Sanhédrin 69b — le Talmud en français

והנה, בדין השלישי נאמר: "וחייבין עליה משום אשת איש".

ו

קשה

אמאי, אימא

הרי יש לחשוש [

דילמא

]

איילונית

[עקרה]

היא, ו

קידושיה שקידשה אביה לאחר - קידושי טעות הן, כי

אדעתא דהכי

על מנת שאינה יכולה להוליד,

לא קדיש

[כדין נמצא אשתו איילונית (יבמות דף ב)] ואיננה אשת איש.

ובשלמא אם הולכין בדיני נפשות אחר הרוב - רוב נשים אינן איילוניות, לכן הוי קידושיה קידושין, וחייבין עליה משום אשת איש, אבל אם אין הולכין אחר הרוב, למה יחייבו את הבועל מיתה. [בשלמא בשאר אשת איש, אפשר לומר, שחייבין מיתה רק אם התברר שאינה איילונית, שכבר ילדה, אבל בקטנה, לא שייך לומר כן ].

אלא

, האם

לאו

משום

דאמרינן: זיל בתר רובא, ורוב נשים לאו איילונית נינהו

.

ודוחה הגמרא,

לא

אין מכאן הוכחה, ובאמת יתכן שאין הולכים בדיני נפשות אחר הרוב, ואכן אין כאן דיני נפשות,

ומאי

הפירוש "

חייב עליה

"

דקתני

במשנה:

קרבן

חטאת, אם בא עליה בשוגג, כדין כל חייבי כריתות, ולגבי דיני קרבן - הולכים אחר הרוב, בניגוד לדיני נפשות שאין הולכים אחר הרוב.

על דחייה זו מקשינן: הרי נאמר במשנה בדין השביעי: "אם בא אחד מכל העריות האמורות בתורה

מומתין על ידה

-

קתני?

וכלול בכך גם העריות האסורים עליה עקב קידושיה, כגון: חמיה, ובן בעלה, וימיתו אותו על בעילתה, למרות שיתכן שקידושיה הם קידושי טעות, כנ"ל.

ומשמע שהולכין אחר הרוב בדיני נפשות.

ומתרצינן: אין פירושו לעריות האסורין עליה עקב קידושיה, אלא

בבא עליה

קרוביה ממש, כגון

אביה

, ואך ורק בגלל היותה בת שלש שנים וראויה לביאה חייב עליה מיתה. ולא מחמת נישואיה.

ומקשינן:

והא

-

אם בא עליה אחד מ

"

כל

"

העריות קתני?!

ולאו דוקא קרוביה של עצמה.

אלא

, הגמרא חוזרת בה מדחייה זו -

ובכל זאת אין להכריח ממשנה זו שהולכין אחר הרוב בדיני נפשות, כי

הכא במאי עסקינן

, המשנה מדברת באופן שאף אם תימצא איילונית לא יהיו קידושיה קידושי טעות, וזה יתכן באופן

דקבלה עילויה

, שבעלה כשקידש אותה קיבל על עצמו שהקידושין הם החלטיים, וחפץ בה אף אם תימצא איילונית.

ולפי דחייה זו, דוקא באופן זה יתחייבו עליה מיתה, אבל בסתם, אכן, אין חייבין מיתה, כי שמא תימצא איילונית, ואין הולכים בדיני נפשות אחר הרוב.

הגמרא חוזרת לדון אם קטן מוליד.

תנו רבנן

: אשה

המסוללת

[לשון פריצות]

בבנה קטן, והערה בה

הקטן עשה העראה שהוא גמר ביאה.

בית שמאי אומרים

: ביאתו ביאה ואף אם לא תתחייב מיתה, כגון שהעדים לא התרו בה, מכל מקום

פסלה מן הכהונה

כדין אשה זונה .

ובית הלל מכשירין

אותה לכהונה, מפני שאין ביאת קטן נחשבת לביאה.

באיזה קטן מדובר?

אמר רב חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא

.

ואמרי לה

יש מי שמסר שמועה זו:

אמר רב חסדא אמר זעירי

:

הכל מודים

-

בבן תשע שנים ויום אחד, שביאתו ביאה

, ומשנה מפורשת היא (נדה מה) [והיא המשך להמשנה הנ"ל "קטנה בת שלש שנים"].

