Sanhédrin 94a — le Talmud en français

אינהו,

הם, חגי זכריה ומלאכי,

עדיפי מיניה

[עדיפים ממנו, מדניאל],

ו

מצד שני,

איהו עדיף מנייהו

[הוא עדיף מהם].

אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי

היו,

ואיהו,

דניאל,

לאו נביא.

ו

מצד שני

איהו עדיף מנייהו, דאיהו חזא

[שהוא ראה] את מראה הנבואה,

ואינהו לא חזו.

וכי מאחר דלא חזו

כלל את מראה הנבואה,

מאי טעמא איבעות

[למה נבעתו וברחו בהחבא]?

אף על גב דאינהו לא חזו מידי

-

מזלייהו חזי

.

אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמבעית

[מי שמפחד], ואינו יודע ממה הוא מפחד,

אף על גב דאיהו לא חזי

דבר -

מזליה חזי.

מאי תקנתיה

[מה תקנתו]?

לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי

[ידלג מהמקום שעומד שם כדי ארבע אמות].

אי נמי, ליקרי

[שיקרא]

קרית שמע

.

ואי קאי במקום הטנופת

[ואם הוא עומד במקום הטינופת, שאסור לומר שם דברי תורה],

לימא הכי: עיזא דבי טבחא שמינא מינאי

[לך אצל העיזים והניחני. ולחש הוא].

כתוב:

"לםרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'." אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, ומ"ם זה

שבתיבת "למרבה"

סתום?

ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות

את

חזקיהו משיח

221 , ו

את

סנחריב

-

גוג ומגוג

. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח,

חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו, שניצול מסנחריב, ונתרפא מחליו,

ולא אמר שירה לפניך

-

תעשהו משיח?!

לכך נסתתם.

כלומר, שנסתמו הדברים שעלו במחשבה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא נעשו .

מיד פתחה הארץ

ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח.

פתחה ואמרה שירה לפניו. שנאמר: "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'"

[וסוף הפסוק: "ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו"].

אמר שר העולם

[מלאך שכל העולם מסור בידו]

לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה!

יצאה בת קול

ואמרה: "רזי לי רזי לי".

דהיינו, הנסתרות שלי הן, ואני יודע על מה מתעכב משיח מלבוא.

אמר נביא: "אוי לי", אוי לי, עד מתי

[מתי יבוא משיח]?

יצאה בת קול ואמרה: "בגדים בגדו ובגד

בוגדים בגדו". ואמר רבא ואיתימא רבי יצחק: עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי.

דהיינו, עד שיבואו בוזזים על ישראל כמה פעמים .

עוד כתוב בספר ישעיהו:

"משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל וגו '."

אמר רבי יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות

[שהנשמות נפקדות אצלו] -

דומה שמו.

נתקבצו כל הרוחות אצל דומה,

המלאך הממונה עליהם, ו

אמרו לו

[וזהו שנאמר: "משא דומה אלי קרא משעיר". שאמר דומה, שקראו אליו הרוחות על דבר גלות שעיר ועשיו]:

"שמר מה מלילה שמר מה מליל",

דהיינו, מה אומר השומר, שהוא הקדוש ברוך הוא, על הגלות שהיא כלילה? מתי יהיה קץ הגאולה מליל זה?

אמר שמר אתא בקר וגם לילה.

אמר להם השר, שכך אמר השומר, הקדוש ברוך הוא: הגאולה שהיא כבוקר - תבוא. אבל לפני כן תהיה גלות ארוכה, שהיא כלילה .

אם תבעיון

[אם תרצו להגאל] -

בעיו

[בקשו רחמים],

שבו אתיו

[שובו בתשובה, ובואו לגאולה].

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו

[דבר מגונה עשו],

שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה

. שנאמר: "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'."

כיוצא בדבר אתה אומר

גבי מה שנאמר בפרשת יתרו:

"ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם".

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא

[כל עם ישראל],

שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'"

. עוד כתוב שם:

"ויחד יתרו".

ונחלקו בביאור הדבר

רב ושמואל.

רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו.

שמל את עצמו - ונתגייר.

ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים

[קמטים קמטים]

כל בשרו,

לפי שהיה מיצר על מפלת מצרים .

אמר רב, היינו דאמרי אינשי: גיורא

[גר],

עד עשרה דרי

[עד עשרה דורות ],

לא תבזה ארמאי קמיה

[אל תבזה גוי בפניו].

עוד כתוב בישעיהו, בנבואה שנאמרה על מפלת אשור:

"לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון".

מאי "במשמניו רזון"?

אמר הקדוש ברוך הוא: יבא חזקיהו, שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמנה שמות

["במשמניו" לשון שמונה ].

ומנין לנו שהיו ל

חזקיה

שמונה שמות?

דכתיב: "כי ילד ילד לנו, בן נתן לנו, ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום".

והיינו שמונה שמות: פלא, יועץ, אל, גבור, אבי, עד, שר, שלום.

ומקשינן:

והאיכא

עוד שם, שהרי נקרא גם

חזקיה!

ומבארינן: מה שכינוהו חזקיה - היינו

שחזקו יה

.

דבר אחר: חזקיה

-

שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים.

סנחריב,

מנין לנו שהיו לו שמונה שמות?

דכתיב ביה: "תגלת פלאסר", "פלנאסר", "שלמנאסר", "פול", "סרגון", "אסנפר", "רבא", "ויקירא".

ומקשינן:

והאיכא

גם את השם

סנחריב!

ומבארינן: מה שכינוהו סנחריב, על שם

שסיחתו ריב

.

דבר אחר: שסח וניחר דברים כלפי מעלה,

וכמובא להלן.

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא

[שפירוש "רבא ויקירא" הוא: גדול ומכובד]?

מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל. שנאמר

שאמר שליחו של סנחריב לעם ישראל, כשרצה לפתותם שיכנעו לו: "שמעו דבר המלך וגו' כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי וגו'

עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם".

ולא אמר: אל ארץ מוטבת מארצכם.

נחלקו

רב ושמואל

בענינו של סנחריב, שאמר לישראל שיקחם לארץ טובה כארצם.

חד אמר: מלך פקח היה.

וחד אמר: מלך טיפש היה

.

למאן דאמר מלך פקח היה,

היינו שחשב סנחריב בליבו,

אי אמינא להו עדיפא מארעייכו

[אם אומר להם ארץ טובה יותר מארצכם],

אמרו

[יאמרו לי]:

קא משקרת,

שהרי אין ארץ טובה יותר מארץ ישראל!

ומאן דאמר מלך טיפש היה,

משום ש

אם כן,

שהאמת כדבריו, שאין ארצו טובה מארץ ישראל,

מאי רבותיה?

היאך רצה לפתותם, במה יהיה להם טוב יותר בארצו?

כתוב כשהגלה סנחריב את עשרת השבטים: "וינחם בחלח נהר גוזן וערי מדי".

להיכא אגלי להו

[להיכן הגלה אותם, כלומר, היכן נמצאים מקומות אלו]?

מר זוטרא אמר: לאפריקי

הגלה אותם.

ורבי חנינא אמר: להרי סלוג.

אבל ישראל,

כשהגלה אותם סנחריב,

ספרו בגנותה של ארץ ישראל.

כי מטו "שוש"

[כשהגיעו למקום ששמו שוש],

אמרי: שויא כי ארעין

[מקום זה שוה כארצנו ].

כי מטו

למקום ששמו

"עלמין", אמרו

: מקום זה שוה

כעלמין

[כירושלים, שנקראת בית עולמים].

כי מטו

למקום ששמו

"שוש תרי", אמרי: על חד תרין.

כלומר, מקום זה יפה פי שנים ממקומנו. ועל שם דבריהם נקראו המקומות הללו בשמות אלו.

כתוב בהמשך הפסוק שהובא לעיל "לכן ישלח האדון ה' וגו'":

"ותחת כבדו יקד יקד

כיקוד אש".

והיינו, שנשרפו כל חיילותיו של סנחריב.

אמר רבי יוחנן

: אמנם בדרך כלל "כבודו" משמע גופו ובשרו, ואם כן, "תחת כבודו"

\- היינו הנשמה שבתוך הגוף. אבל מה שנאמר כאן "

תחת כבודו"

-

ולא כבודו ממש

[אין הכוונה לכבודו, גופו, ממש]. אלא הכוונה לבגדיו, שאף הם מכונים כבוד,

כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאני

[היה קורא לבגדים]:

"מכבדותי",

לפי שהם גורמים כבוד לאדם. ואם כן, פירוש הפסוק "ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש", היינו שנשרף גופו שתחת בגדיו.

רבי אלעזר אמר

: מה ש

תחת כבודו ממש,

דהיינו, תחת גופו - נשרף, ו

כ

פי שהיה ב

שריפת בני אהרן. מה להלן,

בשריפת בני אהרן, היתה

שריפת נשמה, ו

ה

גוף

נשאר

קיים, אף כאן,

הכוונה ל

שריפת נשמה, וגוף קיים

.

תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: פרעה

שחירף בעצמו,

ולא על ידי שליח [כפי שמובא להלן], ואם כן, אין הבזיון גדול כל כך -

נפרע

אף

הקדוש ברוך הוא ממנו בעצמו,

ולא נתבייש כל כך. שאינו דומה המתבייש מן הגדול - למתבייש מן הקטן .