Version texte de ce daf : original et traduction
Sota 14a — le Talmud en français
Sota 14a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Sota 14a
וכבר שלחה מלכות הרשעה
רומי
אצל
גסטרא
מושל
של בית פעור הראונו היכן משה קבור!
עמדו למעלה נדמה להם
שהוא
למטה
. עמדו
למטה נדמה להם
שהוא
למעלה
.
נחלקו לשתי כתות
.
אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה
ואותן שעמדו
למטה נדמה להן למעלה
.
לקיים מה שנאמר
"
ולא ידע איש את קבורתו
".
רבי חמא ברבי חנינא אמר: אף משה רבינו אינו יודע היכן
הוא
קבור
. ד
כתיב הכא
"
ולא ידע איש את קבורתו
"
וכתיב התם
"
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים
" ודרשינן שגם "ולא ידע איש" הכוונה למשה רבינו עצמו.
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור?
כדי לכפר על מעשה פעור
שחטאו בבנות מואב.
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם?
מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם
.
שמא יבאו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזירה
.
מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם
.
שכן אתה
מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל, קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה: הרף ממני ואשמידם
.
כמה צדיקים היו באותו הדור וכמה חסידים: משה ואהרן ויהושע אלדד ומידד ושבעים זקנים ושאר חכמים ותלמידים, ולא עשה בשבילם ולא ביטל הגזירה אלא בשביל משה
.
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב
"
אחרי ה' אלקיכם תלכו
"
וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?
והלא כבר נאמר
"
כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא
"?
אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה
.
מה הוא מלביש ערומים דכתיב
"
ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם
",
אף אתה הלבש ערומים
,
הקב"ה ביקר חולים דכתיב
"
וירא אליו ה' באלוני ממרא
",
אף אתה בקר חולים!
הקב"ה ניחם אבלים דכתיב
"
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו
" שניחמו על מות אביו ובירכו ברכת אבלים
אף אתה נחם אבלים!
הקב"ה קבר מתים דכתיב
"
ויקבר אותו בגיא
",
אף אתה קבור מתים!
"
כתנות עור
" נחלקו
רב ושמואל
בביאורו.
חד אמר: דבר הבא מן העור
שהיה עשוי מצמר שבא מעור הבהמה.
וחד אמר: דבר שהעור נהנה ממנו
שהיה עשוי מפשתן שאדם לובש על עורו.
דרש רבי שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים
.
תחלתה גמילות חסדים
שהלביש ערומים
דכתיב
"
ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם
".
וסופה גמילות חסדים דכתיב
"
ויקבר אותו בגיא
".
דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל?
וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?
אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי
.
אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר
על המצוות?
מעלה אני עליך כאילו עשיתם!
שנאמר
בספר ישעיה "
לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע
".
ומבאר רבי שמלאי הכתוב על משה רבינו: "
לכן אחלק לו ברבים
"
יכול
הייתי לומר שאחלק לו
כ
צדיקים
אחרונים
ולא כראשונים?
תלמוד לומר
"
ואת עצומים יחלק שלל
" דהיינו
כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצוות
.
"
תחת אשר הערה
הריק [מלשון "ותער כדה"]
למות נפשו
" -
שמסר עצמו למיתה
בשביל ישראל,
שנאמר
"
ואם אין מחני נא מספרך
".
"
ואת פושעים נמנה
" -
שנמנה עם מתי מדבר
.
"
והוא חטא רבים נשא
" -
שכיפר על מעשה העגל
.
"
ולפושעים יפגיע
" -
שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה
.
ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר
בספר ירמיה שאמר לו הקב"ה "
ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי
".
הדרך עלך פרק המקנא לאשתו
--- title: "חברותא - סוטה — פרק שני - היה מביא" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02354.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - היה מביא
Оригинал главы פרק שני - היה מביא
א. נאמר בפרשת סוטה:
"והביא האיש את אשתו אל הכהן, והביא את קרבנה עליה, עשירית האיפה קמח שעורים. לא יצוק עליו [על הקרבן שלה] שמן, ולא יתן עליו לבונה, כי [קרבנה, קרבן] מנחת קנאות הוא, מנחת זכרון, מזכרת עוון.
והקריב אותה הכהן, והעמידה לפני ה'.
ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן ונתן אל המים.
והעמיד הכהן את האשה לפני ה', ופרע את ראש האשה, ונתן על כפיה את מנחת הזכרון, מנחת קנאות היא.
וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים.
והשביע אותה הכהן.
ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות, והניף את המנחה לפני ה', והקריב אותה אל המזבח. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה.
ואחר ישקה את האשה את המים".
ב. כתבו התוספות כאן, שאין סדר משנתנו כסדר האמור בתורה. ונסתפקו, אי זה מהם יכשר? ואולם לקמן [יז ב ד"ה קודם] כתבו: וסדר הפרשה עיקר, אבל סדר המשנה אפילו למצוה בעלמא, לא!
ולפי הרמב"ם יש סדר אחר, שלא כסדר הכתובים ושלא כסדר המשניות.
מתניתין:
היה
בעלה
מביא את מנחתה
של אשתו
בתוך כפיפה מצרית
[סל עשוי מצורי הדקל, זרדים רכים שגדלים סביבות הדקל],
ונותנה
על ידיה
, והמנחה עומדת בידה עד גמר כל הסדר, וזאת
כדי ליגעה
, וכדי שתימנע מלשתות.
המשנה מבארת שמנחת הסוטה שונה בכמה פרטים משאר המנחות:
א.
כל המנחות
האחרות,
תחילתן
[כלומר: תחילת הבאתן לעזרה]
וסופן בכלי שרת
. ואילו
זו
, מנחת הסוטה,
תחילתה
, תחילת הבאתה לעזרה, היא
בכפיפה מצרית, ו
רק
סופה
הוא
בכלי שרת
.
ב.
כל המנחות
האחרות
טעונות שמן ולבונה, ו
אילו
זו
, מנחת הסוטה,
אינה טעונה לא שמן ולא לבונה
.
ג.
כל המנחות באות מן החיטין
,
ו
אילו
זו
באה מן השעורין
.
ד.
מנחת העומר, אף על פי שבאה מן השעורין
, כלומראף על פי שגם מנחת העומר באה מן השעורין, חלוקה היא ממנחת סוטה -
היא
, מנחת העומר -
היתה באה
על כל פנים מן ה
גרש
[המובחר שבקמח, לאחר ניפויו בשלש עשרה נפות].
ו
אילו
זו
, מנחת הסוטה - לא די שהיא באה מן השעורים, אלא שהיא
באה קמח
, כמו שהוא נטחן, ללא ניפוי, על כל המעורב בו.
רבן גמליאל אומר
[כמו: אמר רבן גמליאל]:
כשם שמעשיה
של הסוטה הוא
מעשה בהמה
, שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינו בן זוגה,
כך קרבנה
הוא
מאכל בהמה
, דהיינו שעורים.
גמרא:
שנינו במשנה: ונותנה על ידיה כדי ליגעה:
תניא: אבא חנין אומר
[פירש]
משום רבי
אליעזר: וכל כך למה!?
למה אנו טורחין ליגעה!?
[
כדי ליגעה
]
כדי שתחזור בה
ותודה שטמאה היא, כי אז לא תיבדק, ותחיה.
ויש לנו ללמוד מכאן:
אם ככה חסה תורה
[שאמרה "ונתן על כפיה" כדי ליגעה, שתודה ולא תמות]
על עוברי רצונו
, כמו סוטה זו שזינתה, וחסה עליה התורה שלא תמות,
קל וחומר
שחסה התורה
על עושי רצונו
.
ומקשינן:
וממאי
, מנין שטעם הדבר לכך שמייגעים אותה כדי שתודה -
משום דחסה
עליה התורה שלא תמות,
הוא!?
דילמא
לכן מייגעין אותה במטרה שתאמר "איני שותה",
כי היכי
[כדי]
דלא תימחק מגילה
, ויימחה השם הקדוש על המים!?
ומשנינן:
קסבר
רבי אליעזר: