Sota 30a — le Talmud en français

אוכל

שהוא

שלישי

לטומאה

הבא מכח שני, דשני גופיה אסור בחולין, אינו דין שעושה רביעי בקודש

.

והעדיפות של קל וחומר זה היא בכך שאז היה משמיענו רבי יוסי חידוש נוסף, שהוא סובר כאבא שאול, שאוכל הבא מחמת טבול יום עושה רביעי בקודש.

אלא ודאי, לא סבר רבי יוסי כאבא שאול, אלא כחכמים, שאוכל הבא מחמת טבול יום, הוא לבדו פסול, ואינו פוסל אחרים.

וכי תימא

, שמא תאמר, שלכך לא למד רבי יוסי קל וחומר מאוכל הבא מחמת טבול יום,

משום דאיכא למיפרך: מה לטבול יום, שכן

בהיותו טמא הוא היה

אב הטומאה

, ולכן יפה כוחו שגם האוכל הבא מחמתו פוסל רביעי בקודש.

מה שאין כן שני לטומאה, כיון שבהיותו טמא הוא אינו אב הטומאה, גם שלישי הבא מחמתו אינו עושה רביעי בקודש.

אבל לעולם הוא סובר כאבא שאול!?

אי אפשר לומר כן.

ד

הא אייתינה ממחוסר כפורים!

רבי יוסי עצמו לומד רביעי בקודש בקל וחומר ממחוסר כפורים,

ולא פרכיה!

והרי גם כאן אפשר להקשות, מה למחוסר כפורים שכן היה אב הטומאה, ולכן הוא עושה רביעי בקודש, מה שאין כן שלישי, שמעולם לא היה אב הטומאה, ולפיכך לא יעשה רביעי.

ומוכח מזה שרבי יוסי אינו מחשיב זאת לפירכא, כיון שעתה, לאחר שטבל והעריב שמשו, כבר נסתלקה אותה טומאה חמורה, ונשארה בו רק טומאה קלושה של מחוסר כפורים , ואם כן, גם בטבול יום אין להקשות אותה פירכא, שהרי עתה כבר אינו אב הטומאה.

ולמסקנא נשארה קושיית רבי יוחנן על רבי יוסי, שאוכל הבא מחמת טבול יוכיח.

אמר רב אסי אמר רב, ואמרי לה, אמר רבה בן איסי אמר רב

:

רבי מאיר, ורבי אלעזר, ורבי אליעזר, כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין

.

רבי מאיר

מצינו שהוא סובר כן מהא

דתנן

במסכת פרה:

כל

אדם שהוא טהור מן התורה, אלא שהוא אדם

הטעון ביאת מים

[טבילה]

מדברי סופרים

, כגון מי שבא ראשו ורובו במים שאובין, הרי הוא מדרבנן שני לטומאה, ו

מטמא את הקודש

, עושה אותו שלישי לטומאה, ואותו שלישי הוא טמא ועושה רביעי בקודש.

ופוסל את התרומה

, אך אינו נעשה טמא כדי שיעשה רביעי בתרומה או בקודש.

ומותר בחולין ובמעשר

, שאינו מטמאם,

דברי רבי מאיר

.

וחכמים אוסרין

אותו

ב

אכילת

מעשר

שני.

הרי שרבי מאיר סובר שהשני אינו עושה שלישי בחולין [גם חכמים סוברים כן לגבי חולין אלא שהגמרא לא מנתה אותם כיון שלא נתפרשו שמותיהם, והכוונה היא לרבי מאיר ובני פלוגתתו].

רבי יוסי: הא דאמרן

, מתוך דבריו בסוגייתנו יש ללמוד שהוא סובר כן.

דאם איתיה

, אילו היה סבור שיש שלישי בחולין,

לייתיה

, היה לו להביא וללמוד

לרביעי בתרומה

, שמאותו קל וחומר שהוא לומד לשלישי בתרומה, אפשר להוסיף דרגה נוספת בתרומה:

מה טבול יום, שמותר בחולין, פסול בתרומה.

שלישי, שפסול בחולין, אינו דין שיעשה רביעי בתרומה.

ובאותה מדה שהוא לומד לרביעי בקודש, היה יכול ללמוד ל

חמישי בקודש

.

כי מאחר שהרביעי פסול בתרומה, ממילא אפשר לדרוש קל וחומר: מה מחוסר כפורים, שמותר בתרומה, פוסל בקודש. רביעי, שפסול בתרומה, אינו דין שיעשה חמישי בקודש.

אלא ודאי הוא סבור שאין שלישי בחולין.

מדין תורה אין אדם יכול לקבל טומאה ממאכל טמא, בין אם הוא אוכלו, ובין אם נוגע בו, לפי שאין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה בלבד, והרי לא יתכן שיהא אוכל טמא בדרגת אב הטומאה. אלא, שגזרו חכמים על האדם האוכל אוכל טמא בשיעור של שני ביצים שיטמא בגלל אכילתו.

