Soucca 30b — le Talmud en français

ו

הרי

קרקע אינה נגזלת.

כלומר, אינה נקנית לעולם לגזלן, ואפילו לאחר יאוש נשארת היא בחזקת בעליה הראשונים, [הלכה זו נלמדת מ"פרט וכלל ופרט" כמבואר במסכת בבא קמא קיז ב ].

ולפיכך, כיון שכל המחובר לקרקע הרי הוא קרקע, אין ההדסים נחשבים כגזולים עד שיתלשו, נמצא שהתולשן הוא הגוזלן, לכן עדיף שיתלשו הנכרים את ההדסים מן הקרקע שיהיו הם הגזלנים, ומיד בשעה שנתלשו יחול יאוש הבעלים. [שכן כל עוד שלא נתלשו לא מועיל יאוש הבעלים, כיון שהיו ההדסים ברשותם ואין אדם יכול להתיאש מחפץ הנמצא ברשותו ].

וסבר רב הונא, שאמנם ביאוש לבד לא קונה הגזלן את החפץ. אבל אם לאחר היאוש יהיה גם שינוי רשות, וכגון שימכור הגזלן את החפץ לאדם אחר, יזכה הקונה בחפץ.

[ומוסיף רש"י, שאפילו אם יאוש לבד קונה, אם יחתכו הם את ההדסים, כיון שנמצאו הם הגזלנים הרי זו מצוה הבאה בעבירה, לכן צריך שאחר הגזילה יהיה גם שינוי רשות].

הלכך, לגזזוה אינהו,

הנכרים, וממילא יהיו הם הגוזלים,

כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו, ו

כשתטלו אתם מהם יהיה

שינוי הרשות בידייכו.

מקשה הגמרא: מדוע הוצרך רב הונא לעיצה זו כדי שיהיה שינוי רשות אחר היאוש, הרי

סוף סוף,

אף

כי גזזו

ה

אוונכרי

עצמם, כיון שמוכרים הם אותם לאנשים אחרים,

ליהוי יאוש בעלים בידייהו

בשעת תלישת ההדסים מן הקרקע,

ו

אחר כך כשנקנה אנו מהם יהיה

שינוי הרשות בידן

בידינו אנו, ונמצא שהלוקח הדסים מאותם תגרים יוצא בהם ידי חובתו, כיון שלא הוא גזלם וכבר נתיאשו בעליהם מהם קודם שבאו לידו, ואין זו מצוה הבאה בעבירה?!

מתרצת הגמרא: אכן,

לא צריכא

למילתא דרב הונא, אלא

בהושענא דאוונכרי

גופייהו.

כלומר, באותם הדסים שקונים הם לצורך עצמם לצאת בהן ידי מצות נטילת לולב, שאם יתלשו הם עצמם את ההדסים, נמצאו גזולים בידם, לכן אותם הדסים צריך שיקצצו מן הקרקע על ידי הנכרים, שיהיה יאוש הבעלים ביד הנכרי ושינוי הרשות בידם.

ומקשה הגמרא: מדוע הוצרכה הגמרא לפרש, שאף שקרקע גזולה היא נקנים ההדסים על ידי יאוש ושינוי רשות,

וליקניוה

לאותם הדסים

בשינוי מעשה,

על ידי אגידת שלושת המינים יחד, שהרי שינוי מעשה קונה אפילו ללא יאוש?!

מתרצת הגמרא:

קא סבר

רב הונא,

לולב אין צריך אגד.

כלומר, מעיקר הדין אין צריך לאגוד את הלולב, אלא שעושין כן לנוי בעלמא משום "זה אלי ואנוהו", ולכן אף אם אגדו אין זה נחשב שינוי מעשה.

ו

גם

אם תמצי לומר,

שאף לרב הונא

לולב צריך אגד,

לא נחשב האגד כ"שינוי מעשה", לפי ש

שינוי החוזר לברייתו הוא,

שהרי אם יתיר אוגדו הרי הם כבראשונה,

ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי.

מקשה הגמרא:

ו

עדיין מדוע הוצרכו ליאוש ושינוי רשות,

ליקניוה בשינוי השם!

ד

הרי

מעיקרא

קודם שנאגד ההדס עם שאר המינים

הוה

קרו

ליה

להדס

"אסא", והשתא

מאחר שנאגד עם שאר המינים הוו קרו ליה

הושענא?!