Taanit 26b — le Talmud en français

א

.

נשתברו הלוחות

[לוחות הברית] על ידי משה רבינו, כשראה את העגל והמחולות שעשו בני ישראל כאשר בושש לרדת מההר .

ב

.

ובוטל

קרבן

התמיד

על ידי שגזרה המלכות שלא להקריבו .

ג

.

והובקעה

חומת

העיר

ירושלים על ידי האויבים .

ד

.

ושרף אפוסטמוס את התורה

.

ה

.

והעמיד

מנשה המלך [הוא היה בנו של חזקיה מלך יהודה]

צלם בהיכל

.

ואלו הם חמשת הדברים שאירעו

בתשעה באב: א

.

נגזר על אבותינו

במדבר

שלא יכנסו לארץ

[על ידי מעשה המרגלים, כפי שמסופר בספר במדבר, פרק י"ג ואילך].

ב

.

וחרב הבית

[בית המקדש]

ב

פעם ה

ראשונה

[כלומר, בית ראשון],

ג

.

ו

אף כשחרב

ב

פעם ה

שניה

[בית שני], היה זה בתשעה באב.

ד

.

ונלכדה

העיר

ביתר

שהיתה עיר גדולה, והיו דרים בה ישראל, ונהרגו כולם .

ה

.

ונחרשה העיר

ירושלים על ידי האוייב .

והיות וארעו אותם מאורעות רעים בתשעה באב, לפיכך -

משנכנס

חודש

אב,

כלומר, מראש חודש אב ואילך -

ממעטין בשמחה

.

ב

שבת

[בשבוע]

שחל תשעה באב להיות בתוכה

[בתוך אותו שבוע], נוהגים מקצת מנהגי אבלות. ולכן,

אסור מלספר ומלכבס

באותו שבוע.

ו

אם חל תשעה באב בערב שבת , אזי

ב

יום

חמישי

שלפניו, אף שהוא בשבוע שחל בו תשעה באב,

מותרין

לכבס ,

מפני כבוד השבת

[כדי שיהיו לו בגדים מכובסים לכבוד השבת, הבאה מיד לאחר תשעה באב] .

בסעודה המפסקת שאוכלין ב

ערב תשעה באב,

יצער עצמו יותר. ולכן,

לא יאכל אדם שני תבשילין

,

כגון בשר ודגים .

וכן

לא יאכל

באותה סעודה

בשר, ולא ישתה

בה

יין

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה

[בגמרא יתבאר למה נתכוין רבן שמעון].

רבי יהודה מחייב בכפיית המטה

[להפוך את המטה על פניה], ולא יישן עליה, אלא על גבי קרקע .

ולא הודו לו חכמים

בדבר זה. שהם סוברים שאין צריך לכפות מטתו .

המשנה ממשיכה לעסוק בעניינו של חודש אב.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל

-

כחמשה עשר באב, וכיום הכפורים

.

ש

מחמת שהיו ימים אלו ימים טובים לישראל,

בהן,

בימים אלו, כל

בנות ירושלים,

אף העשירות, שיש להן בגדים נאים משלהן,

יוצאות בכלי לבן

שאולין

[שהיתה כל אחת שואלת בגד מחברתה, ולא היתה לובשת את שלה].

ולמה נהגו בנות ישראל כך -

כדי

שלא לבייש את מי שאין לו

.

ו

היות וכך, ששאלו בנות ישראל בגדים אחת מחברתה, לכן

כל הכלים

[הבגדים] היו

טעונין טבילה

. שכל אחת היתה טובלת את הבגד ששאלה. לפי שאין כל אחת בקיאה במעשי חברתה, ושמא נדה היתה, ובגדיה טמאים .

ובנות ירושלים יוצאות וחולות

[רוקדות. לשון "מחולות" ]

בכרמים

.

ומה היו אומרות?

בחור! שא נא עיניך, וראה מה אתה בורר לך

.

אל תתן עיניך בנוי

, תן עיניך במשפחה!

כלומר, ברור לך אשה ממשפחה מיוחסת ומעולה במעשיה. כפי שאמר שלמה:

"שקר החן והבל היפי

.

אשה יראת ה'

\-

היא תתהלל"

.

ואומר

[ועוד פסוק נאמר בענין זה]:

"תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה"

. הרי שהאשה מתהללת ומשתבחת במעשיה הטובים, ולא ביפיה החיצוני.

וכן הוא אומר

"צאינה

וראינה

בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו, וביום שמחת לבו"

.

"בנות ציון" - היינו בנים שמצויינים לו לקדוש ברוך הוא במילה ותפילין וציצית [רש"י על שיר השירים].

"במלך שלמה" - היינו הקדוש ברוך הוא. כי זהו כינוי למלך שהשלום שלו.

"אמו" - היינו כנסת ישראל .

"ביום חתנתו"

-

זה מתן תורה

. דהיינו יום הכפורים, שניתנו בו לוחות אחרונות.

"וביום שמחת לבו"

-

זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו

.

