Soucca 29b — le Talmud en français

ג.

ועל שהיה ספק בידם

של בעלי הבתים

למחות

ביד עובדי כוכבים שבדורם, שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים מהם

ו

בכל זאת

לא מיחו

.

ד.

ועל

בעלי בתים

שפוסקים צדקה ברבים

שיתנוהו לעניים,

ואינן נותנין

.

אמר רב

:

בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון

, נטממין וכלים מאליהם:

א.

על כובשי שכר שכיר

, מדחה את שכירו ב"לך ושוב".

ב.

ועל עושקי שכר שכיר

, גוזל שכרו לגמרי.

ג.

ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן

.

ד.

ועל גסות הרוח

, מתגאין ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן [לשון רש"י].

וגסות הרוח

-

כנגד כולן

.

אבל בענוים כתיב: וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום

.

הדרן עלך פרק הישן תחת המטה

--- title: "חברותא - סוכה — פרק שלישי - לולב הגזול" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02344.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - לולב הגזול

Оригинал главы פרק שלישי - לולב הגזול

נאמר בתורה לגבי מצות לולב [ויקרא כג מ]:

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלהיכם".

בפרק שלפנינו מתבאר כיצד לומדים מפסוק זה את כל דיני ארבעת המינים, פרטיהם ודקדוקיהם.

מתניתין:

משנתנו דנה בדיני הלולב, ובמשניות הבאות יבוארו דיני שאר המינים [אתרוג הדס וערבה] בפני עצמם, מהם דינים השוים בכל ארבעת המינים, ומהם המיוחדים לכל מין ומין לבדו.

לולב הגזול, ו

כן לולב

היבש,

פסול.

וטעם פסול לולב הגזול, משום דכתיב: "ולקחתם לכם", ודרשו חכמים: "לכם" - שיהיה הלולב משלכם, כמבואר להלן בגמרא.

ואילו טעם פסול לולב היבש, הוא משום שאינו נאה, והוא על פי מה שדרשו חכמים מן הפסוק [שמות טו ב] "זה אלי ואנוהו", ["אנוהו" לשון נוי ויופי], שיש להדר ולקיים מצוות ה' באופן היותר נאה ומהודר, ועל כן יש לחזר אחר לולב נאה, שופר נאה וכדומה, ומשום כך פסלו לולב יבש.

וכן לולב

של אשירה,

לולב של אילן שעובדין אותו עבודה זרה,

ו

לולב

של עיר הנדחת, פסול.

טעם פסול לולב של עיר הנידחת, הוא משום שהעיר וכל רכושה עומדים לשריפה, שנאמר [דברים יג יז]: "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה, ושרפת באש". והרי לולב צריך שיהיה בו שיעור ארבעה טפחים, כמבואר בגמרא להלן [לב ב], ולולב זה כיון שעומד לשריפה, "כתותי מכתת שיעורא". ש, רואין אותו כשרוף וכאילו אין שיעורו קיים.

וכמו כן לולב של אשירה פסול, משום ד"כתותי מכתת שיעורא". ולהלן לא ב יתפרש, שמדובר בעצי אשירה שמצאו בני ישראל בזמן כיבוש הארץ שדינם בשריפה, שנאמר [דברים יב ג]: "ואשריהם תשרפון באש".

לולב ש

נקטם ראשו,

וכן לולב ש

נפרצו

עליו,

שנפרדו לגמרי מן השדרה וחזר וחיברם אליה על ידי אגד [כעין מטאטא קש], פסול.

וטעם הדבר, משום שאינם הדר.

אבל אם רק

נפרדו עליו,

ש, שהעלים מחוברים בתחתיתם לשדרה, אלא שנפרדים ממנה למעלה כמו ענפי אילן [שכן דרך ענפי הדקל בעת גדילתם], הרי הוא

כשר.

רבי יהודה אומר

: אם נפרדו עלי הלולב בראשם מן השדרה,

יאגדנו מלמעלה,

כדי שעל ידי אגידתו יהיו עלי הלולב עולין עם השדרה כשאר לולבים.

ציני

[דקלים]

הר הברזל,

לולבים שעליהם מועטים וקטנים, ומרוחקים הרבה זה מזה שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של העלה שעליו, ונמצאת השדרה מגולה בחלקה ,

כשירות.

עד עתה פירשה המשנה איזה לולב כשר לקיום המצוה, עתה מבארת המשנה מהו השיעור הנצרך בלולב:

לולב שיש בו

בשדרתו

שלשה טפחים

כנגד אורכו של הדס, כיון שעליו עולין מן השדרה טפח נוסף שהוא השיעור הנצרך

כדי לנענע בו, כשר.

להלן לז ב אמרו בגמרא, שצריך לנענע את הלולב לארבע רוחות השמים, כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים, ונחלקו בגמרא, האם צריך שיצא שדרו של הלולב מן ההדס טפח, או שדי בכך שהעלים עצמם עולים טפח.

גמרא:

קא פסיק

התנא במשנה, ושנה דבריו סתמא,

ותני

: "לולב הגזול והיבש פסול". ומשמע, כי

לא שנא ביום טוב ראשון

של חג שחיובו מן התורה, כדכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל",

ולא שנא ביום טוב שני.

כלומר, בשאר ימי החג, שחיובו במדינה הוא רק מדרבנן, שתקנו לנוטלו זכר למקדש, כמבואר להלן מא א, בשניהם לולב הגזול והיבש פסול.

ולכאורה,

בשלמא

לולב ה

יבש,

יש להבין שהוא פסול בין ביום הראשון בין בשאר ימי החג, משום ד

"הדר" בעינן, וליכא.

כלומר, היות ותיקנו חכמים ליטול לולב אף בשאר ימים זכר למקדש, ודאי צריך גם בשאר ימי החג שתתקיים המצוה בהידור.

אלא גזול, בשלמא

ב

יום טוב ראשון

של חג,

דכתיב

"ולקחתם

לכם

", שמשמעו

, משלכם

יהא, לכך פסלו לולב גזול,

אלא ביום טוב שני, אמאי לא

יצא ידי חובתו בלולב גזול, הרי גם במקדש שחיובו כל שבעה מדאורייתא לא נתפרש בפסוק שיהיה הלולב "משלכם", שהרי דין "לכם" נאמר בפסוק לגבי יום הראשון בלבד, ואילו חיוב לולב בשאר ימים נלמד מהמשכו של הפסוק, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים"?!

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי

: