Taanit 5a — le Talmud en français

רבא אמר: כיון שהתחיל

להזכיר את הגשמים ביום שמיני ספק שביעי,

שוב אינו פוסק

מלהזכיר, אלא מזכירם בכל התפילות שמכאן ואילך .

וכן אמר רב ששת: כיון שהתחיל

להזכיר את הגשמים,

שוב אינו פוסק

.

ואף רב הדר ביה

[חזר בו] ממה שאמר תחילה, שפוסק מלהזכיר בתפילת המנחה.

ומנין לנו שחזר בו?

דאמר רב חננאל אמר רב

: כך צריך האדם לנהוג בענין הזכרת הגשמים:

מונה

והולך

עשרים ואחד יום

מהיום הראשון של ראש השנה,

כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה עד יום

הכפורים

,

שמתחיל למנות את אותם עשרה ימים מהיום הראשון של ראש השנה , ואז חל יום הכפורים.

ו

מכאן ואילך, דהיינו, מיום העשרים ושנים, שהוא סוף חג הסוכות,

מתחיל

להזכיר.

וכיון שהתחיל

להזכיר,

שוב אינו פוסק

.

הרי לנו שרב חזר בו, ואף הוא סובר, כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק.

והלכתא

[ופסק ההלכה בענין זה]:

כיון שהתחיל

להזכיר,

שוב אינו פוסק

.

מתניתין:

עד מתי,

עד איזה זמן בשנה,

שואלין את הגשמים

באמירת "ותן טל ומטר לברכה"?

רבי יהודה אומר: עד שיעבור

חג

הפסח

.

רבי מאיר אומר: עד שיצא

ויעבור כל חודש

ניסן

.

שנאמר

בספר יואל: "ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם כו'

ויורד לכם גשם מורה

ומלקוש בראשון"

. ו"ראשון" היינו חודש ניסן, שהוא הראשון לחדשים . הרי שכל החודש - זמן הראוי לגשמים הוא .

גמרא:

משנתנו הביאה את הפסוק "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון", שמשמע ממנו, שירידת היורה, בחודש ניסן היא.

תמה ו

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק

: וכי זמן ירידת ה

יורה, ב

חודש

ניסן הוא?

והלא זמנו של ה

יורה במרחשון הוא!

דתניא: יורה,

שהוא הגשם הראשון של עונת הגשמים, זמנו

ב

חודש

מרחשון

.

ומלקוש,

שהוא הגשם האחרון, זמנו

ב

חודש

ניסן!

אמר ליה

רבי יצחק לרב נחמן:

הכי אמר רבי יוחנן

: באמת זמנו הרגיל של היורה, במרחשון הוא. אבל

בימי יואל בן פתואל, נתקיים מקרא זה

שהובא במשנה. שאז, באופן בלתי רגיל, ירדו גם היורה וגם המלקוש בחודש ניסן.

דכתיב ביה

ביואל, שנתנבא כך על ישראל: "שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ וגו'

יתר הגזם אכל הארבה וגו'"

. והיינו, שתהיה מכת ארבה קשה מאוד, ויהיה רעב גדול במשך שבע שנים.

ואכן כך היה. באה מכת ארבה קשה, והיה רעב שבע שנים.

ב

אותה שנה,

השנה השביעית לרעב,

יצא

[עבר] חודש

אדר, ו

עדיין

לא ירדו

כלל

גשמים

.

ירדה להם רביעה ראשונה

[כך נקראת תחילת ירידת הגשמים ]

באחד בניסן

.

אמר להם

ה

נביא

יואל

ל

עם

ישראל: צאו

לשדות,

וזרעו

את גרעיני התבואה שנותרו עדיין בידכם, כדי שיצמיחו תבואה על ידי הגשמים שיורדים עתה.

תמהו ו

אמרו לו

ישראל:

מי שיש לו

רק

קב

חטים או קבים שעורין

, יאכלנו

עתה, ישביע את רעבונו,

ויחיה

לעת עתה,

או

שמא

יזרענו

[את אותו קב חיטים או שעורים], ובינתיים, עד שתצמח התבואה, לא יהיה לו מה לאכול,

וימות?

