Sanhédrin 98a — le Talmud en français

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר: "כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים

מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו".

משמע, שאף אותן הבזויין ומתועבין בעבירות יגאלו, ויראו מלכים וכו'!

אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר: "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב".

משמע, שרק על ידי תשובה יגאלו ישראל!

אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר, וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי, וככלות נפץ יד עם קדש, תכלינה כל אלה וגו'."

"למועד מועדים" משמע שיהא מועד וקץ לגלות. "וככלות נפץ יד וגו' תכלינה וגו'", היינו שכשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך בגבורה ותועלת לפשוט לכאן ולכאן, אזי יהיו שפלים למאד, ואז תכלינה כל הצרות, ויבוא המשיח.

ואז, כשאמר רבי יהושע את ההוכחה ממקרא זה,

שתק רבי אליעזר,

ולא השיב יותר.

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה

יותר

מזה שנאמר

במקרא זה:

"ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"

[וסוף הפסוק: "כי קרבו לבוא". וכל הפסוקים שלאחר מכן מדברים בענין הגאולה: "כי הנני אליכם ופניתי אליכם וגו', ונשבו הערים והחרבות תבנינה וגו'", ועוד]. אם כן, הרי יש לנו סימן מובהק לביאת הגאולה, שכאשר ארץ ישראל תתן פריה בעין יפה - תבוא הגאולה!

רבי אלעזר אומר: אף מ

מקרא

זה

דלהלן מתגלה לנו הקץ.

שנאמר: "כי לפני הימים ההם

[לפני ימות המשיח]

שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר".

דהיינו, כשאדם לא ישתכר דבר, ואף על ידי עבודת האדמה, שנעשית על ידי בהמה, לא יוכל להשתכר, אזי תבוא הגאולה [כדאמרינן לעיל, שאחד מסימני ימות המשיח הוא שתכלה פרוטה מן הכיס].

מאי

האי דכתיב

"ליוצא ולבא אין שלום מן הצר"?

רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב: "שלום רב לאהבי תורתך",

והיינו "ליוצא ולבא", שעל פי דין היו צריכים החכמים לצאת ולבוא בשלום, מכל מקום, באותם ימים אף להם

אין שלום מפני צר

[מרוב הצרות ].

ושמואל אמר

: אין בן דוד בא -

עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.

דהיינו, שיהיה מחיר היין זול כמחיר התבואה. כפי שהגמרא אמרה לעיל, שבשנה חמישית של אותה שמיטה שבן דוד בא בה, יהיה שובע גדול .

אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה

-

ולא ימצא. שנאמר: "אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך",

וכיון שהנהרות יהיו קפויין כשמן, לא יהיו דגים מצויין בחכה.

וכתב: "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל".

אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא

-

עד שתכלה

אפילו

מלכות הזלה

[המזולזלת והדלה]

מישראל,

שלא תהיה בישראל מלכות כלל .

שנאמר: "וכרת הזלזלים במזמרות", וכתיב בתריה

[לאחר מכן]:

"בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט".

והיינו, שתבוא הגאולה.

אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא

-

עד שיכלו גסי הרוח מישראל

. שנאמר: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך",

וכתיב

בפסוק שלאחריו:

"והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם ה'."

והיינו שתבוא הגאולה, ויחסו ישראל בצל הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא

-

עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל

. שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך וגו'

[וסוף הפסוק: "ואסירה כל בדיליך"]. "סיגיך" היינו תערובות שבך. "בדיליך" היינו המובדלים לראשי עם. ואז, לאחר שיכלו שופטים ושוטרים מישראל -

"ואשיבה שופטיך

כבראשונה וגו', שתבוא הגאולה .

אמר עולא: אין ירושלים

נפדית

-

אלא בצדקה. שנאמר: "ציון במשפט תפדה

ושביה בצדקה".

אמר רב פפא: אי בטלי יהירי - בטלי אף

אמגושי

[אם יבטלו היהירים, גסי הרוח, מישראל, יבטלו גם הפרסיים המכשפים, שמצערים את ישראל ].

אי בטלי דייני

[אם יבטלו דייני ישראל ] - אזי

בטלי

אף

גזירפטי

[יבטלו גם השופטים הנכרים, החובטים את ישראל במקלות ].

ועתה מבאר רב פפא מנין לנו דברים אלו:

אי בטלי יהירי בטלי אמגושי, דכתיב: "ואצרף כבר סגיך, ואסירה כל בדיליך".

והיינו, כשיבטלו ויסורו ממך "סגיך", הגדולים, גסי הרוח , אזי אסיר כל "בדיליך", שהם אותם אמגושי, שבדלים מיראת השם.

ואי בטלי דייני בטלי גזירפטי, דכתיב: "הסיר ה' משפטיך, פנה איבך".

והיינו, כשיסיר ה' את שופטיך, יפנה אף איבך, הגזירפטי, לאחור.

אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך

-

חכה לו. שנאמר: "ואת עם עני תושיע וגו'."

אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר

-

חכה לו. שנאמר: "כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו"

["נססה בו" היינו לשון ניקוב ואכילה . שרוח המקום מחריבה אותם עם הצרות הבאות],

וסמיך ליה: "ובא לציון גואל".

ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא

או

בדור שכולו זכאי, או

בדור ש

כולו חייב

.

ומנין לנו דבר זה?

בדור שכולו זכאי

-

דכתיב: "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ".

ו"ירשו ארץ" היינו גאולה.

בדור שכולו חייב

-

דכתיב: "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע", וכתיב: "למעני אעשה".

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב

לגבי ביאת הגאולה "אני ה' בעתה אחישנה. ולכאורה סתירה היא מיניה וביה! שהרי

"בעתה"

משמע בזמנה,

וכתיב: "אחישנה",

שמשמע שימהר ויחיש הקדוש ברוך הוא את הגאולה, ויביאנה עוד קודם זמנה!

אלא, כך הוא פירש הפסוק:

אם

זכו

ישראל - אזי

אחישנה

ואביאנה קודם זמנה.

אבל אם

לא זכו

אזי תבוא הגאולה

בעתה

[בזמן הקבוע לה] .

אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב

גבי ביאת המשיח:

"וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה",

משמע שיבוא במהירות, כענני שמים.

מצד שני

כתיב: "עני ורכב על חמור",

משמע שיבוא באיטיות, כעני הרוכב בעצלות על חמורו!

אלא, אם

זכו

ישראל - אזי יבוא המשיח

עם ענני שמיא.

ואם

לא זכו

יבוא כ

עני ורוכב על חמור

.

אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו

[אומרים אתם],

משיח על חמרא אתי

[שהמשיח יבוא על חמור], והרי גנאי הוא!

אישדר ליה סוסיא ברקא

דאית לי

[אשלח לו סוס נאה שיש לי]! וללגלג נתכוין.

אמר ליה

שמואל:

מי אית לך בר חיור

גווני

[האם יש לך סוס בן מאה גוונים]? שהרי חמורו של המשיח כך הוא!

ולא שבאמת כך יהיה חמורו של משיח, אלא לדחותו בעלמא אמר כך.

רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו

[מצא את אליהו],

דהוי קיימי

[שהיה עומד]

אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי

[על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים].

אמר ליה

לאליהו:

אתינא לעלמא דאתי

[האם אזכה לבוא לעולם הבא]?

אמר ליה: אם ירצה אדון הזה

[השכינה. ואמר בלשון "אדון הזה", שמשמע אדון זה שלפנינו, כיון שהשכינה היתה שם עמהם].

אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי שם,

דהיינו, אליהו ואני.

וקול

של

שלשה שמעתי.

ששמעתי אף את קול השכינה , אבל לא ראיתי אותה.

אמר ליה

לאליהו:

אימת אתי

[מתי יבוא]

מ שיח?

אמר ליה: זיל שייליה לדידיה

[לך שאל אותו עצמו].

שאל אותו יהושע בן לוי:

והיכא יתיב

[והיכן יושב] המשיח?

אמר לו אליהו: הוא יושב

אפיתחא דרומי

[על שער העיר רומי ].

שאל רבי יהושע בן לוי:

ומאי סימניה

[ומהם סימניו של המשיח, איך אכיר שאכן הוא זה]?

אמר לו אליהו:

יתיב

[יושב הוא]

ביני עניי סובלי חלאים

[מנוגעים], ואף הוא מנוגע .

וכולן שרו ואסירי בחד זימנא

[וכולם, כל שאר העניים, מתירים את כל תחבושותיהם בבת אחת כדי לקנח את נגעיהם, ולאחר מכן קושרים את כולם באותו זמן].

ואילו

איהו,

המשיח,

שרי חד ואסיר חד

[מתיר בכל פעם תחבושת אחת, מקנח, וקושרה. וכך עושה עד שמסיים לטפל בכל נגעיו]. משום ד

אמר: דילמא מבעינא

[שמא יקראוני לבוא לגאול את ישראל],

דלא איעכב

[שלא אתעכב].

שאם אתיר את כל התחבושות בבת אחת, שמא בדיוק אז אקרא לגאול את ישראל, ואצטרך להתעכב עד שאסיים לקשור את כולן .

אזל

יהושע בן לוי

לגביה

[אל המשיח] לשער רומי.

אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי!

אמר ליה

המשיח:

שלום עליך בר ליואי

[בן לוי].

אמר ליה

יהושע בן לוי:

לאימת אתי מר

[מתי תבוא לגאול את ישראל]?

אמר ליה: היום

.

חזר יהושע בן לוי ו

אתא לגבי אליהו.

אמר ליה

אליהו:

מאי אמר לך

המשיח?

אמר ליה

: המשיח אמר לי:

שלום עליך בר ליואי.

אמר ליה

: אם כך אמר לך,

אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי

[הבטיח לך ולאביך שתבואו לעולם הבא]. שאם לא שצדיקים גמורים אתם, לא היה נותן לך שלום, ולא היה מזכיר את שם אביך.

אמר ליה: שקורי קא שקר בי

[שיקר לי] המשיח

! ד

הרי

אמר לי: היום אתינא

[היום אבוא],

ו

לבסוף

לא אתא

[לא בא]!

אמר ליה: הכי אמר לך

[כך נתכוין לומר לך]:

"היום

-

אם בקלו

[של הקדוש ברוך הוא]

תשמעו"

.

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא

אימתי בן דוד בא?

אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות

ומופת שאכן יבוא בזמן שאומר לכם.

אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.

אמר להם: לכשיפול השער הזה

[שער העיר רומי ] -

ויבנה, ויפול

שוב -

ויבנה, ויפול

שוב,

ואין מספיקין לבנותו

פעם שלישית -

עד שבן דוד בא.

אמרו לו: רבינו, תן לנו

עתה

אות,

שאכן כך הוא!

אמר להם: ולא כך אמרתם לי, שאין אתם מבקשין ממני אות?!

אמרו לו

: אכן, כך אמרנו.

ואף על פי כן,

תן לנו אות!

אמר להם: אם כך,

שכדברי כך יהיה -

יהפכו

עתה

מי מערת פמייס לדם!

ו

כך היה, ש

נהפכו

מי מערת פמייס

לדם.

בשעת פטירתו

של רבי יוסי בן קיסמא,

אמר להן

לתלמידיו:

העמיקו לי ארוני

[קברו את ארון קבורתי עמוק באדמה].