גמרא:

שנינו במשנתנו:

בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כו'

.

שואלת הגמרא: היאך שנינו שבאותם שלשה פרקים, תעניות מעמדות ויום הכפורים, הכהנים נושאין כפיהן ארבע פעמים, דהיינו: שחרית, מוסף, מנחה ונעילה?

בשלמא ביום הכפורים, יש בו אותן ארבע תפילות .

אבל

תעניות ומעמדות, מי איכא מוסף

[וכי יש בהם תפילת מוסף]?

ומתרצת הגמרא: משנתנו כפי שהיא שנויה לפנינו -

חסורי מיחסרא

[חסרה היא].

ו

באמת

הכי קתני

[כך צריך לשנותה]:

בשלשה פרקים, כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין

[בכל התפילות שיש בכל אחד מאותם ימים]. והיינו, שחרית מנחה ונעילה.

ויש מהן,

באותם שלשה פרקים, פרק אחד שיש בו נשיאת כפים

ארבעה פעמים ביום: שחרית, ומוסף, מנחה, ונעילת שערים

. לפי שבאותו יום יש גם תפילת מוסף. וזהו יום הכפורים, שיש בו ארבע תפילות.

ואלו הן שלשה פרקים: תעניות, ומעמדות, ויום הכפורים

.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

: מה ששנינו במשנתנו, שנושאין כפים בכל תפילות היום,

זו דברי רבי מאיר

.

אבל חכמים אומרים

: בתפילות

שחרית ומוסף

-

יש בהן נשיאת כפים

. אבל תפילות

מנחה ונעילה

-

אין בהן נשיאת כפים

.

מאן חכמים

[מיהם אותם חכמים] שנחלקו על רבי מאיר -

רבי יהודה היא

.

דתניא: שחרית ומוסף, מנחה ונעילה, כולן יש בהן נשיאת כפים

.

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר: שחרית ומוסף

-

יש בהן נשיאת כפים

.

מנחה ונעילה

-

אין בהן נשיאת כפים

.

רבי יוסי

חולק הן על דברי רבי יהודה, והן על דברי רבי מאיר, ו

אומר: נעילה

-

יש בה נשיאת כפים

.

מנחה

-

אין בה נשיאת כפים

.

במאי קמיפלגי

[במה נחלקו] תנאים אלו?

רבי מאיר

שאומר שנושאין כפים בכל תפילות היום,

סבר: כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא

[מה הטעם שאין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום בתפילת המנחה] -

משום

שתפילת המנחה - אחרי סעודת הצהרים היא, ויש חשש שימשוך את סעודת הצהרים, וישתכר בה, וישא ידיו מתוך

שכרות,

והרי כהן שתוי יין אסור לישא כפיו!

אם כן, חשש זה שייך דווקא ביום שסועדין בו, שאז יש חשש שישתכר בסעודתו.

אבל

האידנא,

היום, ביום התענית, הרי

ליכא

חשש

שכרות

[אין חשש שישתכר], ולכן נושאין הכהנים כפיהן אף בתפילת המנחה.

ו

רבי יהודה סבר

: בתפילות

שחרית ומוסף, דכל יומא

[שאף בכל יום רגיל, שאינו יום תענית]

לא שכיח

בהן

שכרות,

שהרי עדיין לא הגיע זמן סעודה -

לא גזרו בהו רבנן

[לא גזרו בהן רבנן שלא ישאו הכהנים כפיהן, שהרי בתפילות אלו אין כלל חשש שכרות].

אבל בתפילות

מנחה ונעילה, דכל יומא שכיחא שכרות

[שבכל יום רגיל, שאינו יום תענית, שכיחה שכרות באותו זמן ], ולכן אין הכהנים נושאין כפיהם בכל יום בתפילת המנחה,

גזרו בהו רבנן

[גזרו בהן חכמים] שלא ישאו כפיהן אף ביום התענית, למרות שאז אין שייכת שכרות. משום שאם ישאו כפים ביום התענית, יבואו לישא כפיהם אף ביום רגיל, שיש בו חשש שכרות.

ו

רבי יוסי סבר

: תפילת ה

מנחה, דאיתה בכל יומא

[שישנה בכל יום מימות השנה],

גזרו בה רבנן

שלא ישאו כפים אף ביום התענית, שמא יבואו לישא כפיהם במנחה אף ביום רגיל של ימות השנה.

מה שאין כן בתפילת

נעילה, דליתה בכל יומא

[שאינה בכל יום], אלא רק ביום התענית,

לא גזרו בה רבנן

שלא ישאו בה כפים. כיון שאין תפילה זו מצויה כל יום, אין חשש שאם נתיר בה נשיאת כפים, יבואו לישא כפים גם בכל יום בתפילת מנחה.

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר

. שנושאין כפים בכל תפילות יום התענית.

ורבי יוחנן אמר

בלשון זו:

נהגו העם כרבי מאיר

.