האם לא עדיף לאכול את גרעיני התבואה עתה?!

אמר להם

: אכן, ההגיון אומר כך, כדבריכם. אבל

אף על פי כן, צאו וזרעו

מה שיש בידכם.

שמעו ישראל בקולו, ויצאו וזרעו מה שבידם.

נעשה להם נס

, ונתגלה להם

גרעיני תבואה,

מה ש

אצרו העכברים

בכתלין

[בחורים שבקירות הבתים],

ומה שבחורי נמלים

[מה שאצרו להן הנמלים בחוריהן].

ומה ש

יצאו וזרעו

את התבואה שבידם, היה זה בימים

שני ושלישי ורביעי

בחודש ניסן.

וירדה להם רביעה שניה

[ירידת הגשמים השניה]

ב

יום

חמשה בניסן

. וגדלה התבואה בזמן כה קצר, עד שיכלו כבר לקצור אותה בששה עשר בניסן, ו

הקריבו

את ה

עומר בששה עשר בניסן

מתבואה חדשה.

ובאותו פרק זמן שהמתינו עד שתגדל התבואה החדשה, אכלו מאותה תבואה שנתגלתה להם בכתלים ובחורי הנמלים .

נמצאת תבואה הגדילה

בדרך כלל

ב

פרק זמן של

ששה חדשים,

מתשרי ועד ניסן

, גדילה

באותה שנה

באחד עשר יום

. מחמשה בניסן עד ששה עשר בו .

נמצא עומר הקרב

בדרך כלל

מתבואה של

גידול במשך

ששה חדשים, קרב

באותה שנה

מתבואה של אחד עשר יום

.

ועל אותו הדור הוא אומר

בספר תהלים:

"הזרעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו'"

. והיינו, בני אותו הדור, שהיו זורעים בדמעה, שהרי זרעו את גרעיני התבואה האחרונים שהיו להם לאכול, בסופו של דבר, קצרו ברינה את תבואתם.

שואלת הגמרא:

מאי,

מהו ביאור דברי המקרא:

"הלוך ילך ובכה נשא משך וגו'

בא יבוא ברינה נשא אלמתיו"? הרי כבר נאמר קודם לכן: "הזרעים בדמעה ברנה יקצרו"!

אמר רבי יהודה

: מקרא זה מדבר על ה

שור

שהיה באותו הדור. ש

כשהוא חורש

את התלם,

הולך ובוכה

מחמת רעבונו.

ו

צמחה התבואה כה מהר, עד שכבר

בחזירתו

[כאשר השור חוזר על אותו תלם שחרש קודם] ,

אוכל

הוא

חזיז

[שחת ]

מן התלם

שזרע בהליכתו. שמיד בנפילת הזרע, כבר התחיל לצמוח .

וזהו "בא יבא ברנה"

. שכאשר השור חוזר, ברינה הוא חוזר.

ממשיכה הגמרא ושואלת:

מאי "נשא אלמתיו"?

אם הכוונה לכך שיש להם עתה אלומות תבואה לאכול, הרי כבר נאמר "ברינה יקצרו"?

אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא

: עוד נס גדול היה באותו זמן. שהיה אורך השיבולת [חלק החיטה שבו נמצאים גרעיני התבואה], כפליים מאורך הקנה המחזיק את השיבולת. שהיה אורך ה

קנה

-

זרת

,

ואורך ה

שיבולת

-

זרתים

[פעמיים אורך זרת]. ולא כדרך כל תבואה, שאורך הקנה הוא פי שלשה וארבעה מאורך השיבולת .

אגב שהגמרא הביאה שאלה ששאל רב נחמן את רב יצחק, הנוגעת לעניינינו, מביאה הגמרא עוד שאלות ששאל רב נחמן את רב יצחק, אף שאינן נוגעות לענין ירידת גשמים.

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב

בספר מלכים, בימי יהורם בן אחאב, שאמר אלישע הנביא:

"כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ

שבע שנים"?

