Version texte de ce daf : original et traduction
Chabbat 11a — le Talmud en français
Chabbat 11a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Chabbat 11a
ו
נמשכה
שלותה
של סדום
כ"ו
שנים עד שחרבה, כ
דכתיב "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו. ובארבע עשרה שנה
בא כדרלעומר
וגו'".
ואותם שתים עשרה שנה שהיו משועבדים לכדרלעומר, ושלש עשרה שנות מרידתם, והשנה הכ"ו שנלחמו בה נגד ארבעת המלכים, לא היו בשלוה. ואז מת כדרלעומר, ומאז ואילך היתה בשלוה כ"ו שנים שנותרו מנ"ב שנותיה. [ועיין תוס' ד"ה ושל סדום].
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת שלה, לסוף חרבה! שנאמר "לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו,
ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם". שמחמת שרוממנו את בית המקדש מעל כל בתי העיר זכינו שינתן לנו גדר ביהודה. דמשמע שלולא זאת היתה יהודה חרבה. ובכלל זה נמי בתי כנסיות שהם מקדש מעט.
והני מילי
שאין להגביה הגגות מעל בית הכנסת -
ב
גגות ה
בתים. אבל ב
גגות של
קשקושי ואברורי
[בירניות ומגדלים]
לית לן בה!
ואין איסור להגביהם מעל בית הכנסת.
אמר רב אשי: אנא עבדי למתא מחסיא
[שהיתה עירו, והיה ראש ישיבה בה]
דלא חרבה!
בזכות שמנעתי אנשיה מלהגביה בתיהם יותר מבית הכנסת.
ומקשינן:
והא
לבסוף
חרבה
מתא מחסיא.
ומשנינן:
לא מאותו עוון חרבה.
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב
: עדיף להיות
תחת
בן
ישמעאל
ולשמשו,
ולא תחת נכרי
מבני אדום! שהם יותר רשעים.
עדיף לשמש
תחת נכרי, ולא תחת חבר
[אומה מבני פרסיים]! שהם רשעים ביותר.
עדיף לשמש
תחת חבר, ולא תחת תלמיד חכם!
שאם יקניט את התלמיד חכם יענש.
עדיף לשמש
תחת תלמיד חכם, ולא תחת יתום ואלמנה!
שאם יצערם עונשו חמור, מפני שדמעתן מצויה.
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
גוריא אמר רב
: עדיף
כל חולי
[מחלה ארוכה המנוונת ומתישה את הכח]
ו
בלבד ש
לא
יהיה
חולי מעיים,
שהוא הקשה ביותר.
עדיף
כל כאב
[מחלה ההולכת ובאה ככאב השן וכאב המכה]
ו
בלבד ש
לא י
היה
כאב לב.
עדיף
כל מיחוש
[כאב קל שהוא חששא בעלמא]
ולא מיחוש ראש.
עדיפה
כל רעה ו
בלבד ש
לא
תהיה
אשה רעה.
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו, וכל
קני
האגמים קולמוסים, ו
כל ה
שמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקין לכתוב חללה
[עומק לבה]
של רשות.
שהרי צריכה הרשות לתת לבה ביום אחד לגבית המס הקצוב בכמה מדינות, ולכמה מלחמות, ולכמה משפטים.
והוינן בה:
מאי קראה,
מהיכן דרש רב הכי?
אמר רב משרשיא
: דכתיב
"שמים לרום וארץ לעומק, ולמלכים אין חקר"!
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית
להיטיב
חלום
רע,
כ
שם שיפה ה
אש לנעורת
של פשתן לשורפה.
אמר רב חסדא: ו
הא דמהני התענית, אינו אלא
בו ביום
שחלם בלבד!
ואמר רב יוסף: ו
מותרת תענית חלום
אפילו בשבת!
ואף דאסור להתענות בשבת משום שמבטל מצות עונג שבת, שאני תענית חלום שעל ידה מבטל את צערו. [רש"י, תענית יב ב והוסיף הטור בסימן רפ"ח שעונג היא לו התענית, שהרי על ידה מבטל את צערו].
רבי יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי. עבדי ליה עיגלא תילתא
[עגל שנולד שלישי לאמו והוא המשובח ביותר, שהולד הראשון והשני אינם בריאים לפי שהאם עדיין בקטנותה ואינה בכוחה]
אמרו ליה: ליטעום מר מידי!
אמר להו: בתענית יתיבנא.
אמרו ליה: ולא סבר ליה מר להא דרב יהודה?
דאמר רב יהודה: לוה אדם תעניתו ופורע!
שאם קבל עליו תענית ורוצה להפסיקה מותר לו לאכול ולפרוע את חוב תעניתו ביום אחר.
