Version texte de ce daf : original et traduction

Chabbat 55a — le Talmud en français

Chabbat 55a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.

Texte original — Chabbat 55a

והוינן בה:

אם שרים

חטאו -

זקנים במה חטאו?

אלא אימא

: ה' יבוא במשפט

על הזקנים

, שהם הסהנדרין, משום

שלא מיחו בשרים

החוטאים.

רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל. אתא ההיא איתתא, וקא צווחה קמיה. ולא הוה

שמואל

משגח בה

, לא התייחס לצעקותיה.

אמר ליה

רב יהודה: וכי

לא סבר ליה מר

, את הפסוק

"אוטם אזנו מזעקת דל

-

גם הוא יקרא, ולא יענה

על ידי ה'"!?

אמר ליה: שיננא

[חריף, שכך היה כינויו של רב יהודה],

רישיך

[רבך, כלומר אני] - נידון

ב

מים

קרירי!

והוא משל: אני איני נכוה ונענש על מה שלא השגחתי בריב האשה, לפי שאין הדבר בידי להושיעה.

אבל

רישא דרישך

[מר עוקבא, שהוא רבו של רבך, כלומר ראש לך וגם לי] - הוא יכוה

בחמימי

, שיענש על כך.

דהא יתיב מר עוקבא

שהוא

אב בית דין

, ובידו להושיעה.

ד

הא

כתיב "בית דוד, כה אמר ה', דינו לבקר משפט, והצילו גזול מידי עושק. פן תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה, מפני רוע מעלליהם

".

הרי שלא יענש אלא מי שבידו לשפוט ולא שפט.

אמר ליה רבי זירא לרב סימון: לוכחינהו מר, להני דבי ריש גלותא

על מעשיהם הרעים!

אמר ליה רב סימון

: איני מוכיחם משום ש

לא מקבלי מינאי

את תוכחתי.

אמר ליה

רבי זירא:

אף על גב

שאתה סבור

דלא מקבלי

את התוכחה, מכל מקום

לוכחינהו מר

, כי שמא בכל זאת יקבלו את התוכחה .

ד

הא

אמר רב אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה

[דבר טוב]

מפי הקדוש ברוך הוא, וחזר בה לרעה

. חוץ מדבר זה

:

דכתיב

בנבואת יחזקאל [פרק טו]:

"ויאמר ה' אליו,

אל המלאך גבריאל:

עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים, והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים

-

על כל התועבות הנעשות בתוכה!

"

וכך

אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של הצדיקים

שבירושלים

תיו של דיו

, כדי

שלא ישלטו בהם

אותם

מלאכי חבלה

שאני רוצה לשלוח לעיר.

ועל מצחם של רשעים

תרשום

תיו של דם

, כדי

שישלטו בהן מלאכי חבלה

.

ואז אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה נשתנו

אנשים

אלו

שזוכים לתו של דיו וניצלים,

מאלו

האנשים שנרשם על מצחם תו של דם, וישלטו בהם מלאכי חבלה?

אמר לה

הקדוש ברוך הוא:

הללו

שינצלו הם

צדיקים גמורים, ו

אילו

הללו

שיענשו הם

רשעים גמורים!

אמרה לפניו

מידת הדין:

רבונו של עולם!

והרי

היה בידם

של הצדיקים

למחות

ברשעים

ולא מיחו!

אמר לה

הקדוש ברוך הוא:

גלוי וידוע לפני, שאף אם מיחו בהם, לא יקבלו מהם

הרשעים את התוכחה!

אמרה לפניו

מדת הדין:

רבונו של עולם

, אף

אם לפניך גלוי

הדבר,

להם מי גלוי

שלא יקבלו מהם? ועל כן היה להם למחות. ומפני שלא מיחו יש להם להיתפס על חטא הרשעים .

ולבסוף קיבל הקדוש ברוך הוא את טענת מדת הדין.

והיינו דכתיב

בתחלה, שאמר ה' לששת מלאכי החבלה המוזכרים שם,

"זקן בחור ובתולה תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו

", שלא יהרגו את הצדיקים.

אך לבסוף כתיב

"וממקדשי

, מהאנשים המקודשים לי, שהם הצדיקים -

תחלו!

".

ו

אכן בסוף הפסוק

כתיב "ויחלו באנשים הזקנים

הצדיקים

אשר לפני הבית

".

הרי שלבסוף נתקבלו דברי המקטרג ונענשו אף הצדיקים על שלא מיחו.

כ

דתני רב יוסף

: הא דכתיב "וממקדשי תחלו",

אל תקרי

מקדשי

תחלו"

אלא

מקודשי

תחלו".

