעמים שמולידין חמש אומות
, כלומר: חמשה מינין חלוקים זה מזה ביחס.
כיצד
:
ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק
דהיינו מן הגוי שאין העבד והשפחה קנויים לו אלא למעשה ידיו בעלמא, ועדיין הם גויים גמורים,
ולהן שני בנים
גויים,
ונתגייר אחד מהן
-
נמצא
שיש לאותן איש ואשה: בן
אחד
שהוא
גר ו
בן
אחד
שהוא
גוי
, הרי שתי אומות.
הטבילן
לאיש ואשה שלקח מן הגוי
לשם עבדות
של ישראל, ונעשו עבד כנעני ושפחה כנענית שגופן קנוי ושם "עבד" להן,
ונזקקו זה לזה
וילדו עבד.
הרי כאן
שלש אומות מאותן איש ואשה: א.
גר
, ב.
וגוי
ג.
ועבד
.
חזר הישראל שקנאם ו
שחרר את השפחה
והרי היא ישראלית,
ובא עליה העבד
וילדה ולד ממזר [וכדמפרש ואזיל, שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר].
הרי כאן
ארבע אומות לאותן איש ואשה:
א.
גר
, ב.
וגוי
, ד.
ועבד
, ה.
וממזר
.
שחרר שניהם
כלומר: חזר ושחרר גם את העבד
והשיאן זה לזה
, וילדו ישראל כשר.
הרי כאן
חמש אומות לאותן איש ואשה: א.
גר
, ב.
וגוי
, ג.
ועבד
, ד.
וממזר
, ה.
וישראל
.
מאי קא משמע לן?
גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד
הוא
ממזר
, ודלא כמאן דאמר: הולד הוא כשר.
תנו רבנן
[סיפא של הברייתא הקודמת היא]:
יש מוכר את אביו
כדי
להגבות
ל
אמו
את
כת ובתה
.
כיצד: ישראל
ש
לקח עבד ושפחה מן השוק
דהיינו מישראל שהטבילן לשם עבדות,
ולהם
היה
בן
בשעה שלקח את אביו ואמו.
ושחרר
הלוקח
את השפחה ונשאה
ונתחייב לה כתובה כשאר ישראלית.
ועמד
אותו לוקח
וכתב
את
כל נכסיו לבנה
, ובכלל נכסיו נמצא העבד שהוא אביו של מקבל המתנה.
נמצא זה
הבן
מוכר את אביו
כדי
להגבות לאמו
את
כתובתה
, שהרי כל נכסי הלוקח נשתעבדו לכתובתה של אשתו, וכשנתן אותם לבן העבד, הרי האשה גובה את כתובתה מנכסים אלו, ובכללם גובה היא את העבד שהוא אביו של מקבל המתנה.
מאי קא משמע לן?
ומפרשינן:
כולה
הך ברייתא
רבי מאיר היא
וכשם שהרישא רבי מאיר אמרה,
ועבדא כמטלטלי
דמי,
ומטלטלי משתעבדי לכתובה
.
כלומר: רבי מאיר היא, הסובר מטלטלין משתעבדים לכתובה, ולפיכך משתעבד העבד שאין דינו אלא כמטלטלין.
ואיבעית אימא
: רבנן היא, הסוברים: מטלטלין לא משתעבדים לכתובה ואין גובים מהן כלל, ו
הא קא משמע לן
ד
עבדא כמקרקעי דמי
, ולכן גובים מהעבד.
מתניתין:
האשה שנתערב ולדה בולד כלתה
שילדה אותו לבנה, ו
הגדילו התערובות, ונשאו
נשים, ומתו
בלי בנים, ונמצאת האחת זקוקה ליבום לבני הכלה, והאחת לבני הזקנה, ואין ידוע אי זו זקוקה למי.
הרי
בני הכלה
הודאין
חולצין
לשתיהן מספק.
ולא מייבמין
אף אחת מהן,
ש
הרי יבום של כל אחת מהנשים לגבי בני הכלה
הוא
ספק
יבום
אשת אחיו
המותר - אם אשתו של בן הכלה היא;
ספק
"יבום"
אשת אחי אביו
האסור - אם אשתו של בן הזקנה היא.
ואילו
בני הזקנה או חולצין או מייבמין
לאחר שבני הכלה יחלצו להן.
ש
הרי יבומו של כל אחד מבני הזקנה הוא
ספק
יבום של
אשת אחיו
ומצוה היא, וספק "יבום"
של אשת בן אחיו
שמותר הוא כי היא אינה ערוה על הדוד שלה:
מתו הכשרים
, היינו בני הכלה או בני הזקנה הודאין:
הרי
התערובות לבני הזקנה: חולצין
, כלומר: אם מתו בני הזקנה הודאין ונפלו נשותיהם ליבום לפני התערובות, הרי התערובות חולצין להן מספק.
ולא מייבמין, ש
הרי יבומו של כל אחד מן התערובות
הוא ספק
אם יבום
אשת אחיו
המותר הוא - אם בן התערובת אף הוא בן הזקנה;
ו
ספק אם "יבום"
אשת אחי אביו
האסור הוא - אם בן התערובת הוא בן הכלה.
ואילו התערובות
לבני הכלה: אחד חולץ ואחד מייבם
.
אם מתו בני הכלה הודאין, הרי אחד מן התערובות חולץ תחילה, ושוב מיבם השני, שהרי אם הוא היבם מה טוב, ואף אם אינו היבם הרי מותרת היא לו לאחר שחלצה מבן התערובת השני.
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות: אלו הדינים כולם [המבוארים בהמשך המשנה] מבוארים על שלשה שרשים:
אחד מהן: ספיקא דאיסורא לחומרא.
והשני: המוציא מחבירו עליו הראיה.
והשלישי: שלא נחייב לשום אדם בעונש מן העונשים מספק.
ה
כהנת
[אשת כהן שמת והניחה מעוברת]
שנתערב ולדה
הכהן
בולד שפחתה
, ונמצא כל אחד מהם שהוא ספק עבד של כהן ספק כהן:
הרי אלו
התערובות
אוכלים בתרומה
, כי בין אם כהן הוא, ובין אם עבדו של כהן הוא, הרי הוא אוכל בתרומה.
וחולקין חלק אחד בגורן
, מפרש לה בגמרא.