Sanhédrin 79b — le Talmud en français

"

נתינה

"

למעלה

"הוא מה שאמר הכתוב "ולא יהיה אסון... ונתן בפלילים [ישלם דמי ולדות על ידי בית דין] " -

מה להלן

ב"נתינה שלמעלה" בנתינת

ממון

הכתוב מדבר -

אף כאן - בנתינה שלמטה -

ממון

.

אמר רבא: האי תנא דבי חזקיה

:

מפקא מדרבי

[מוציא מדברי רבי] כלומר: חלוק הוא על רבי המחייב על כל פנים ממון כשנתכוין להרוג את זה והרג את זה, ואילו תנא דבי חזקיה פוטרו באופן זה מממון, ומשום "קם ליה בדרבה מיניה", כי אף שבפועל אינו חייב מיתה, די במה שעשה מעשה שיש בו לחייב מיתה - אם היה מתכוין להורגו - כדי לפוטרו.

ומפקא

נמי

מדרבנן

, כלומר: חלוק הוא אף על חכמים המחייבים מיתה כשנתכוין להרוג את זה והרג את זה, ואילו תנא דבי חזקיה פוטרו ממיתה.

דתנא דבי חזקיה

:

כתיב "מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת [אך לא ישלם ממון, שהרי קם ליה בדרבה מיניה] ", הרי שהקיש הכתוב

מכה אדם

[הפטור ממון]

ומכה בהמה

[החייב ממון], וזאת כדי ללמוד פטור התשלומין מחיוב התשלומין:

מה מכה בהמה, לא חלקת

:

בין

שהיכה אותה ב

שוגג ל

בין אם הכה אותה ב

מזיד

-

ו

בין

שהיכה אותה ב

מתכוין ל

בין המכה אותה כ

שאינו מתכוין

בין

שהיכה אותה

דרך ירידה

[שהשפיל את ידו],

ל

בין אם היכה אותה

דרך עלייה

[שהרים את ידו ופגע בה] -

לפוטרו ממון, אלא לחייבו ממון

בכל אלו, ואף כשהוא שוגג או אינו מתכוין או שהיכה אותה דרך עלייה [שלענין גלות פטרתו תורה ] -

אף מכה אדם, לא תחלוק בו

:

בין

שהיכה אותו ב

שוגג

שהוא פטור ממיתה,

למזיד

שהוא חייב מיתה -

בין

שהיכה ב

מתכוין לשאין מתכוין

, מפרש לה ואזיל.

בין

שהיכה

דרך ירידה לדרך עלייה

בכל אלו לא תחלוק בו:

לחייבו ממון, אלא לפוטרו ממון

בכל האופנים שנזכרו, ולא תאמר: לא פטרתו תורה מממון משום "קם ליה בדרבה מיניה" אלא כשעשה כן במזיד ובמתכוין ודרך ירידה.

והרי

מאי

"

שאין מתכוין

" שאמר תנא דבי חזקיה שהוא פטור מממון:

אילימא שאין מתכוין כלל

, הרי

היינו שוגג

.

אלא פשיטא

"אין מתכוין" שפטרו תנא דבי חזקיה ממון היינו בכגון

שאין מתכוין לזה אלא לזה

-

וקתני

: אל תחלוק

לחייבו ממון

כיון שאינו מתכוין,

אלא לפוטרו

מ

ממון

אף שאינו מתכוין, הרי למדנו שהוא פטור מממון, ודלא כרבי.

ובהכרח פטור הוא גם ממיתה, ודלא כרבנן, שהרי

ואי בר קטלא הוא

[אם חייב מיתה הוא]

מאי איצטריך למיפטריה ממון

, וכי לא ידענו ש"קם ליה בדרבה מיניה"!?

אלא לאו שמע מינה

בדעת תנא דבי חזקיה:

לאו בר קטלא הוא, ולאו בר ממונא הוא

, דלא כרבנן ודלא כרבי.

מתניתין:

רוצח שנתערב באחרים

, ובגמרא יתבאר באיזה רוצח אנו עוסקים ומי הם אותם אחרים שנתערב בהם:

כולן פטורין

.

רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה

.

עוד מבארת המשנה:

כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה

, הרי כולן

נידונין ב

מיתה ה

קלה

ביותר שנתחייב אחד מהם.

ואם נתערבו

הנסקלין בנשרפין

, נחלקו תנאים איזו מיתה היא הקלה, שבה יידונו כולם:

רבי שמעון אומר: נידונין

כולן

בסקילה, שהשריפה חמורה

מן הסקילה, והרי "נידונין בקלה".

וחכמים אומרים: נידונין בשריפה, שהסקילה חמורה

הימנה.

אמר להן רבי שמעון

לחכמים, להוכיח כדבריו שהשריפה חמורה מן הסקילה:

והרי

אילו לא היתה שריפה חמורה

מכל חיובי המיתות,

לא ניתנה

[לא היתה ניתנת]

לבת כהן שזינתה

תחת בעלה, שעבירתה חמורה שמחללת היא את אביה, וכמאמר הכתוב "ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת באש תשרף".

אמרו לו

חכמים, להוכיח כדבריהם שהסקילה חמורה מן השריפה:

אילו לא היתה סקילה חמורה

מכל חיובי המיתות,

לא ניתנה למגדף, ולעובד עבודת כוכבים

שהם פושטים ידיהם בעיקר.

ואם נתערבו

הנהרגין

[חייבי מיתת סייף]

בנחנקין

, נחלקו תנאים איזו היא הקלה שבה יידונו כולם:

רבי שמעון אומר

: יידונו כולם

בסייף

, שהחנק חמור הימנו.

וחכמים אומרים

: יידונו כולם

בחנק

שהסייף חמור הימנו.

גמרא:

שנינו במשנה: רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין, רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה; ומפרשת הגמרא במאי עסקינן, ובמה נחלקו:

מאן אחרים

, מי הם אותם אחרים שנתערב בהם הרוצח!? והרי:

אילימא

אותם

אחרים כשרים

הם, שאין בהם חיוב מיתה כלל; כך אי אפשר לומר משני טעמים:

האחד: אם כן הרי

פשיטא

מה שאמרו חכמים: כולן פטורין, כי לא יידונו כולם במיתה בשביל רוצח שנתערב בהם.

ותו

: וכי

בהא לימא רבי יהודה

"

כונסין אותן

את כולן עם הכשרים שביניהם -

לכיפה

"!?

סימן: בשרק

אמר

פירש

רבי אבהו אמר שמואל

:

הכא ברוצח שלא נגמר דינו

עדיין בבית דין,

שנתערב ברוצחים אחרים ש

כבר

נגמר דינן, עסקינן!

רבנן סברי: אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו

, ואף אם יבואו כולם לבית דין, כיון שאין בית דין מכירים אותו, אין זה חשוב בפניו -

הלכך

, כיון שאותו רוצח אין אנו יכולים לגמור את דינו, הרי

כולם פטורין

בשביל האחד הפטור שביניהם.

ורבי יהודה

סבר:

מיפטרינהו לגמרי נמי לא

[אף לפטור את כולם ממיתה אי אפשר],

כיון ד

סוף סוף

רוצחין נינהו

כולם.

הלכך: כונסין אותן לכיפה

.

ריש לקיש אמר

:

אם היה מעשה כזה

באדם

רוצח

דכולי

עלמא לא פליגי דפטירי

, ואפילו רבי יהודה מודה בכך; ולא באופן זה עוסקת משנתנו.

אבל הכא

[במשנתנו] עסקינן

בשור שלא נגמר דינו

לסקילה על הריגת אדם,

שנתערב בשוורים אחרים שנגמר דינן

לסקילה,

קמיפלגי

:

רבנן סברי

:

כמיתת בעלים כך מיתת השור

, שהרי הקישה תורה את מיתת השור למיתת בעליו כמאמר הכתוב "השור יסקל וגם בעליו יומת",

ו

לפיכך:

אין גומרין דינו של שור אלא בפניו

והלכך

, כיון שאחד השוורים לא נגמר דינו לסקילה ואין אנו מכירים אותו,

כולם פטורין

.

ורבי יהודה סבר: כונסין אותן לכיפה

.

אמר

הקשה

רבא

הן על פירושו של שמואל והן על פירושו של ריש לקיש: