Yévamot 62b — le Talmud en français

מיתיבי

לרבי יוחנן מהא דתניא לגבי מצות פריה ורביה:

בני בנים

-

הרי הן כבנים

.

וקא סלקא דעתין, שהכי קאמר התנא: אם הוליד כבר בן ובת, ומת בנו והשאיר בן אחריו, הרי הוא מצטרף לנקבה קיימת.

הרי למדת, שאם מת הבן ולא השאיר בן, לא קיים אביו מצות פריה ורביה.

ומשנינן:

כי תניא ההיא

-

להשלים

.

כגון שלא היה לו לזקן מעולם אלא רק בן אחד, ואותו בן נשא אשה, והוליד בת. והרי הבת מצטרפת עם אביה להשלים לאבי האב את קיום מצות פריה ורביה.

אבל אם היו לו בן ובת, אף אם מתו, אין צריך כלל לבני הבנים.

מיתיבי

לרב הונא מהא דתניא בהדיא:

היו לו

בני בנים

-

הרי הן כבנים

לגבי קיום מצות פריה ורביה.

אבל אם

מת אחד מהם

[מהבנים], ולא היו לו בני בנים,

או שנמצא

אחד מהבנים

סריס

-

הרי זה

לא קיים פריה ורביה

.

ומסקינן:

תיובתא דרב הונא תיובתא!

שנינו בברייתא:

בני בנים הרי הם כבנים

:

סבר אביי למימר

[היה סבור אביי לומר]: אימתי עומדים בני הבנים במקום בני הזקן שהיו לו בן ובת:

אם נותר

ברא לברא

[בן לבן שמת]

וברתא

לברתא

[ובת לבת שמתה].

וכל שכן

אם נותר

ברא לברתא

[בן לבת שמתה].

אבל

אם נותר

ברתא לברא

[בת לבן שמת] -

לא

.

אמר ליה רבא: "לשבת יצרה

" -

בעיא

.

והא איכא

, וקיום מצות "שבת" יש אפילו כשנותרה בת לבן שמת.

ומדייקת הגמרא מדברי אביי ורבא:

דכולי עלמא

בין לאביי ובין לרבא -

מיהת

, אם נותרו

תרי מחד

[שנים מן הבן או מן הבת שמתו, ואפילו היו זכר ונקבה], ואילו השני מת בלא בנים -

לא

קיים הזקן מצות פריה ורביה.

ותמהינן:

ו

כי

לא

קיים?

והא אמרי ליה רבנן לרב ששת: נסיב איתתא ואוליד בני

[שא לך אשה והוליד בנים] כדי לקיים מצות פריה ורביה.

ו

אמר להו

רב ששת

בני ברתא

-

בני נינהו

[בני בתי - כבני הם].

הרי שאף שני בנים מבן אחד מהני!

ומשנינן:

התם, דחויי קמדחי ליה

[דחה אותם רב ששת בלא כלום], כי בלאו הכי לא היה יכול לשאת אשה ולהוליד.

כיון

דרב ששת

-

איעקר מפירקיה דרב הונא

.

רב ששת נעשה עקר, היות וכשהוצרך למי רגלים, כשהיה רב הונא מאריך בדרשתו, היה מעמיד עצמו מלצאת ולהטילם.

אמר ליה רבה לרבא בר מארי

:

מנא הא מילתא דאמור רבנן: בני בנים הרי הן כבנים?

אילימא, מדכתיב

אצל לבן, שאמר ליעקב כשהלך מעמו:

הבנות

שלך - הן

בנותי

.

והבנים

שלך - הם

בני!

הרי שבני בנותיו של לבן חשובים כבניו.

אלא מעתה

, האם גם מה שאמר לבן ליעקב

"והצאן

-

צאני

", האם

הכי נמי

אמר לבן שהם שלו!?

אלא

ודאי, כוונתו של לבן היתה, לומר,

דקנית

את הצאן

מינאי

[קנית ממני את הצאן] בשכר עבודתך.

כלומר: ממני באו אליך.

ואם כן,

הכי נמי

מה שאמר לבן "והבנים בני", כוונתו היא לומר,

דקנית מינאי

[קנית ממני] את נשותיך בשכר עבודתך, וממני באו בניך אליך.

אלא, מהכא

יש ללמוד שבני בנות הרי הם כבנים:

דכתיב

"ואחר בא חצרון

בן פרץ בן יהודה

אל בת מכיר, אבי גלעד, ותלד לו את שגוב

".

הרי שנשא איש משבט יהודה את בתו של מכיר.

וכתיב

בשירת דבורה

"מני מכיר ירדו מחוקקים

".

הרי שה"מחוקקים" נקראים בניו של מכיר.

וכתיב "יהודה מחוקקי

", הרי שהמחוקקים - משבט יהודה הם.

ובהכרח, לא בניו לא בניו של מכיר הם, ולא בני בניו, אלא בני בתו, שנישאה, כאמור, לחצרון, שהוא משבט יהודה.

הרי למדת שבני בנות הרי הן כבנים.

וכאן שבה הגמרא לפרש את משנתנו:

מתניתין

, משנתנו ששנינו בה שלא ייבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, שמשמע ממנה, שאם יש לו בנים יכול הוא ליבטל מפריה ורביה, היא

דלאו כרבי יהושע!

דתניא: רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו

הרי זה

ישא אשה

אף

בזקנותו

.

היו לו בנים בילדותו

-

יהיו לו בנים

אף

בזקנותו

.

שנאמר "בבוקר

[בילדותך]

זרע את זרעך, ולערב

[לעת זקנתך]

אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר

[איזה זרע יהיה הגון וירא שמים ומתקיים],

או זה

.

ואם שניהם כאחד טובים

".

הרי שלדעת רבי יהושע לא יבטל אדם מפריה ורביה אפילו אחר שיש לו בנים, ודלא כמשנתנו.

רבי עקיבא אומר

לפרש את הכתוב:

למד תורה בילדותו

, הרי זה

ילמוד תורה

אף

בזקנותו

.

היו לו תלמידים בילדותו, יהיו לו תלמידים

אף

בזקנותו

.

שנאמר: בבקר זרע את זרעך

.

וגו

מר.

אמרו

חכמים על רבי עקיבא:

שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס

[שמות מקומות הן, וכולם היו בין זה לזה].

וכולן מתו בפרק אחד

[בזמן אחד, בין פסח לעצרת כדמפרש ואזיל],

מפני שלא נהגו כבוד זה לזה

.

והיה העולם שמם

, שנשתכחה תורה מישראל,

עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם

ואלו הם רבותינו שבדרום:

רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע

.

והם הם העמידו תורה אותה שעה

.

תנא

בברייתא:

כולם

כל תלמידי רבי עקיבא -

מתו מפסח ועד עצרת

.

אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה

.

והוינן בה:

מאי היא

"מיתה רעה"?

אמר רב נחמן: אסכרה

, מיתת חנק עקב דלקת בגרון.

אמר רב מתנה: הלכה כרבי יהושע

, שאמר אף לעת זקנותו יוליד בנים.

אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה

, הרי הוא

שרוי בלא שמחה, בלא ברכה

, ו

בלא טובה

.

ומפרשת הגמרא מקור לכל אלו:

שרוי

בלא שמחה

-

דכתיב: ושמחת אתה וביתך

[ביתו זו אשתו].

שרוי

בלא ברכה

-

דכתיב: להניח ברכה אל ביתך

.

שרוי

בלא טובה, דכתיב: לא טוב היות האדם לבדו

אעשה לו עזר כנגדו.

במערבא אמרי

[בארץ ישראל היו אומרים באופן אחר]:

כל השרוי בלא אשה, הרי הוא שרוי

בלא תורה

, ו

בלא חומה

שמגינה עליו מעבירה של הרהור.

ומביאה הגמרא מקור למה שהיו אומרים במערבא:

שרוי

בלא תורה, דכתיב

בספר איוב

"האם

אין עזרתי

[אשתי, על שם "עזר כנגדו"]

בי, ותושיה

תורה

נדחה ממני

", כי צריך אני לעסוק בצרכי ביתי, ותלמודי משתכח.

שרוי

בלא חומה, דכתיב "נקבה תסובב גבר

".

רבא בר עולא אמר

: כל השרוי בלא אשה הרי הוא שרוי

בלא שלום

.

דכתיב "וידעת כי שלום אהלך

, אשתך , בזמן שיש לך אוהל, הרי שלום לך,

ופקדת נוך, ולא תחטא

"

אמר רבי יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים

,

ואינו פוקדה

בתשמיש בזמן עונתה - הרי זה

נקרא חוטא

.

שנאמר "וידעת כי שלום אהלך

["שלימה" אשתך ביראת שמים ], ופקדת נוך, ולא תחטא".

אבל אם אינו פוקדה - הרי הוא חוטא.

ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד

את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך

, לפי שהיא מתאוה לו באותה שעה יותר.

שנאמר "וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נוך, ולא תחטא

".

ותמהינן: וכי

הא

דין זה שחייב אדם לפקוד בשעה שיוצא לדרך -

מהכא

[מפסוק זה] הוא ד

נפקא?

והרי

מהתם נפקא

[מפסוק אחר הוא נלמד]!

דכתיב

"ואל אישך תשוקתך

", ופירשוה:

מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה

[מתאוה לו]

בשעה שהוא יוצא לדרך

, ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה [תוספות].

אמר

מתרץ

רב יוסף: לא נצרכה

דברי רבי יהושע בן לוי -

אלא

ללמד שהוא חייב לפוקדה אפילו

סמוך לוסתה

, שאסורה היא עליו אז בתשמיש מדרבנן, שחייבו חכמים את האדם לפרוש מאשתו סמוך לעונת וסתה.

וכמה

הוא השיעור של "סמוך לוסתה"?

אמר רבה: עונה

.

העונה [יום או לילה] בה היא רגילה לראות את דם וסתה.

והני מילי

שהוא צריך לפוקדה, כשיוצא הוא לדרך

לדבר הרשות

.

אבל

כשיוצא

לדבר מצוה

, אינו צריך לפוקדה כי

מיטרידי

, טרוד הוא במצוה.

תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו

,

והמכבדה

יותר מגופו

[כי בזיונה של אשה קשה יותר מבזיון הגבר],

והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה

,

והמשיאן

לבניו ובנותיו

סמוך לפירקן

כשעדיין קטנים הם [רש"י סנהדרין] -

עליו הכתוב

בספר איוב

אומר "וידעת כי שלום אהלך

".

האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו

, הואיל וגעגועי אדם רבים על אחותו, מתוך כך נמצא הוא מחבב את אשתו.

והמלוה סלע לעני בשעת דחקו

-