Chabbat 61a — le Talmud en français

והוינן בה:

הא יש ברגלו מכה

-

נפיק

. שמותר לו לצאת בסנדל יחיד.

ומסתפקינן:

בהי מינייהו

מרגליו

נפיק

בסנדל יחיד?

אמר רב הונא: באותה

רגל

שיש בה מכה

נועל את סנדלו היחיד.

אלמא, קסבר

רב הונא:

סנדל

-

לשום צער עביד

למנוע צער מרגליו, ולפיכך התירו לו לצאת באותה שיש בה מכה, שלא יחשדוהו חבריו שטוען בידו את הסנדל השני כי רואים שרגלו האחת יש בה מכה ולפיכך רק בה נועל סנדלו. וגם אין חשש שיבוא לשלוף סנדל יחיד זה כשיחייכו עליו חבריו, משום שימנע מלעשות כן מפני צער המכה.

וחייא בר רב אמר: באותה

רגל

שאין בה מכה

נועל את סנדלו היחיד.

אלמא, קסבר

חייא בר רב: סנדל

לשום

תענוג עביד

,

וזו שיש בה מכה

-

מכתה מוכחת עליה

שאינו נועל בה סנדל, לפי שהמכה מונעתו מלנעול סנדל עליה. ולא יחשדוהו שסנדלו השני טעון בידיו, וגם לא יחייכו עליו.

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא

שאמר באותה שיש בה מכה התירו לנעול את סנדלו היחיד.

ולמדנו זאת ממעשה

דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: הב לי מסנאי,

תן לי את נעלי.

יהב ליה

רב שמן בר אבא לרבי יוחנן סנדל

ד

רגל

ימין

.

אמר ליה

רבי יוחנן: כיון שצריך לנעול את של שמאל תחילה, אם כן כשהבאת לי סנדל של ימין לנעול שוב לא אנעל סנדל של שמאל , ואצא בסנדל יחיד,

ועשיתו

לרגלי כאילו יש בה

מכה

ונועל בה בלבד.

והבינה הגמרא שכוונת רבי יוחנן שאמר "עשיתו מכה" - לרגל שנועל בה, התכון. ומוכח שהוא סובר כרב הונא, שברגל שיש בה מכה נועלים את הסנדל היחיד.

ודחינן: אין ראיה מדברי רבי יוחנן, כי

ודילמא

רבי יוחנן

כחייא בר רב סבירא ליה,

שנועלים את הסנדל היחיד ברגל הבריאה

והכי קאמר

רבי יוחנן לרב שמן בר אבא:

עשית

את רגל

של שמאל

כרגל שיש בה

מכה

שלא אנעל עליה את סנדלי.

ומה שסובר רבי יוחנן שנועל את של שמאל תחילה ואחר כך של ימין,

אזדא רבי יוחנן לטעמיה

.

דאמר רבי יוחנן

: סדר נעילת נעליו היא

כתפילין כך מנעלים: מה תפילין בשמאל

ידיו -

אף מנעלין בשמאל

רגליו נועל תחילה. לפי ששמאל היא חשובה מכח הנחת תפילין שהיא בשמאל .

מיתיבי

להקשות על שיטת רבי יוחנן, ששנינו בברייתא:

כשהוא נועל

מנעליו,

נועל

את

של ימין

תחילה

ואחר כך נועל

את

של

רגל

שמאל

.

אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי

להקדים נעילת ימין לשמאל

ואמר רבי יוחנן הכי

להיפך להקדים נעילת שמאל לימין, הלכתא:

דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד

.

אמר ליה אביי

: מנין לנו שכל הקדמה שהוא רוצה יכול לעשות, או כברייתא או כרבי יוחנן?

דילמא רבי יוחנן הא מתניתא

הסוברת שצריך להקדים ימין לשמאל

לא הוה שמיע ליה. ואי הוה שמיע ליה

שמפורש בברייתא שלא כדבריו

הוה הדר ביה

.

ועוד יש להקשות: שמא האמת להיפך,

ואי נמי

שאפשר שבאמת

שמיע ליה

לרבי יוחנן דתניא בברייתא שלא כדבריו, אלא

וקסבר אין הלכה כאותה משנה?

[ברייתא]

אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן

גם דעת הברייתא וגם דעת רבי יוחנן.

ומנו

מיהו הירא שמים שעשה כן?

מר בריה דרבנא

.

היכי עביד

לצאת ידי שתיהן?

סיים דימיניה

נעל של ימין תחילה כדתניא בברייתא,

ולא קטר

לא קשר את המנעל.

וסיים דשמאליה

נעל של שמאל.

וקטר

קשר מנעל של שמאל.

והדר קטר

חזר וקשר מנעל

דימיניה

.

אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד

, לפעמים היה נועל של שמאל תחלה, ולפעמים היה נועל של ימין תחלה .

תנו רבנן: כשהוא נועל

מנעליו,

נועל של ימין

תחלה

ואחר כך נועל של שמאל

.

כשהוא חולץ

מנעליו,

חולץ של שמאל

תחלה

ואחר כך חולץ של ימין

. וזהו כבודו של ימין, שחולצו באחרונה.

וכן מהלכות כבוד צד ימין:

כשהוא רוחץ

את גופו,

רוחץ של ימין

תחילה

ואחר כך רוחץ של שמאל

.

וכן

כשהוא סך

את גופו,

סך של ימין

תחלה

ואחר כך

סך

של שמאל

.

והרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחילה

לפני כל האיברים

מפני שהוא מלך על כל איבריו

.

שנינו במשנה:

ולא

יצא בשבת

בתפילין

.

אמר רב ספרא: לא תימא

משנתינו

אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא

.

אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא לא יצא

כשהן מונחות עליו, גזירה

דילמא

יצטרך להורידם מראשו, כגון אם נזקק לנקביו ,

ואתי לאיתויי

כשהן בידו ארבע אמות

ברשות הרבים

.

ואיכא דמתני לה

את דברי רב ספרא

אסיפא

דמתניתין, דתנן:

ואם יצא

בהן

אינו חייב חטאת

, ועל כך

אמר רב ספרא: לא תימא

משנתינו

אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא

, ומשום כך אינו חייב חטאת כי זהו מלבושו שהולך בהם בזמן קיום מצותם,

אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא

, אם יצא בהם

אינו חייב חטאת

.

מאי טעמא?

משום ש

דרך מלבוש עבידא

ולא דרך משא .

שנינו במתניתין:

ולא

יצא

בקמיע

-

בזמן שאינו מן המומחה.

אמר רב פפא: לא תימא

מומחה שאמרו במשנתנו

עד דמומחה גברא

שעשה את הקמיע, על ידי שקמיעותיו הוכחו שהן טובות ג' פעמים,

ומומחה

גם ה

קמיע

הזה עצמו, שהוא הועיל לשלושה אנשים.

אלא, כיון דמומחה גברא

, שכתב את הקמיע,, על ידי שכתב שלושה מיני קמיעות לשלושה בני אדם והועילו לרפאות,

אף על גב דלא מומחה קמיע

הזה, אפשר לצאת בקמיעותיו .

דיקא נמי

ממתניתין,

דקתני: ולא בקמיע בזמן שאינו מן

הכותב

המומחה

.

ולא קתני בזמן שאינו מומחה

הקמיע עצמו.

שמע מינה

שדי בכך שיהיה האיש שעשה את הקמיע מומחה.

תנו רבנן: איזהו קמיע מומחה

-

כל שריפא ושנה ושלש

, אפילו אדם אחד שנתרפא על ידו שלוש פעמים.

אחד קמיע של כתב

שכתוב בו לחש

ואחד קמיע של עיקרין

העשוי מצמחים.

אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה

, מותר לצאת בו.

ו

לא

דוקא אדם

שנכפה

פעם אחת כבר מחמת החולי [נכפה - חולי שאדם נופל מחמתו לארץ],

אלא

אפילו אם מטרת הקמיע כדי

שלא יכפה

בעתיד, שיש חולי זה במשפחתו ודואג על עצמו - מותר לצאת בו.

וקושר ומתיר

את הקמיע

אפילו ברשות הרבים, ובלבד שלא יקשרנו

בשיר

,