וכן, הכל מודים -

פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה

, כי לא מצינו ראיה לדבר זה.

לא נחלקו

בית שמאי ובית הלל -

אלא בבן שמונה

.

דבית שמאי סברי: גמרינן

למדים

מדורות הראשונים

שהיו מולידין בני שמונה שנים, כמו שהגמרא תוכיח.

ובית הלל סברי: לא גמרינן מדורות הראשונים

.

הגמרא מבארת:

ודורות הראשונים מנלן דאוליד,

היכן מצינו בדורות הראשונים שהולידו בני שמונה שנים.

הגמרא מביאה ראיות ממעשה דבת שבע שהתחלפו כמה דורות בתקופה קצרה, ומתוך החשבון עולה שהולידו בני שמונה.

סדר המאורעות:

נאמר בספר שמואל שדוד המלך ראה את בת שבע מגג ביתו, ונשא אותה. וישלח ה' את נתן הנביא לדוד, ואמר לו: "הנני מקים עליך רעה מביתך", ואכן לאחר כמה שנים מרד בו אבשלום בנו.

ועוד שנתיים לפני הריגת אבשלום את אמנון - שבעקבות מעשה זה מרד אבשלום - נולד לבת שבע בנה ידידיה, והוא שלמה.

אחיתופל שהיה יועץ דוד חבר לאבשלום במרדו, ולבסוף לאחר שחושי הארכי סיכל עצת אחיתופל, חנק את עצמו ומת.

אחיתופל זה היה אבי אליעם, אליעם היה אבי בת שבע אם שלמה.

יוצא מכך שלאחיתופל נולדו שלשה דורות עד מיתתו. [ובהמשך יבואר חשבון השנים].

אילימא

אם תרצה לומר,

מדכתיב

(פרק יח): דוד המלך שלח לדרוש על בת שבע מי היא. וענו לו: "

הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי".

ומי הוא אותו "אליעם"? בפרק (כג) ששם מנויים גבורי דוד,

כתיב: "אליעם בן אחיתופל הגילוני

".

עתה מבארת הגמרא בן כמה היה שלמה בעת מרד אבשלום.

וכתיב

: "ותלד בן ויקרא את שמו שלמה, וה' אהבו.

וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'".

ולידת שלמה (פרק יב) היתה לפני הריגת אבשלום את אמנון.

ו

כן

כתיב

(פרק יג): "

ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום

", ונערי אבשלום הרגו את אמנון.

ובעקבות כך ברח אבשלום לגשור. כמה זמן ישב בגשור?

וכתיב

(שם)

"ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים

".

אחרי שלש שנות גלותו החזירו דוד, על פי עצת יואב ששלח את האשה התקועית, ואף שהחזירו לא התראה עם המלך.

כמה זמן שהה אבשלום בירושלים מעת חזירתו עד מרידתו?

וכתיב

(פרק יד):

"וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה".

ואז פרץ המרד -

וכתיב

(פרק טו)

"ויהי מקץ ארבעים שנה

[מעת שבני ישראל בקשו מהנביא שמואל להמליך עליהם מלך]

ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון".

ומרד.

וכתיב

(פרק יז)

"ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו ויחנק וימת".

[ובעת ההיא היה שלמה בן שבע שנים, הכיצד? שנתיים עד הריגת אמנון, שלש שנים היות אבשלום בגשור, שנתיים ישיבתו בירושלים, הרי שבע שנים].

בן כמה היה אחיתופל במיתתו?

וכתיב

בתהילים (נה) בפרק שדוד המלך מתלונן על עזיבתו את ירושלים בגלל אויביו, ואומר שם על אחיתופל: "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית א-לקים נהלך ברגש". ובסוף הפרק מקללם ואומר:

"אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם

" לא יגיעו לחצי ימיהם.

ואכן, שמע הקב"ה את תפלתו, ואויביו אנשי דמים ומרמה לא הגיעו לחצי ימיהם, שהם שבעים שנה, כמו שנאמר (תהלים צ): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה".

ותניא: כל שנותיו של דואג

האדומי, שהלשין את דוד לפני שאול,

אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל

שבגד בדוד והצטרף לאבשלום,

אינן אלא שלושים ושלש

.