אמר להו: תענית חלום הוא לי
, ואיני רוצה להפסיד את הענין שבה! שהרי
אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום ראש לנעורת: ואמר רב חסדא: ובו ביום
בלבד
! ואמר רב יוסף: אפילו בשבת!
ולפיכך, איני יכול לדחותה ליום אחר, דהא לא מהני אלא לבו ביום.
שנינו במתניתין:
ואם התחילו
[בכל המעשים דקתני ברישא]
אין מפסיקין
אפילו סמוך למנחה.
מפסיקין לקריאת שמע
ואין מפסיקין לתפלה.
והוינן בה: לשם מה חזר התנא ואמר "אין מפסיקין לתפלה,
והא
כבר
תנא ליה רישא
: "ואם התחילו אין מפסיקין"?
ומשנינן:
סיפא
דקתני "אין מפסיקין לתפלה" לא קאי ארישא כלל, אלא
אתאן ל
הפסק באמצע
דברי תורה
לצורך קריאת שמע ותפלה.
וכ
דתניא:
חברים שהיו עוסקין בתורה,
מפסיקין לקריאת שמע!
מאחר שמצות קריאתה בזמנה היא דאורייתא, כדכתיב "ובשכבך ובקומך". אבל
אין מפסיקין
לתפלה!
אמר רבי יוחנן: לא שנו
דאין מפסיקין,
אלא
ב"חברים"
כגון רבי שמעון בר יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן,
ואין להם אומנות אחרת.
אבל כגון אנו,
שאין תורתנו אומנותנו, ומפסיקין אנו את תורתנו לצורך אומנותנו, כל שכן ש
מפסיקין
אנו את תורתנו
ל
צורך
קריאת שמע ותפלה!
ומקשינן:
והתניא: כשם שאין מפסיקין
החברים מדברי תורה
לתפלה, כך אין מפסיקין לקריאת שמע.
ואילו במתניתין קתני, דמפסיקין לקריאת שמע.
ומשנינן:
ההיא
ברייתא מיירי בבית דין שנושאים ונותנים
בעיבור השנה,
אם ראוי לעברה [על פי הסיבות התלויות באביב ובפירות האילן, ובתקופה, כמבואר בסנהדרין]. ודוחה קריאת שמע כיון שקביעת המועדות תלויה בעיבור. ואם לא יעברו כדין יתקלקלו המועדות. [תוספות]. אבל תלמוד תורה בעלמא לא דחי קריאת שמע.
וכדאמר רב אדא בר אהבה, וכן תנו סבי דהגרוניא, אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה, לא היינו מפסיקין לא לקריאת שמע ולא לתפלה!
מתניתין:
כל דיני משנתנו משום סייג הם, כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
א.
לא יצא החייט במחטו
בערב שבת
סמוך לחשיכה
שמא ישכח
להצניעה עד השבת, ולבסוף, כשיזכר במחט ישכח שעכשיו שבת [תוספות],
ויצא
עמה מרשות לרשות ויעבור על איסור מלאכת הוצאה.
ו
כן
לא
יצא מטעם זה
הלבלר בקולמוסו
בערב שבת סמוך לחשכה.
ב.
ולא יפלה
[יבער] אדם
את כליו
[בגדיו] מן הכינים בשבת, שמא יעבור על איסור שבת בשגגה. ובגמרא מבואר טעמא.
ג.
ולא יקרא
בשבת
לאור הנר
שמא ישכח ויטה את הנר לקרב את השמן לפי הפתילה בשביל שתדלק יפה ויתחייב משום מבעיר.
באמת אמרו
-
החזן
[הקורא לציבור בתורה בבית הכנסת
רואה
לאור הנר
היכן תינוקות
של בית רבן
קוראין
בליל שבת, כדי לדעת מהי פרשת השבוע. שעל כך לא גזרו. אבל
הוא עצמו לא יקרא
לאור הנר.
ד.
כיוצא בו,
גזרו לעשות הרחקה לעבירה, ואמרו:
לא יאכל הזב עם הזבה,
מפני הרגל עבירה.
שמתוך שמתייחדים זה עם זו יבוא לבועלה, ויעברו על איסור כרת.
גמרא:
תנן התם: לא יעמוד אדם ברשות היחיד
ויושיט פיו וראשו ויאחז הכלי
וישתה ברשות הרבים.
וכן לא יעמוד
ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד.
ואף שאין בזה איסור הוצאה מדאורייתא, שהרי אינו מוציא כלום מרשות לרשות, גזרינן שמא יוציא את הכלי לרשות שעומד בה ונמצא מתחייב חטאת.
אבל אם הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה, מותר.
שכאן אין לחשוש שמא יביא את הכלי לרשות שעומדות בה רגליו.