Soucca 25b — le Talmud en français

רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו, שנטמאו

, [רש"י]

בנדב ואביהוא

, שמתו ביום השמיני למילואים, בראש חודש ניסן באותה שנה.

רבי יצחק אומר

: אי אפשר לפרש כרבי יוסי הגלילי ולא כרבי עקיבא, שהרי

אם נושאי ארונו של יוסף היו

, כיון שחדלו לשאת אותו משעה שחנו בהר חורב, באחד בסיון בשנה שעברה,

יכולין

[

היו

, רש"י]

ליטהר

קודם עשיית הפסח, שהרי כבר היה להם אפר פרה אדומה החל מיום שני בניסן.

ואם מישאל ואלצפן היו

, שנטמאו בנדב ואביהוא, שמתו באחד בניסן באותה שנה, גם הם

יכולין היו ליטהר

, שהרי למחרת מיתתם כבר היה להם אפר פרה אדומה.

אלא, עוסקין במת מצוה היו

.

לא מתי מצוה ממש שאין מי שיטפל בהם, אלא שבעת הקרובים שהכהן מיטמא להם, שעל קרוביהם מוטלת המצוה לטפל בהם.

ולא היו יכולים לעשות הפסח בזמנו, כיון

שחל

יום ה

שביעי שלהן להיות בערב פסח

, ונמצא, שבזמן עשיית הפסח בערב פסח אינם ראויים עדיין להביא קרבן, כיון שלא היזו וטבלו [ריטב"א ].

שנאמר: ולא יכלו לעשות הפסח

"

ביום

ההוא

", ומשמע:

ביום ההוא

שהוא יום השביעי לטומאה שלהן

אין יכולין לעשות, הא למחר

, ביום השמיני שלהן,

יכולין

היו

לעשות

. ומכאן שחל שביעי שלהן להיות בערב הפסח.

הרי למדנו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, שאם לא כן, היה להם לדחות מצוה קלה של קבורה מפני מצות פסח החמורה העתידה לבוא [רש"י].

ומשנינן:

צריכא!

דאי אשמעינן התם

גבי פסח

משום דלא מטא זמן חיובא דפסח

, לא הגיע עדיין זמן חיוב עשיית הפסח בשעה שנטמאו -

אבל הכא

גבי קריאת שמע

דמטא זמן קריאת שמע

בתוך החופה והוא ראוי לכך [לשון רש"י]

אימא לא

ייפטר ויתחייב לקרות קריאת שמע -

צריכא!

ואי אשמעינן הכא

גבי קריאת שמע, הוה אמינא הני מילי מקריאת שמע הוא דפטור

משום דליכא כרת

כשאינו קוראה -

אבל התם

גבי פסח

דאיכא כרת

למי שנמנע מעשות הפסח, ולפיכך

אימא לא

ייטמאו במת כל שבעה ימים שלפני הפסח -

צריכא

לכתוב "ביום ההוא", לאשמועינן דנטמאו תוך שבעה, דעוסק במצוה פטור מן המצוה [רש"י, וראה ערוך לנר].

גופא: אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, חוץ מתפילין

שהוא פטור מלהניחן,

שהרי נאמר בהן "פאר

".

ומפרשינן המקור לדין זה:

מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל

: "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספוד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך. האנק דום, מתים, אבל לא תעשה,

פארך חבוש עליך

" - הרי למדנו:

את

, אתה יחזקאל הנביא, שנצטוית לא להתאבל,

הוא דמחייבת

להניח תפילין, הנקראות "פאר".

אבל כולי עלמא

כשהם אבלים, אין פארם חבוש עליהם, אלא

פטירי

ממצות תפילין.

והני מילי

שהוא פטור מתפילין

ביום ראשון

, כיון שבו עיקר המרירות,

משום דכתיב: ואחריתה כ

"

יום

" [אחד]

מר

, הרי שעיקר המרירות אינה אלא יום אחד.

ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה

.

ותמהינן:

פשיטא?!

ומפרשינן:

מהו דתימא: הואיל ואמר רבא

[

ב

"

ח

]:

מצטער פטור מן הסוכה, האי נמי מצטער הוא

בישיבת הסוכה יותר מבישיבת הבית , דאבל חפץ הוא להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו [רא"ש] -

קמשמע לן

רב דחייב, ומשום: ד

הני מילי צערא דממילא

שהסוכה מצערתו, כגון חמה או צינה או סירחון בדברים שסיכך בהן [רש"י],

אבל הכא

גבי אבל

איהו הוא דקא מצער נפשיה

, ו

איבעי ליה ליתובי דעתיה

חובה עליו ליישב דעתו למצוה.

ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן

שכבר כנס

והשושבינין וכל בני החופה

,

פטורין מן הסוכה כל שבעה

ימי המשתה [רמב"ם].

ומפרשינן:

מאי טעמא?

משום דבעו למיחדי

[לשמוח] והעוסק במצוה פטור מן המצוה [ר"ן ומאירי]; או משום מצטער, שאם לא ישמחו עם החתן כל שבעה מצטערים הם והחתן [ראב"ד].

ותמהינן:

וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה

[יאכלו בסוכה ובה ישמחו]?! ומפרשינן:

אין שמחה אלא בחופה

, ואפילו שהסוכה באותה חצר עצמה [ר"ן].

ואכתי תמהינן:

וליכלו בסוכה וליחדו בחופה?!

אין שמחה אלא במקום סעודה

.

וליעבדו חופה בסוכה

[יעשו אף את החופה בסוכה]?!

אביי אמר: משום ייחוד

, שסתם סוכה היו עושין בגגותיהן, ואין דרך ביאה ויציאה לרבים שם תמיד מפני הטורח, ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתיחד אחר עם הכלה.

ורבא אמר: משום צער חתן

, שהמקום צר ופתוח שאין לה אלא שלש דפנות, ובוש לשחק עם כלתו [רש"י]. ומפרשינן:

מאי בינייהו?!

איכא בינייהו: דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם

[מצויים אנשים הנכנסים ויוצאים לסוכה] -

כי

למאן דאמר: משום יחוד

, הרי

ליכא

, שהרי יש שם אנשים.

ואילו

למאן דאמר: משום צער חתן

, הרי

איכא

.

אמר רבי זירא: אנא

אני כשהייתי חתן

אכלי בסוכה וחדי בחופה

אכלתי בסוכה ושימחוני בחופה

; וכל שכן דחדי ליבאי

[אדרבה היתה לי שמחה יתירה],

דקא עבידנא תרתי

[שהרי עשיתי שתי מצוות], מצות סוכה ומצות נישואין.

הברייתא הבאה מתבארת על פי הבנת הריטב"א ומהרש"א בדעת רש"י

תנו רבנן: חתן

שכבר כנס

והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה

כל שבעה, הואיל והיא צריכה כוונה ואין יכולין לישב דעתם ולכוין -

ו

פטורין

מן התפילין

הואיל ושכיח אצלם שכרות וקלות ראש -

וחייבין בקריאת שמע

הואיל ואין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון, יכולין הם ליישב דעתן לשעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון; ואם משום שעוסקים במצוה הם, סבירא להו לתנאים שבברייתא זו, שהעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה.