Yévamot 98a — le Talmud en français

הא איסורא

משום דלא ליתי לאחלופי בישראל

איכא

.

ומוכח, כי שני אחים מן האב ומן האם [כתאומים שהם אחים מן האב ומן האם] אין בהם איסור, וכל שכן כשהיו אחים מן האם בלבד, וקשיא לרב אחא בר יעקב לפי שתי הלשונות דלעיל.

ודחינן:

הוא הדין דאפילו איסורא נמי ליכא

.

ואיידי

[אגב]

דבעי

התנא

למיתני

ב

סיפא

בשני אחים שהורתן שלא בקדושה ולידתם בקדושה -

"חייבין

" עליהם משום אשת אח, ולהשמיענו שיש בהם איסור אשת אח דאורייתא וחייבים עליו כרת.

תנא נמי רישא אין "חייבין

", לפיכך שנה התנא גם ברישא לשון חיוב, ולעולם אף איסור דרבנן אין בהם, וכרב אחא בר יעקב.

אמר רבא: הא דאמור רבנן: אין אב למצרי

[לגוי].

לא תימא

לפרש הטעם

משום דשטופי

בזימה

הם הגויים, ומשום

דלא ידיע

[אין ידוע] מי הוא אביו, כי שמא זינתה אמו עם אחר.

אבל

אם

ידיע

מי הוא אביו וכגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים וודאי לא בא עליה אחר, אז

חיישינן

לקורבת אב אף בגוי.

לא תאמר כן,

אלא אפילו דידיע

מי הוא אביו

נמי לא חיישינן

לקורבת אב.

והראיה מהברייתא שנזכרה לעיל,

דהא שני אחין תאומים

בהם עוסקת הברייתא -

דטפה אחת היתה ונחלקה לשתים

, וידיע לנו בודאי שאחים הם אף מאב אחד,

ו

מכל מקום

קתני סיפא

: היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה

לא חולצין ולא מייבמין

, הואיל ואין אב למצרי.

שמע מינה

מברייתא זו:

ד

אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה

דגוי [הפקירה התורה את זרעו של הגוי] ואינו חשוב כקרובו ושארו של אביו.

דכתיב

: "ותרבה את זנותיה לזכור את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים. ותעגבה על פלגשיהם [חשקה נפשה להיות מפלגשותיהם של המצרים] אשר

בשר חמורים בשרם

[אבר התשמיש של המצרים],

וזרמת סוסים זרמתם

[קלוח הזרע של המצרים, מלשון "זרם"]"

ולפיכך. אין הזרעת האב מקרבתו לבנו, כזרמת הסוס שאין הולד שנולד ממנו קרוב לאביו הסוס.

תא שמע, דאמר רבי יוסי

:

מעשה בגיפטיים

[שם אדם]

הגר, שנשא

את

אשת אחיו מאמו

שהתגייר אף הוא,

ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אין אישות לגר

.

והוינן בה:

ואלא גר דקדיש, הכי נמי

ד

לא תפסי בה קידושין

, וכי אם גר מקדש אשה לא יתפסו בה קידושין, והרי כישראל גמור הוא לכל דיניו?!

אלא אימא

כך אמרו חכמים:

אין איסור אשת אח לגר

, וכדמפרש ואזיל.

מאי לאו

, האם אין הכוונה על האשה

דנסבא אח כשהוא גר

[שנישאת לאח אחר גירותו] ואשתו גמורה היא, ומכל מקום מותרת היא לאחיו משום שאין אחוה לגר דכקטן שנולד דמי, ואף לאיחלופי בישראל אין חוששים.

וכיון שסתמה הברייתא הרי משמע שהיא עוסקת גם באחין מן האם לבד, ומכל מקום מותרת האשה, ותיקשי לרב ששת ללישנא בתרא, וללישנא קמא תיקשי אפילו לרב אחא?!

ומשנינן:

לא

כאשר הבנת שנישאה אשת האח לאח אחר גירותו, ואשתו היא -

אלא

דנסבא כשהוא גוי

[נישאת האשה לאח בגויותו] ומשנתגייר פקעו קידושיו, ולא בא עליה אחר שנתגיירו, ונמצא שמעולם לא היה לה אישות של ישראל, ואין בה דין אשת אח.

ותמהה הגמרא: וכי יעלה על דעתך שנשאה

כשהוא גוי!?

והרי אם כן

מאי למימרא

[מה חידוש יש בדבר] שהיא מותרת!?

ומשנינן: אכן חידוש יש בדבר, כי

מהו דתימא: לגזור

על אשה שנישאת לאח

כשהוא גוי, אטו

אשה שנישאת לאח

כשהוא גר

, שאחיו אסור בה מדרבנן.

לפיכך

קא משמע לן

שאין גוזרים.

תא שמע

קושיא על רב ששת ללשון שני האוסר אשת אח מן האם, ואף על רב אחא ללשון ראשון המודה לרב ששת באשת אח מן האם בלבד:

דאמר בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים, מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו

הגר

מאמו

.

אמרתי לו: בני, מי הרשך

לישא את אשת אחיך מאמך!?

אמר לי

אותו גר: הרי לפניך

אשה

גיורת

ושבעת בניה

, שהתיר להם רבי עקיבא לישא איש את אשת אחיו, ומהן למדתי -

על ספסל זה

שלפניך - הוא ש

ישב רבי עקיבא, ואמר שני דברים

, האחד בהלכה והשני באגדה:

א.

גר נושא

את

אשת אחיו מאמו

, ועל פי הוראתו עשו שבעת בניה של האשה.

ב.

ו

עוד

אמר

רבי עקיבא: כתיב: ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר. קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. וגו'.

ויהי דבר ה'

אל יונה שנית לאמר

. קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה את הקריאה.

ולכך אמר הכתוב "שנית" כדי ללמד: פעם

שנית

בלבד

דברה עמו שכינה

, אבל פעם

שלישית לא דברה עמו שכינה

, לפי שתבע כבוד הבן [כלומר: את כבוד עצמו] ולא תבע כבוד האב [היינו כבוד הקב"ה].

קתני מיהת

בברייתא:

גר נושא

את

אשת אחיו מאמו

.

מאי לאו דנסבא אחיו כשהוא גר

[נישאת לאח אחר גירותו] ומכל מקום התיר רבי עקיבא לישא את אשת אחיו אפילו מאמו לבד, והיינו כרב אחא דלישנא בתרא, ותיקשי לרב ששת לשתי הלשונות, ולרב אחא ללישנא קמא!?

ומשנינן:

לא

מיירי רבי עקיבא באשת האח שנשא בגירות, אלא באשת האח

דנסבא כשהוא גוי

וכדלעיל.

ותמהינן:

כשהוא גוי!?

והרי אם כן

מאי למימרא!?

ומשנינן:

מהו דתימא: נגזור כשהוא גוי אטו כשהוא גר

.

קא משמע לן

.

ואגב שהביאה הגמרא את הברייתא הרי היא מפרשת אותו, ואחר כן שבה הגמרא לנידון מחלוקתם של רב אחא ורב ששת:

ומקשה הגמרא על קבלת דבריו של אותר גר שאמר משם רבי עקיבא:

ומי מהימן

, וכי נאמן הוא אותו גר על דבריו!?

והאמר רבי אבא, אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם

שבא

מעשה

לידו

אמרה

[היה רגיל לשנותה לתלמידים], הרי

שומעין לו

.

ואם לאו

, אלא שאמרה אחר שבא מעשה לידו

אין שומעין לו

, כי הואיל ודבר חידוש הוא שמא בשביל מעשה שבא לידו הוא שאמרה.

ומשנינן:

איבעית אימא

לתרץ: אכן אותו גר

מורה ובא היה

כן עוד לפני שנשא את אשת אחיו מאמו, ולכן האמינוהו.

ואיבעית אימא: משום דקאמר

אותו גר:

"הרי אשה ושבעת בניה

".

ואיבעית אימא: שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדה

, כאן האמינוהו משום שאמר עוד מעשה משמו של רבי עקיבא [ביאור הפסוק בספר יונה], ומתוך שנאמן על הענין השני, כך נאמן על ההלכה שאמר משמו של רבי עקיבא, כי ניכרין דברי אמת שקיבלן לשתי המימרות ביחד.

אמר מר

בברייתא משמו של רבי עקיבא:

כתיב:

"ויהי דבר ה'

אל יונה שנית לאמר

",

שנית דיברה עמו שכינה, שלישית לא דיברה עמו

שכינה.

ומקשינן:

והא כתיב

: [בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש. ויעש הרע בעיני ה' לא סר מכל חטאת ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל].

"הוא השיב

[החזיר מיד מלכי ארם]

את גבול ישראל מלבא חמת

[מן המקום שבאים בה לחמת]

עד ים הערבה

[כלפי ים הערבה, והוא ים המלח],

כדבר ה'

אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא

".

הרי שהיתה נבואה נוספת ליונה!?

אמר

יישב

רבינא

: שלישית לא דיבר עמו דוקא

על עסקי נינוה

הוא ד

קאמר

, אבל נבואות אחרות בענינים אחרים אכן היה לו ליונה מאת ה'.

רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר

הכתוב:

כדבר ה'

אשר דבר ביד עבדו הנביא, כשם שנהפך לנינוה מ

גזירה

רעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה

.

כאן שבה הגמרא למחלוקת רב אחא ורב ששת, וחוזרת ומקשה על רב ששת ללישנא בתרא ואף על רב אחא ללישנא קמא:

תא שמע

:

כבר נתבאר לעיל, כי אף על פי שהגר כקטן שנולד דמי, מכל מקום גר שהורתו שלא בקדושה והורתו בקדושה, כל שאר אם שיש לאמו אחריו, שהיתה הורתו ולידתו בקדושה, הרי הוא שאר אם גמור.

אבל שאר אם מאמו שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, אינו אסור מן התורה, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

גר שהיתה הורתו שלא בקדושה, ולידתו בקדושה

-

יש לו

מדרבנן

שאר האם

שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, [ואילו שאר אם שהיה הורתו ולידתו בקדושה הרי הוא אסור מן התורה].

ואין לו שאר האב

אפילו מדרבנן.

כיצד

:

נשא

את

אחותו מן האם

, אף שהיתה הורתה ולידתה שלא בקדושה וזה שנתגייר כקטן שנולד דמי, הרי זה

יוציא

, גזירה שמא ישא את אחותו מן האם שהיתה הורתה ולידתה בקדושה שהיא אסורה מן התורה.

ואם נשא את אחותו

מן האב

הרי זה

יקיים

, כי אין אב למצרי, וכולם יודעים את ההלכה הזאת ואין לחוש לאיחלופי.

ואם נשא את

אחות האב מן האם

הרי זה

יוציא

, ואף שאין זה אלא שאר אב, וגזירה משום אחותו מן האם.