בהנך שבע שנים

-

מאי אכול

[מה אכלו באותן שבע שנות הרעב]? הרי אי אפשר להתקיים שבע שנים בלא אכילה כלל!

אמר ליה: הכי

[כך]

אמר רבי יוחנן

:

ב

שנה

ה

ראשונה

משנות הרעב

, אכלו מה ש

היה להם עדיין

בבתים

.

בשנה

שניה,

שכבר לא נותר להם דבר בבתים

, אכלו מה ש

נותר

בשדות

.

בשנה

שלישית,

שלא נותר בשדות דבר, אכלו

בשר בהמה טהורה

.

בשנה

רביעית,

שלא נותרה להם בהמה טהורה, נאלצו לאכול

בשר בהמה טמאה

.

בשנה

חמישית,

שלא נותרה להם אף בהמה טמאה

,

אכלו

בשר שקצים ורמשים

.

בשנה

ששית,

שכבר לא נותר להם דבר לאכול, אכלו חלק מהעם

בשר בניהם ובנותיהם

.

בשנה

שביעית,

אכלו

בשר זרועותיהם

מחמת רעבונם הגדול.

לקיים מה שנאמר: "איש בשר זרעו יאכלו"

.

ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב

[מהו ביאורו של המקרא] בספר הושע, שאמר הקדוש ברוך הוא:

"בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר"?

בפשטות, "בקרבך קדוש" היינו שאתה עצמך קדוש, ומעשיך טובים וישרים. ואם כן, יש לתמוה: וכי

משום דבקרבך קדוש,

שאתה מטיב מעשיך

, לא אבוא בעיר

[לא יבוא הקדוש ברוך הוא בעיר]?

אמר ליה

רבי יצחק: אין פירושו של מקרא זה כפשוטו, כפי שהבנת אתה. אלא

הכי

[כך]

אמר רבי יוחנן

בביאור מקרא זה:

אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים

של מעלה, עד שאבוא לירושלים של מטה

. וכך הוא פירוש הכתוב: עד שיהיה "בקרבך קדוש", בירושלים של מטה, "לא אבוא בעיר" ירושלים של מעלה .

תמהה הגמרא:

ומי איכא

[וכי יש]

ירושלים למעלה?

ואומרת הגמרא:

אין

[אכן כך].

דכתיב: "ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו"

. והיינו, עתידה העיר ירושלים, שתהא בנויה כמו העיר שחוברה לה. שהיא דומה לה וכיוצא בה. דהיינו, חבירתה ודוגמתה. הרי לנו שקיימת ירושלים אחרת. והיכן היא - אם לא למעלה?!

ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב

[מהו ביאור הכתוב]:

"ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא"?

אמר ליה: הכי

[כך]

אמר רבי יוחנן

בביאור מקרא זה: עבירה

אחת היא,

ישנה עבירה אחת

, שמבערת

את ה

רשעים בגיהנם

. וזהו "ובאחת יבערו", שעל ידי עבירה אחת, יבערו הרשעים בגיהנם.

מאי היא

[איזו היא אותה עבירה]?

עבודה זרה

.

ולמדים דבר זה בגזירה שוה:

כתיב הכא

[כתוב כאן, במקרא שהבאנו]:

"מוסר הבלים עץ הוא"

.

וכתיב התם

[וכתוב שם], במקום אחר, גבי עבודה זרה:

"הבל המה מעשה תעתעים"

.

ומגזירה שוה "הבל" - "הבלים", למדים שאף במקרא שלנו מדובר בעבודה זרה.

ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב

שאמר הקדוש ברוך הוא: "שמו שמים על זאת וגו'

כי שתים רעות עשה עמי"?

וכי רק

תרתין הוא דהוו

[וכי רק שתי רעות היו, שעשה עם ישראל]? ו

עשרין וארבע

עבירות שמוזכרות בפרשת התשפוט [פרק כ"ב בספר יחזקאל, שמתחיל בפסוק: "ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה]

שביקא להו

[הונח להם מהן, ולא נידונו עליהן]?

אמר ליה

רבי יצחק:

הכי אמר רבי יוחנן

: