Version texte de ce daf : original et traduction
Chabbat 137b — le Talmud en français
Chabbat 137b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Chabbat 137b
מי ש
מל
, שחתך את הערלה,
ולא פרע, את המילה
, שלא הסיר את קרום העור שמתחת לערלה - הרי זה
כאילו לא מל
.
גמרא:
אמר רבי אבינא אמר רב ירמיה בר אבא
אמר רב
: הא דאמרינן שציצין המעכבין את המילה הוא כשנותר "בשר החופה את רוב העטרה", לא תימא דוקא שנותר רוב הקיפה של העטרה.
אלא אם נותר רק
בשר החופה את רוב גובהה של עטרה
, ואפילו במקום אחד, הוא מעכב את המילה.
שנינו במשנה:
ואם היה בעל בשר
מתקנו מפני מראית העין.
אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר
, שהוא שמן, ולאחר שנימול נראה כמכסהו -
רואין אותו
:
אם
כל זמן שמתקשה
ומתוך קישויו מתפשט בשרו
ונראה מהול, אינו צריך למול
פעם שנית.
ואם לאו
, שגם בזמן קישויו אינו נראה מהול,
צריך למול
פעם שנית.
במתניתא תנא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, שכל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול, צריך למולו
שנית.
ואם לאו, אינו צריך למולו
.
מאי בינייהו
, בין שמואל למתניתא?
ומבארינן:
איכא בינייהו: נראה ואינו נראה
, לשמואל דבעינן שיהיה נראה מהול, נראה ואינו נראה צריך למולו. למתניתא רק אינו נראה צריך למולו, אבל נראה ואינו נראה אין צריך למולו.
שנינו במשנה:
מל ולא פרע
.
תנו רבנן: המל, אומר: אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה.
אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
העומדים שם אומרים: כשם שנכנס
לברית,
כך יכנס לתורה, לחופה, ולמעשים טובים.
והמברך אומר: אשר קידש ידיד מבטן וחק בשארו שם. וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו צורנו, צוה
להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה' כורת
הברית.
ופירוש הברכה הוא:
אשר קדש ידיד מבטן
. רש"י מפרש שהכונה ליצחק שעוד קודם שנולד נתקדש למצוה דכתיב: "אבל שרה אשתך יולדת לך בן. והקמותי את בריתי אתו". והתוספות מבארים שהכונה לאברהם שנאמר בו: "מה לידידי בביתי".
וחק
, זהו המילה.
בשארו
, בבשרו.
שם
, חקק [ואין "חק" זה כשאר חוקים שאינם בגופו של האדם. מהרש"א].
וצאצאיו
אחריו [תוס' מנחות נג ב והר"ן מפרשים שהכונה ליעקב],
חתם באות
זו
ברית קדש
.
על כן בשכר
המצוה ה
זאת
-
אל חי, חלקנו צורנו
[אמר אלו השמות על שם הפסוק [תהלים פד] "לבי ובשרי ירננו אל אל חי". ומילה עבודת בשר היא. ואמר חלקנו צורנו גבי שאר, על שם הפסוק [שם ע"ד] "כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלוהים לעולם". [אבודרהם].
צוה
הקדוש ברוך הוא לאברהם ,
להציל ידידות שארינו
היינו הגוף [הב"ח ביו"ד רס"ה מפרש שקאי על הנפש].
משחת
מהגיהנם. כדכתיב בזכריה: "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו".
[המהרש"א מוסיף עפ"י דברי הגמרא בערובין יט א שאברהם יושב על פתחו של גיהנם ומציל כל מי שמהול חוץ מהבא על הנכרית].
למען
בזכות, בריתו
אשר שם בבשרנו, ברוך אתה ה' כורת הברית
. על שם הכתוב: "וכרות עמו הברית" [אבודרהם].
המל את הגרים, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה
.
והמברך אומר: אשר קדשנו במצותיו
וציונו למול את הגרים
ולהטיף מהם דם ברית
.
שאלמלא דם ברית לא נתקיימו
שמים וארץ. שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ברוך אתה ה' כורת הברית.
המל את העבדים אומר: אשר קדשנו
במצותיו וצונו על המילה.
והמברך אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו. שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ברוך אתה ה' כורת הברית.
הדרן עלך פרק רבי אליעזר דמילה
--- title: "חברותא - שבת — פרק עשרים - תולין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0019L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0019L5" --- פרק עשרים - תולין
Оригинал главы פרק עשרים - תולין
מתניתין:
רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת
[מסננת] שמסננים בה את השמרים על הכלי
ביום טוב.
ואין חוששים משום עשיית אהל בפריסת המסננת מעל הכלי, שלא נאסר דבר זה אלא בשבת.
ונותנין
שמרי יין שמעורב בהם יין
ל
מסננת שכבר
תלויה
על הכלי
בשבת.
ועל אף שהיין מסתנן דרכה, מותר לעשות זאת, משום שאין זה דרך ברירה .
וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין
שמרי יין
ל
משמרת
תלויה בשבת.
אבל נותנין
את שמרי היין
ל
משמרת
תלויה ביום טוב,
כי זו מלאכת אוכל נפש .
גמרא:
שנינו במשנתנו: רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב.
והוינן בה:
השתא
[הרי] רבי אליעזר סובר כי אפילו
לאוסופי
[להוסיף]
אהל עראי
בשבת על אהל שהיה קיים מערב שבת
לא מוספינן,
ואם כן,
למיעבד לכתחילה
אהל עראי, כמו פריסת המשמרת מעל הכלי - מי
שרי?
ומבארת הגמרא: זה שאמרנו כי רבי אליעזר אוסר אפילו הוספת אהל עראי בשבת,
מאי היא?
[היכן שנינו זאת?]
דתנן
לעיל [קכה ב]:
פקק
[תריס]
החלון
של ארובת הגג , שרוצה לכסות בו את הארובה , ובכך הוא מאהיל על הבית.
רבי אליעזר אומר
: בזמן
ש
הפקק
קשור
בחלון בחבל
ותלוי
באויר ומוכן לפקיקה -
פוקקין בו. ואם לאו,
שאינו קשור בחלון, או שהוא קשור אבל לא תלוי באויר אלא מונח על מקום מסויים,
אין פוקקין בו,
לפי שיש בכך משום עשיית אהל עראי, ואסור לעשות כן בשבת.
וחכמים אומרים: בין כך ובין כך
-
פוקקין בו.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה
[להתחיל בניינו]
ביום טוב, ואין צריך לומר
שאין עושים אהל עראי בתחילה
בשבת.
לא נחלקו אלא להוסיף
אהל עראי כגון פקק החלון.
שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
ומשנינן:
רבי אליעזר
שהתיר פריסת המשמרת ביום טוב, על אף שאסור לעשות בו אפילו תוספת אהל עראי -
סבר לה כרבי יהודה
המתיר ביום טוב לעשות מלאכה המאפשרת לעשות מלאכת אוכל נפש.
דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא
עשיית מלאכות לצורך
אוכל נפש בלבד.
רבי יהודה מתיר
לעשות ביום טוב
אף "מכשירי אוכל נפש"
כגון תיקון שפוד שהתעקם, על אף שאין בתיקון עצמו משום "מלאכת אוכל נפש, כי בכך יהיה ניתן לצלות בשר , שהוא אוכל נפש.
וכן מותר לפרוס את המשמרת, כי בכך יהיה ניתן לסנן את היין שזו מלאכת אוכל נפש.
ופרכינן:
אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה
שהתיר,
במכשירין
של אוכל נפש
שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב,
כגון שפוד שנתעקם ביום טוב.
אבל
ב"מכשירין" שאפשר לעשותם מערב יום טוב,
כגון שפוד שנתעקם בערב יום טוב,
מי שמעת ליה
שהתיר? ואם כן, איך התיר רבי אליעזר לתלות את המשמרת הרי אפשר היה לתלותה מערב יום טוב? ומשנינן:
דרבי אליעזר עדיפא
[היתרו של רבי אליעזר גדול יותר]
מדרבי יהודה.
כי רבי אליעזר מתיר אפילו במכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב .
שנינו במשנה:
וחכמים אומרים
: אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין צריך לומר בשבת.
איבעיא להו: תלה
את המשמרת בשבת,
מאי
דינו?
אמר רב יוסף: תלה
-
חייב חטאת,
שעשיית אהל היא תולדה של מלאכת בונה.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא
[תלה כלי קטן על יתד] ונהיה הכלי כאהל, האם
הכי נמי דמיחייב
חטאת? והלוא מעולם לא שמענו שיהיה בכך איסור, מפני שכל איסור עשיית אהל עראי הוא מדרבנן, ורבנן לא אסרו לתלות כלים על יתד!