Soucca 26b — le Talmud en français

וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי, אבל לא שינת קבע

.

כלומר: ביום ישן אדם שינת עראי, כי אין לחוש שמא ימלך ויישן שינת קבע, אבל בלילה אין ישנין אפילו שינת עראי, הואיל ויש לחוש שמא ימלך ויישן שינת קבע [תוספות עפ"י מהרש"ל]

וכמה שינת עראי: כדי הילוך מאה אמה

.

אמר רב: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס

משום ביטול תורה.

וכמה שינת הסוס?

כדי שיעור

שיתין נשמי

[ששים נשימות].

אמר אביי: שנתיה דמר

[שינתו של רבה בר נחמני] ביום -

כדרב

.

ממנו למד אביי מידת שינתו, שהיה ישן רב ביום כשיעור זה.

ו

שינתו

דרב

-

כדרבי

, רב למדה מרבינו הקדוש, שגדל רב אצלו, והיה ישן רבי ביום כשיעור זה.

ו

שינתו

דרבי

-

כ

שינתו

דדוד

. כך קיבל רבי מאבותיו שזו היתה שינת דוד מלך ישראל.

ודדוד

-

כדסוסיא

[כשינת הסוס].

ודסוסיא

-

שיתין נשמי

.

אביי הוה נאים

ביום [רש"י]

כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי

[ישן היה ביום כשיעור מהלך מפומבדיתא לבי כובי] שהוא ששה פרסאות [רש"י].

קרי עליה רב יוסף

את הפסוק: "

עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך

".

תנו רבנן: הנכנס לישן

שינת עראי

ביום, רצה חולץ

את תפיליו,

רצה מניח

. לפי שביום אין דרכו של אדם לשמש מיטתו ולא לישון שינת קבע.

ואילו

בלילה

הרי זה

חולץ

תפיליו אפילו לשינת עראי,

ואינו מניח

שמא ימלך ויישן שינת קבע,

דברי רבי נתן

.

רבי יוסי אומר: הילדים

[בחורים]

לעולם

, ואפילו ביום ולשינת עראי -

חולצין ואינן מניחין, מפני שרגילין בטומאה

.

והשתא סלקא דעתין לפרש, שהרהור מצוי בהן ושמא יראו קרי.

ומקשינן: האם

לימא

ד

קסבר רבי יוסי: בעל קרי אסור להניח תפילין?!

שאם אמנם כן היא שיטתו של רבי יוסי, יש לנו לפסוק הלכה כמותו, דקיימא לן: רבי יוסי נימוקו עמו.

אמר

פירש

אביי

דברי רבי יוסי:

בילדים ונשותיהן עמהן עסקינן, שמא יבואו לידי הרגל דבר

לשמש כשהתפילין בראשן. והא ודאי אסור לבזותן לנהוג בהן קלות ראש.

תנו רבנן: שכח ושימש מטתו בתפילין, אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה, עד שיטול ידיו, ו

אז

יטלם

לתפילין

מפני שהידים עסקניות הן

, ושמא נגעו במקום הטינופת.

מתניתין:

מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי

בחג הסוכות

לטעום את התבשיל

, ששיעור מועט הוא ואינו חייב בסוכה [ר"ן],

ולרבן גמליאל

הביאו

שני כותבות

ודלי של מים

, שאינו חשוב [ר"ן].

ו

אף על פי כן

אמרו: העלום לסוכה!

שלא רצו לאכול ולשתות שום דבר חוץ לסוכה.

וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל

[מאכל]

פחות מכביצה, נטלו במפה

. כלומר: לא נטל ידיו, אלא כרך ידיו במפה משום נקיות [רש"י].

ואכלו חוץ לסוכה

היות ואכילת עראי היא.

ולא בירך אחריו

ברכת המזון, דסבר כרבי יהודה, שאינו חייב בברכת המזון אלא על אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה, וכדכתיב "ואכלת ושבעת וברכת".

גמרא:

שנינו במשנה לעיל: אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, ושנינו כאן: מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ואמרו העלום לסוכה.

ותמהינן: הרי נמצא

מעשה

ששנינו במשנה, בא

לסתור

את תחילת דברי המשנה. שהרי לא אכלו תנאים אלו אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, וכי אטו דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר דבריהם?!

ומשנינן:

חסורי מחסרא והכי קתני

: אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, אבל

אם בא להחמיר על עצמו

הרי זה

מחמיר, ולית ביה משום יוהרא

[אין בו משום גאוה].

ומעשה נמי, והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים

ואמרו: העלום לסוכה

.