ועתה נבוא לחשבון השנים. בשלשים ושלש שנים נולדו לאחיתופל שלשה דורות, ושלמה - דורו השלישי - היה בן שבע שנים בעת מיתתו, כנ"ל.

כמה

שנים

הויא להו

חי אחיתופל -

תלתין ותלת

שלשים ושלש,

דל

הורד מהן

שבע

שנים

דהוה שלמה

בעת מיתתו.

פש להו

נשארו

עשרים ושית

עשרים ושש שנים.

דל

הורד מהן

תרתי שנין

שתי שנים

לתלתא עיבורי

לשלשה ימי עיבור של שלשה דורות, הכיצד?

אף אם ניתן להם ימי עיבור של יולדת לשבעה. ולכל עיבור חדש של ימי נדות וימי טהרה , הם ביחד שלש פעמים שמונה, שהם עשרים וארבעה חדשים - שנתיים, לשלשה עיבורים.

נשארו עשרים וארבעה שנים לשלשה דורות,

אשתכח

עולה החשבון

דכל חד וחד

מהם, אחיתופל את אליעם, ואליעם את בת שבע, ובת שבע את שלמה,

בתמני אוליד

הוליד בהיותו בן שמונה.

וזו הראיה שבדורות הראשונים הולידו בני שמונה.

הגמרא אינה מקבלת ראיה זו -

ממאי

מנין ראיה זו,

דילמא

הרי יתכן ש

תרווייהו

אחיתופל ואליעם

ב

היותם בני

תשע אוליד, ו

מה שעלה לך מן החשבון שבעשרים וארבעה שנים הולידו שלשה דורות, הוא משום ש

בת שבע אולידא

הולידה את שלמה

ב

היותה בת

שית

שש שנים?

ולמה אנו מעדיפים לומר כן?

משום דאתתא בריא

אשה דרכה להיות בריאה וממהרת להזריע.

תדע,

שאשה ממהרת להזריע,

דהא הוי לה ולד מעיקרא

, הרי הולידה ילד לפני שלמה, והוא הילד שמת (פרק יב). הרי שהיא הקדימה ללדת?

אלא,

הגמרא מביאה ראיה אחרת שבדורות הראשונים הולידו בני שמונה.

מהכא.

נאמר בתורה (בראשית יא)

"אלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן". ו

לפי הסדר שנמנו משמע, ש

אברהם גדול מנחור

לפחות

שנה, ונחור גדול מהרן

לפחות

שנה, נמצא אברהם גדול

לפחות

שתי שנים מהרן

-

ו

עוד כתיב (שם)

"ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברהם שרי

-

ובת מי היתה שרי -

נאמר בהמשך אותו פסוק: "ושם אשת נחור מלכה בת הרן, אבי מלכה ואבי יסכה".

ואמר רבי יצחק: יסכה

-

זו שרה. ולמה נקרא שמה יסכה? שסוכה

רואה

ברוח הקודש, והיינו דכתיב

(שם כא):

"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה

" ולא נאמר "שמע אליה" אלא "בקולה" דהיינו לקול רוח הקודש שבה, מלמד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

דבר אחר

: למה נקרא שמה "

יסכה

":

שהכל סכים

מסתכלים

ביופיה,

פרעה ואבימלך.

ו

בכמה שנים היה אברהם גדול משרה בת אחיו הרן?

וכתיב

(שם יז):

ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו: הלבן מאה שנה יולד?

! ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?!

ונבוא לחשבון:

כמה קשיש אברהם משרה?

עשר שנין. ו

כמה היה

קשיש מאבוה

מאביה הרן?

תרתין שנין

.

אשתכח

נמצא:

כי אולדה הרן לשרה

-

בתמני אולידה

בהיותו בן שמונה הוליד אותה .

הרי ראיה שדורות הראשונים הולידו בני שמונה.

הגמרא אינה מקבלת ראיה זו.

ממאי

מנין יצא לך חשבון זה,

דילמא אברהם זוטא דאחוה הוה

היה צעיר האחים, ואחיו הרן היה גדול ממנו, ולא הוליד את שרה בהיותו בן שמונה.

ו

למה נמנה אברהם ראשון, לא משום שהיה הגדול שבאחין, אלא:

דרך חכמתן

לפי חשיבותן

קא חשיב להו,

כי הוא היה החשוב מהם.

הגמרא מביאה ראיה שדרך המקראות [לפעמים] למנות אנשים לפי סדר חשיבותם, ולא לפי סדר שנותיהם.

תדע, דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן

-

דכתיב

(בראשית ו)

"ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת".

ולכאורה - אם נאמר שנמנו לפי סדר שנותיהם - משמע:

שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה, נמצא: שם גדול מיפת שתי שנים.

האם זה יתכן?

ו

הלא

כתיב

(שם ז):

"ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ".

ו

עוד

כתיב

(שם יא):

"אלה תולדות שם: שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול"

. האם היה שם

בן מאה שנה

שנתים אחר המבול, הלא - אם היה שם הגדול בבני נח - נולד מאה שנים לפני המבול, ונמצא ששנתים אחר המבול -

בר מאה ותרתין הוה

היה בן מאה ושתי שנים?! -

אלא

, הוכרחת לתרץ, ששם לא היה הגדול בבני נח, ולא נולד מאה שנים לפני המבול, אלא תשעים ושמונה שנים לפני המבול, ומה שנמנה ראשון הוא משום ש

דרך חכמתן קא חשיב להו

-

הכא נמי

גבי אברהם ואחיו,

דרך חכמתן קא חשיב להו.

אמר רב כהנא: אמריתיה לשמעתא

אמרתי שמועה זו

קמיה

לפני

דרב זביד מנהדרדעא.

אמר לי

רב זביד:

אתון

אתם

מהכא מתניתו להו

מחשבון זה למדתם ששם לא היה הגדול בבני נח,

ו

אילו

אנן

אנו,

מהכא

ממקרא זה

מתנינן לה

למדנו כן:

נאמר (שם י): "

ולשם יולד גם הוא, אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול

, הרי ש

יפת הגדול שבאחיו הוה.

אלא, מנלן

שדורות הראשונים הולידו בני שמונה?

מהכא.

הגמרא מביאה ראיה משנותיו של כלב.

כתוב בפרשת מלאכת המשכן (שמות לח): "

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה".

"חור" היה בנו של כלב,

ו

כן

כתיב

(דברי הימים א ב):

"ותמת עזובה, ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור".

ועתה נבוא לחשבון.

וכי עבד בצלאל משכן, בר כמה הוי?

בן כמה היה בצלאל כשעשה את המשכן -

בר תליסר

בן שלוש עשרה,

דכתיב

(שם): "

איש איש ממלאכתו אשר המה עושים"

ואיש נקרא "לפחות" בן שלש עשרה.

ו

מתי עשו מלאכת המשכן?

תניא: שנה ראשונה

ליציאת מצרים

עשה משה

עם אנשי המלאכה ובראשם בצלאל את

המשכן

, שנה

שניה הקים משכן

שנאמר (שמות מ): "ויהי בשנה השנית בחדש הראשון... הוקם המשכן".

ו

באותה שנה

שלח מרגלים.

ו

בן כמה היה כלב - שהיה מן המרגלים?

כתיב

בספר יהושע (יד) כשביקש כלב שינחילו לו את העיר חברון, אמר:

בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ

...

ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה"

.

אמור מעתה

כמה הויא להו

בן כמה היה כלב בשלוח משה את המרגלים,

ארבעין

בן ארבעים שנה.

דל

הורד מהם

ארביסר

ארבעה עשר שנים

דהוה בצלאל

, שהרי שנה לפניה עשה את המשכן, בהיותו אז לפחות בן שלוש עשרה -

פשא להו

נשארו

עשרים ושית

עשרים וששה שנים, שבהם הספיקו כלב להוליד את חור, וחור את אורי, ואורי את בצלאל -

דל

הורד מן החשבון

תרתי שני

שתי שנים

דתלתא עיבורי

, כנ"ל, הרי עשרים וארבעה שנים לשלשה דורות -

אשתכח

נמצא

דכל חד וחד בתמני אוליד

הוליד בשנתו השמינית.

וזו הראיה שבדורות הראשונים הולידו בני שמונה, ומהם למדו בית שמאי, שקטן בן שמונה ביאתו ביאה.

שנינו במשנתינו:

בן ולא בת.

תניא: אמר רבי

שמעון:

בדין הוא

מן הסברה היא לומר,

שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה