Chevou'ot 17a — le Talmud en français

או דילמא

:

בפנים

[בעזרה]

גמירי שהייה, לא שנא לקרבן, ולא שנא למלקות

.

ומסקינן:

תיקו!

בעי רבא

:

נטמא בעזרה ולא שהה, אלא

תלה עצמו באויר עזרה

כדי שיעור השתחואה ויצא מיד בדרך קצרה,

מהו

שתיחשב שהייתו באויר העזרה לחייבו? וצדדי הספק הם:

כי גמירי שהייה

, הני מילי

שהייה

על הארץ

ד

היא

בת השתחואה

, אבל שהייה באויר

דלאו בת השתחואה

היא,

לא גמירי

-

או דילמא: בפנים שהייה גמירי, לא שנא

דבת השתחואה, ולא שנא דלאו בת השתחואה

.

ומסקינן:

תיקו!

בעי רב אשי: טימא עצמו

בעזרה

במזיד

שלא בהתראה, והתרו בו לצאת מיד ועמד קצת אך לא שהה כדי שיעור השתחואה,

מהו

שיתחייב? וצדדי הספק הם:

חסר טקסט (חברותא)

האם נטמא

באונס

הוא ד

גמירי שהייה

, אבל כשנטמא

במזיד לא גמירי שהייה

-

או דלמא: בפנים גמירי שהייה, לא שנא באונס ולא שנא במזיד

.

ומסקינן:

תיקו!

בעי רב אשי

:

נזיר אסור בטומאת המת, שנאמר [במדבר ו ו]: "כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא, לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם".

נזיר

שנטמא כשהוא

בקבר

באופן שלא נתחייב על כניסתו, וכגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל שעדיין לא נטמא, ופרע עליו חבירו את המעזיבה [התקרה] של השידה, ונטמא, והתרו בו לצאת -

האם

בעי שהייה ל

חייבו

מלקות

כדין נזיר שנטמא, ואם לא שהה כדי השתחואה לאחר טומאתו, אינו חייב מלקות -

או אינו צריך

שהייה, ומיד הוא מתחייב מלקות? וצדדי הספק הם:

האם

בפנים

הוא ד

גמירי שהייה

כיון דבעזרה שייך השתחויה, אבל

בחוץ

[שלא בעזרה] דלא שייך השתחויה,

לא גמירי שהייה

-

או דלמא: באונס גמירי שהייה, לא שנא בפנים, ולא שנא בחוץ

.

ומסקינן:

תיקו!

שנינו במשנה: נטמא בעשרה...

בא לו בארוכה, חייב; בקצרה, פטור

:

אמר רבא: קצרה שאמרו, אפילו

אם הילך בנחת

עקב

בצד גודל, ואפילו

שהה בהילוכו

כל היום

כולו

, כיון שלא עמד, אלא עסק בהילוך.

בעי רבא

:

כמה

שהיות

קטנות ששהה באמצע הילוכו שאין בכל אחת מהן כדי שיעור השתחואה,

מהו שיצטרפו

, אם יש בין כולן כדי שיעור השתחואה?

ומקשינן עלה:

ותיפשוא ליה מדידיה

[מדברי רבא עצמו] שפטר את המהלך והיה משך זמן הילוכו אפילו כל היום כולו!?

ומשנינן:

התם בדלא שהה

כלל באמצע הילוכו, אלא שהיה הילוכו כל היום כולו, ובזה הוא פטור כיון שהוא עוסק ביציאה לחוץ, אך מכל מקום יש להסתפק אם שהה באמצע הילוכו, אם שהיות קטנות מצטרפות.

בעא מיניה אביי מרבה

:

בא לו בארוכה

ורץ בה עד שלא היה שיעור הליכתו בה אלא כדי

שיעור קצרה, מהו

שיתחייב? וצדדי הספק הם:

האם ארוכה שאמרו:

שיעור

כדי הליכת ארוכה הוא ד

גמירי, וכי בא לו בארוכה שיעור קצרה פטור

, כיון שלא נשתהה בהליכתו -

או דלמא: דוקא גמירי

, "

בארוכה

"

חייב

אפילו לא נשתהה אלא כדי או פחות משיעור קצרה, "

בקצרה

"

פטור

, אם הילך בדרך קצרה ממש, אבל הלך בארוכה כדי שיעור קצרה, חייב.

אמר ליה

רבה לאביי:

לא ניתנה ארוכה להדחות אצלו

, כלומר, המהלך בארוכה חייב בכל אופן, ואפילו אם לא שהה בה אפילו כשיעור קצרה.

מתקיף לה רבי זירא

:

אלא דקיימא לן

"

טמא ששימש

[עבד עבודה במקדש],

במיתה

"

היכי משכחת לה!?

והרי, אם נכנס למקדש בטומאה, אין הוא חייב מיתה בידי שמים בלבד אלא כרת שהיא חמורה הימנה; ובהכרח לומר שנטמא בעזרה עצמה -

ו

אי דלא שהה

במקדש כדי שיעור השתחואה לאחר שנטמא,

היכי עביד עבודה

בזמן מועט כזה -

ו

אי דשהה

, הרי

בר כרת הוא

משום ביאת מקדש, ואינו במיתה בידי שמים לבד -

אי אמרת בשלמא: שיעורא גמירי

, כלומר, הניחא אם תאמר דמה שחייב הנטמא בעזרה ושהה כדי שיעור השתחואה ויצא בדרך קצרה, היינו דוקא כששהה בהליכתו כדי שיעור יציאה בקצרה, אבל אם רץ בקצרה לאחר שהייתו אינו חייב - שפיר

משכחת לה

שיתחייב מיתה ולא כרת, ב

דאניס נפשיה

בקצרה, ועבד עבודה

-

כלומר, כגון ששימש ושהה בשימושו כדי שיעור שהייה, ומכל מקום אינו חייב משום ביאת מקדש, כי לא יצא כדרכו בקצרה לאחר שהייתו, אלא רץ מהר, ומאחר שלא שהה בהליכתו כדי שיעור קצרה, אינו חייב ואף ששהה כדי שיעור שהייה, כי החיוב אינו אלא כשמלבד שהייתו כדי השתחואה, שהה ביציאתו כדי שיעור יציאת קצרה.