ורבא אמר

בלשון זו:

מנהג כרבי מאיר

.

ועתה מבארת הגמרא מה החילוק למעשה בין לשונות אלו שנקטו האמוראים.

מאן דאמר

[מי שאמר] בלשון זו:

"הלכה כרבי מאיר",

סובר ש

דרשינן לה בפירקא

[סובר שדורשין ומכריזין דבר זה לפני הציבור], כדי שיעשו כולם כך.

מאן דאמר: "מנהג

כרבי מאיר", סובר שאין הדבר פשוט כל כך שהלכה כרבי מאיר. ולכן

מידרש לא דרשינן

[אין דורשין דבר זה בציבור], אבל

אורויי מורינן

[אם בא אדם לשאול כיצד לנהוג, מורין לו לישא כפיו].

שמשמעות "מנהג" היא, שתורת מנהג יש בדבר, ומנהג כשר הוא.

ומאן דאמר: "נהגו

העם כרבי מאיר", סובר שאף אם בא אדם לשאול כיצד לנהוג,

אורויי לא מורינן

[אין מורין לו לישא כפיו].

ואי עביד

-

עביד

[ואם נשא כפיו מדעתו, עשה],

ולא מהדרינן ליה

[ואין מחזירין אותו. כלומר, אין אומרים לו שלא לעשות כן].

שמשמעות "נהגו" היא, שנהגו כך מדעתם, אבל מנהג זה אינו עיקר.

ורב נחמן אמר: הלכה כרבי יוסי

. שבתפילת מנחה אין נושאין כפיהן, ובתפילת נעילה - נושאין.

ומסיקה הגמרא:

והלכה כרבי יוסי

.

ו

היות וכך היא ההלכה, שאין נושאין כפים בתפילת מנחה ביום התענית, עלינו לבאר,

האידנא,

כיום,

מאי טעמא פרשי כהני ידייהו

במנחתא דתעניתא

[למה הכהנים נושאין כפיהם במנחה שבתענית]?

מבארת הגמרא:

כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרשי

[כיון שכיום נוהגים להתפלל מנחה בתענית רק סמוך לשקיעת החמה, ואז נושאין הכהנים כפיהם, ולא כבכל יום, שמתפללים מנחה מיד בזמנה, משש שעות ומחצה ולמעלה] -

כתפילת נעילה דמיא

[דומה תפילת מנחה זו לתפילת נעילה, שזמנה הוא עם שקיעת החמה], ולכן אין חשש שיבואו לישא כפים בתפילת מנחה כל השנה, שהרי אין תפילת התענית דומה לתפילות כל השנה .

ועתה חוזרת הגמרא לבאר את הענין שהוזכר כאן כבדרך אגב, ששכור אסור בנשיאת כפים.

דכולי עלמא מיהת

[על כל פנים, כולם, כל התנאים וכל האמוראים שהוזכרו לעיל] סוברים ש

שכור אסור בנשיאת כפים

.

מנהני מילי

[מנין אנו למדים דבר זה]?

אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא

: כתוב בתורה, שציוה הקדוש ברוך הוא לבני אהרן: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וגו'". כאן נצטוו הכהנים לברך את ישראל בברכת כהנים.

ובסמוך לציווי זה, בתחילת אותו פרק, נאמר דין נזיר: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו'".

ועתה,

למה נסמכה פרשת כהן מברך

-

לפרשת נזיר?

לומר

לנו וללמדנו:

מה נזיר

-

אסור ביין

[כפי שנאמר בו: "מיין ושכר יזיר"],

אף כהן מברך

-

אסור ביין

. שאם הוא שכור, אסור לו לברך.

מתקיף לה

[התקיף והקשה על דבריו]

אבוה דרבי זירא

[אביו של רבי זירא],

ואמרי לה אושעיא בר זבדא

[ויש אומרים, שזה שהקשה היה אושעיא בר זבדא]:

אי,

אם כך, שלמדים דין כהן מברך מדין נזיר, שמא נוסיף ונלמד כהן מנזיר כך:

מה

נזיר

[כשם שנזיר]

אסור

אף

בחרצן

[גרעין] של גפן, ולא רק ביין עצמו, כפי שנאמר "מחרצנים ועד זג לא יאכל",

אף כהן מברך

יהא

אסור בחרצן?!

אמר רבי יצחק

: אי אפשר לומר כך. כי

אמר קרא

[אמר הכתוב]: "ביום ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו'

לשרתו ולברך בשמו"

. מכך שנסמך כהן משרת, העובד עבודה בבית המקדש - לכהן שנושא כפיו ומברך את ישראל, אנו למדים שדינו של כהן מברך דומה לדינו של כהן משרת.

וכך נלמד מהיקש זה:

מה

כהן

משרת

-

מותר בחרצן,

שהרי נאמר בו "יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד", הרי לנו שאסור דווקא בשתיית יין, ולא באכילת חרצנים -

אף כהן מברך

-

מותר ב

אכילת

חרצן,

ואסור רק בשתיית יין .