וטעם גזירה זו - שמא בשעה שיאכל אוכל טמא, הוא יכניס לפיו משקים טהורים של תרומה, ויטמא האוכל הטמא את משקה התרומה, ונמצא מטמא תרומה טהורה.

ונחלקו תנאים מהי דרגת הטומאה שגזרו חכמים על מי שאוכל אוכלים טמאים.

רבי יהושע

, מצינו שהוא סובר אין שלישי בחולין, מהא

דתנן

במסכת טהרות:

רבי אליעזר אומר

: אדם

האוכל אוכל

טמא שהוא בדרגת

ראשון

לטומאה - נעשה האדם האוכל אותו

ראשון

לטומאה, מדרבנן.

ואם אכל אדם מאכל שהוא

שני

לטומאה - נעשה האדם האוכלו

שני

לטומאה.

וכן אם אכל מאכל

שלישי

, הרי הוא נעשה

שלישי

. לפי שגזרו חכמים, שתהיה דרגת טומאתו של האוכל מאכלים טמאים, כדרגת הטומאה של המאכל עצמו.

רבי יהושע אומר

: אדם טהור

האוכל אוכל

טמא, בין שהוא

ראשון

לטומאה,

ו

בין

אוכל

שהוא

שני

לטומאה, נעשה האדם האוכל את המאכל הטמא,

שני

לטומאה.

ואם אכל מאכל שהוא

שלישי

, נעשה האדם האוכל

שני

רק

בקודש

.

והיינו, שאם יגע בקודש, יעשהו שלישי, והשלישי יעשה רביעי.

ו

אולם,

אין שני בתרומה

. שלגבי תרומה אין לו דין של שני לטומאה, ואם יגע בתרומה הוא לא יפסלנה.

וטעמם של רבי אליעזר ורבי יהושע נתבארו במסכת חולין.

וממשיך רבי יהושע ואומר: היכן מצינו מאכל של חולין שיהא שלישי? והלא אין שלישי בחולין -

בחולין שנעשו על טהרת תרומה

שבעליהן של חולין אלו היה כהן, ורגיל באכילת תרומה, וקיבל על עצמו לאכול אף את מאכלי החולין שלו בטהרה, כאילו היו תרומה, כדי שלא יכשל באכילת תרומה טמאה.

ובחולין שכאלו שייך שיהיה בהם "שלישי לטומאה".

ודייקינן: רק חולין שנעשו

על טהרת תרומה, אין

, רק בהם יתכן שלישי.

אבל חולין שנעשו

על טהרת הקודש

, שבעליהן שומרין עליהם מטומאה כאילו היו קודש,

לא

יתכן בהם שלישי, משום שבטלה דעתו של אדם זה, ואין בדבריו כלום, ולא נתפסת על חולין אלו שם טהרת הקודש, והרי הן כחולין רגילים [וכל שכן שבחולין ממש לא יתכן שלישי].

אלמא

, מוכח ש

קסבר

רבי יהושע, ש

אין שני עושה שלישי בחולין

.

רבי אלעזר: דתניא: רבי אלעזר אומר: שלשתן

, קודש ותרומה וחולין,

שוין

בדין זה ש

הראשון

לטומאה

שבקודש ושבחולין ושבתרומה

, בין אם היה ראשון זה קודש או חולין או תרומה, הרי הוא -

מטמא שנים ופוסל אחד

, עושה שני ושלישי ורביעי,

בקודש

.

מטמא אחד ופוסל אחד

, עושה שני ושלישי,

בתר ומה

.

ופוסל אחד בחולין

, עושה אותו שני, ולא יותר. כי אין שני עושה שלישי בחולין.

[והתנא שחולק על רבי אלעזר סובר, שאם הראשון היה חולין, אינו עושה עד רביעי בקודש אלא אם היה הראשון קודש].

רבי אליעזר: דתנן

במסכת חלה:

רבי אליעזר אומר: חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה

.

מי שנטמאה עיסתו במזיד, לפני שהופרש ממנה חלה, חייב ללוש עיסה אחרת בטהרה כדי שיפריש ממנה חלה על העיסה הטמאה.

כיצד

יעשה שלא יגעו העיסות זו בזו ותיטמא הטהורה? והרי צריך להפריש חלה מן "המוקף", שיהא סמוך ומחובר בשעת קריאת שם חלה?

אם היו

שתי עיסות, אחת טהורה ואחת טמאה

-

נוטל כדי

שיעור

חלה

שצריך ליטול מהעיסה הטמאה,

מ

ה

עיסה

הטהורה,

עד שלא הורמה חלתה

, והיא עדיין טבל, כדי שלא יהא מן הפטור על החיוב,

ונותן פחות מכביצה

מהעיסה הטהורה

באמצע

, בין חתיכת העיסה האמורה להיות חלה ובין העיסה הטמאה,

כדי ליטול

חלה

מן המוקף

שעל ידי כן מחוברת החלה לעיסה.

והחלה לא נטמאת בכך, שהרי אוכל טמא פחות מכביצה אינו מטמא אחרים.