Chabbat 31a — le Talmud en français

מעשה

שהיה

בשני בני אדם

שהמרו,

שהתערבו,

זה את זה

.

וכך

אמרו

זה לזה: כל מי שילך

ויקניט

, ויצליח להקניט [להכעיס]

את הלל, יטול ד' מאות זוז

.

אמר אחד מהם: אני אקניטנו

.

אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו

לכבוד שבת.

הלך

אותו אחד

ועבר על פתח ביתו

של הלל.

אמר: מי כאן הלל?

מי כאן הלל?

האם יש כאן הלל? ונתכון לפנות לנשיא ישראל בלשון שהוא גנאי עבורו.

נתעטף

הלל,

ויצא לקראתו

.

אמר לו הלל: בני, מה אתה מבקש?

אמר לו: שאלה יש לי לשאול

אותך.

אמר לו

הלל:

שאל בני, שאל!

שאלו:

מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?

[רש"י מפרש ב' פירושים: או מפני מה ראשיהם אינם עגולים, או מפני מה ראשיהם עגולים].

אמר לו

הלל:

בני, שאלה גדולה שאלת!

והתשובה היא:

מפני שאין להם חיות

[מילדות]

פקחות

ואינם יודעות להוציא את העובר ממעי אמו באופן שלא יפגע העובר.

הלך

אותו אדם,

והמתין שעה אחת

.

לאחר שהמתין,

חזר ואמר: מי כאן הלל?

מי כאן הלל?

נתעטף

הלל

ויצא לקראתו

.

אמר לו

הלל:

בני, מה אתה מבקש?

אמר לו: שאלה יש לי לשאול

.

אמר לו

הלל:

שאל בני, שאל!

שאלו:

מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות

רכות? [פירוש נוסף: שעיניהם אינם מאורכות אלא עגולות].

אמר לו

הלל:

בני, שאלה גדולה שאלת!

והתשובה היא:

מפני ש

התרמודיין הם

דרין בין החולות

וכיון שהרוח נושבת בעיניהם נעשו עיניהם רכות.

[ולפי הפירוש השני עיניהם עגולות כדי שלא יכנס החול בעיניהם].

הלך

אותו אדם

והמתין שעה אחת

.

לאחר שהמתין

חזר ואמר: מי כאן הלל?

מי כאן הלל?

נתעטף

הלל

ויצא לקראתו

.

אמר לו

הלל:

בני, מה אתה מבקש?

אמר לו: שאלה יש לי לשאול!

אמר לו

הלל:

שאל בני, שאל!

שאלו:

מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?

אמר לו

הלל:

בני, שאלה גדולה שאלת

.

והתשובה היא: מפני

ש

האפרקיים

דרין בין בצעי

[ביצות]

המים

, ולכך עשה להם הקב"ה רגלים רחבות כדי שלא יטבעו. פירוש נוסף: שכיון שהם הולכים יחפים רגליהם רחבות שאין הנעל דוחקת את הרגל ויוצרת את הדפוס שלו.

אמר לו

אותו אחד: עוד

שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא תכעוס

עלי.

נתעטף

הלל

וישב לפניו, אמר לו: כל

ה

שאלות שיש לך

עוד

לשאול, שאל!

אמר לו: אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?

אמר לו

הלל:

הן!

אמר לו: אם אתה הוא

הלואי ש

לא ירבו כמותך בישראל

.

אמר לו

הלל:

בני, מפני מה

אתה אומר כן?

אמר לו: מפני שאבדתי

[הפסדתי]

על ידך

, בגללך,

ד' מאות זוז

, שהתערבתי עם חברי שאצליח להכעיסך.

אמר לו

הלל:

הוי זהיר ברוחך! כדי

, ראוי

הוא

לכך

הלל, שתאבד על ידו ד' מאות זוז, ו

עוד

ד' מאות זוז, ו

בלבד ש

הלל לא יקפיד

.

תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי

.

אמר לו

אותו נכרי:

כמה תורות יש לכם?

אמר לו

שמאי:

שתים

, אחת

תורה שבכתב, ו

אחת

תורה שבעל פה

.

אמר לו

הנכרי: על תורה

שבכתב אני מאמינך

באמיתותה שתלמדני,

ו

תורה

שבעל פה איני מאמינך

. ועתה,

גיירני על מנת שתלמדני

רק

תורה שבכתב

.

גער בו

שמאי,

והוציאו

מלפניו

בנזיפה

. שהרי למדנו בבכורות ל ב גר הבא להתגייר וקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. [ובחידושי רא"מ הורביץ הוסיף שנזף בו לפי שאף גוים מצווים בתורה שבעל פה, בז' מצוות שלהם].

בא

אותו נכרי

לפני הלל

.

גייריה

. וטעמו היה משום שסמך על חכמתו שלבסוף יקבל ממנו גם תורה שבעל פה. ולכן, אינו דומה הגוי הזה לגוי המקבל על עצמו את כל התורה חוץ מדבר אחד. כיון שלא כפר בה אלא שלא האמין שהיא מפי הגבורה, וסמך על כך שלבסוף יאמין לו. [רש"י בסוגיין, ותוס' יבמות קט ב].

יומא קמא

ביום הראשון שלמד אצל הלל,

אמר לו

את סדר האותיות:

א"ב ג"ד

.

למחר, אפיך ליה

הפך לו הסדר ולמדו תשר"ק.

אמר לו

הגר להלל:

והא אתמול לא אמרת לי הכי?

אמר לו

הלל: מנין אתה יודע שזו אלף, וזו בית,

לאו, עלי דידי

שלמדתיך אתמול

קא סמכת?

ולכן, תורה

דעל פה

-

נמי סמוך עלי

שאלמדך.

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי

.

אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת

;.

דחפו

שמאי

באמת הבנין

, מקל מדה שהיו מודדים בו,

ש

היתה

בידו

.

בא

אותו הנכרי

לפני הלל, גייריה

.

אמר לו

הלל: יסוד התורה הוא: מה

דעלך סני

-

לחברך לא תעביד!

מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך -

זו היא כל התורה כולה!

ואידך

, שאר דברי התורה,

פירושה

של כלל זה,

זיל גמור

למד ותדע.

שוב מעשה

שהיה

בנכרי אחד שהיה עובר

מ

אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר

[מלמד תינוקות]

שהיה אומר

את הפסוק

"ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד"

.

אמר

: בגדים

הללו

-

למי

הם מיועדים?

אמרו לו: לכהן גדול

.

אמר אותו נכרי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול

.

בא

אותו נכרי

לפני שמאי, אמר ליה: גייריני על מנת שתשימני כהן גדול

.

דחפו

שמאי

באמת הבנין שבידו

.

בא לפני הלל, גייריה

. לאחר שגיירו,

אמר ליה: כלום

הרי

מעמידין מלך אלא מי ש

הוא

יודע טכסיסי

צרכי והנהגות

מלכות

.

לך למוד טכסיסי מלכות

.

הלך וקרא

פסוקי התורה,

כיון שהגיע

לפסוק

"והזר הקרב יומת", אמר ליה

להלל:

מקרא זה

-

על מי

הוא

נאמר?

אמר לו

הלל: פסוק זה נאמר

אפילו על דוד מלך ישראל

, שאם הוא זר וקרב למזבח הרי הוא במיתה.

נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל, שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה

שאהבם

הקדוש ברוך הוא,

קרא להם

שם חיבה

"בני בכורי ישראל"

, ולמרות כך,

כתיב עליהם "והזר הקרב יומת"

.

גר הקל, שבא במקלו ובתרמילו, על אחת כמה וכמה

שגם הוא באזהרת "והזר הקרב יומת".

בא

אותו הגר

לפני שמאי

, ו

אמר לו

לשמאי:

כלום ראוי אני להיות כהן גדול?

והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"

. וכך היה לך ראוי לומר לי מתחילה, ולא לדחותני בכעס באמת הבנין. [מהרש"א].

בא לפני הלל, ואמר לו: ענוותן

אתה,

הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה

.

לימים

, לאחר זמן,

נזדווגו שלשתן למקום אחד

, נפגשו זה שרצה ללמוד רק תורה שבכתב, וזה שרצה ללמוד את התורה על רגל אחת, והאחרון שרצה להיות כהן גדול.

אמרו

זה לזה:

קפדנותו של שמאי

-

בקשה לטורדנו מן העולם

.

ענוותנותו של הלל

-

קרבנו תחת כנפי השכינה

.

אמר ריש לקיש: מאי

, מהו ביאור הפסוק,

דכתיב: "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת

יראת ה' היא אוצרו"?

פסוק זה הוא כנגד ששה סדרי משנה:

"אמונת", זה סדר זרעים

, שמתוך אמונתו מפריש מעשרותיו כראוי, [תוס' הביאו בשם הירושלמי: שמאמין בחי העולמים, וזורע].

"עתיך", זה סדר מועד

, שהוא מיוסד על שבתות ומועדי השנה.

"חוסן", זה סדר נשים

, משום ש"חוסן" הוא לשון יורשים [והנחלה נקראת "אחסנתא"], ועל ידי אשה נולדים יורשים.

"ישועות", זה סדר נזיקין

, שעל ידי לימוד סדר נזיקין הוא "מושיען" - מזהירן לפרוש מלהזיק ולהתחייב ממון.

"חכמת", זה סדר קדשים

;.

"ודעת"

, שהיא עדיפה על החכמה,

זה סדר טהרות

.

ואפילו הכי

, הדבר החשוב מכולם -

"יראת ה' היא אוצרו"

. שעל ידי יראת שמים תורתו משתמרת.

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין

בבית דין של מעלה,

אומרים לו

:

א. האם

נשאת ונתת

במסחרך

באמונה?

האם לא היה בעסקיך שום גזל ומרמה? [משנה ברורה או"ח סי' קנ"ו] .

ב. האם

קבעת עתים

זמנים -

ל

למוד

תורה?

שאף אדם שהוא טרוד לפרנסתו מחוייב לקבוע לו זמנים ללימוד התורה.

ג. האם

עסקת בפריה ורביה?

ד. האם

ציפית לישועה?

שנתנבאו עליה הנביאים על העתיד לבוא.

ה. האם בלימודך

פלפלת בחכמה?

שאין לו לאדם לפלפל בפלפולי הבל, אלא בשכל חכמה ודעת [מהרש"א].

ו. האם

הבנת דבר מתוך דבר?

ואפילו הכי

החשוב מכולם.

אי יראת ה' היא אוצרו, אין

, הרי הוא זוכה בדין. ו

אי לא, לא

.

משל

למה הדבר דומה?

לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה

.

הלך

השליח

והעלה לו

.

אמר לו

בעל הבית: האם

עירבת לי בהן קב חומטין?

שהם היו מניחים בתבואה אדמה מלוחה, כדי שתשמרם שלא ירקיבו.

אמר ליה

השליח:

לאו!

אמר ליה

בעל הבית: אם כך -

מוטב

היה

אם לא העליתה

כלל [שמתוך כך ירקיבו].

והנמשל הוא: שאף אדם שלמד את כל התורה צריך שתהיה מעורבת בו "יראת ה'" כדי לקיים את אוצר התורה, ויתקיים לימודו בידו .

תנא דבי רבי ישמעאל: מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה, ואינו חושש

לאיסור הונאה

בכך

שמוסיף את החומטין למידת התבואה ומחשב אותם בדמי התבואה, כיון שעל ידי כך נשמרת התבואה .