אלו אנשים שקיימו את התורה כולה, מאלף ועד תיו

, ובכל זאת הם נענשו תחלה, משום שלא הוכיחו את הרשעים.

וזהו שאמר רב זירא לרב סימון, שאף על פי שלא יקבלו את תוכחתו, יש לו להוכיחם. שהרי על דבר אשר לא הוכיחו הצדיקים שבירושלים את הרשעים שבה, חזר בו הקדוש ברוך הוא מדיבורו שאמר לגבריאל, שלא יענשו הצדיקים, והענישם. ואף על פי שבין כך לא היו מקבלים את תוכחתם.

ומיד "והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, ואיש אחד בתוכם לבוש בדים, וקסת הסופר במתניו, ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת

". ואלו הם ששת מלאכי החבלה, ואתם המלאך גבריאל.

ותמהינן: וכי

מזבח הנחושת מי הוה

בימי יחזקאל? והלא שלמה גנזו כשבנה את בית העולמים. ובנה תחתיו מזבח אבנים גדול של ל"ב אמה.

ומשנינן: לפי שהלוים היו משוררים אצל המזבח בכלי נחשת, נקרא "מזבח הנחשת".

שאמר להם הקדוש ברוך הוא: התחילו

להשחית מהלויים,

ממקום שאומרים שירה לפני

בכלי נחשת!

ומאן נינהו "ששה אנשים

"?

אמר רב חסדא

: אלו ששת מלאכי חבלה, שקרויים

"קצף

",

"אף

", ו

"חימה

",, ו

"משחית

", ו

"משבר

", ו

"מכלה

".

ומאי שנא

אות

"תיו

" משאר אותיות, שדוקא בה ציוה הקדוש ברוך הוא לגבריאל לרשום על מצח הצדיקים והרשעים?

אמר רב

: באות

"תיו

" פותחת תיבת

"תחיה

", וזה הסימן לצדיקים. ובאות

"תיו

" פותחת תיבת

"תמות

", והוא הסימן לרשעים.

ושמואל אמר

: תיו היא תחלה ל

"תמה זכות אבות

" .

ורבי יוחנן אמר

: תיו היא תחלה ל

"תחון זכות אבות

".

וריש לקיש אמר: תיו

היא

סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא

, שחותמו "אמת".

כדאמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא

הוא

"אמת

"! היות ומילת אמת מורכבת מהאות הראשונה שבאלף בית, ומהאות האחרונה, ומהאות האמצעית שהיא מ"ם. על שם "אני ראשון ואני אחרון ואני הוא" .

רב שמואל בר נחמני אמר

: "תיו" היא רמז ל

אלו בני אדם

הצדיקים,

שקיימו את התורה כולה, מאלף ועד תיו!

והוינן בה:

מאימתי תמה זכות אבות?

אמר רב: מימות הושע בן בארי: שנאמר

בנבואת הושע

"אגלה את נבלתה לעיני מאהביה, ואיש לא יצילנה מידי

". ששוב לא תעמוד להם לישראל זכות אבות, לפי שכבר השתמשו בה ו"אכלוה".

ושמואל אמר: מימי חזאל מלך ארם

תמה זכות אבות.

שנאמר "וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז. וכתיב "ויחן ה' אותם וירחמם, ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב. ולא אבה השחיתם, ולא

השליכם מעל פניו

-

עד עתה

"!

ומשמע, כי רק "עד עתה" עמדה להם ברית אברהם יצחק ויעקב. אבל מכאן ואילך השליכם, ולא פנה שוב אל ברית אבות .

רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו

תמה זכות אבות.

שנאמר "ויהי בעלות המנחה,

ויגש אליהו הנביא ויאמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלהים בישראל. ואני עבדך

.

ו

כי

בדברך עשיתי את כל הדברים האלה

".

וממה שאמר "היום יודע", משמע שרק היום ויותר לא. שמאז תמה זכות אבות .

ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו

תמה זכות אבות.

שנאמר "למרבה המשרה, ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת

"!

ועל חזקיהו נאמרה נבואה זו. ואמר ישעיהו הנביא בנבואתו, שמעתה, רק קנאת ה' תעמיד את מלכות בית דוד, ולא זכות אבות.

אמר רב אמי: אין מיתה

באה על האדם

בלא חטא. ואין יסורין בלא עון!

אין מיתה בלא חטא

-

ד

הא

כתיב "הנפש החוטאת היא תמות, בן לא ישא בעון האב, ואב לא ישא בעון הבן. צדקת הצדיק עליו

תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה

"!

אין יסורין בלי עון

-

ד

הא

כתיב "ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עונם

"! ושבט ונגעים היינו יסורים. ואמר, שעל פקידת העון הם באים.