Sanhédrin 44a — le Talmud en français

ומקשה הגמרא: אם כן, לרבי נחמיה,

אלא

עכן, מאי טעמא איענוש?

מדוע נענשו כל ישראל? שהרי לעולם אין מענישים את אלה שלא חטאו על עבירות הנסתרות של אחרים!?

ומתרצת הגמרא:

משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו.

שהם כן ידעו שהוא מעל בחרם, ולכן לא הוי בכלל "נסתרות".

מכך שנאמר "

חטא ישראל

" ולא נאמר "חטא העם" משמע שעדיין שם קדושתם עליהם.

אמר רבי אבא בר זבדא

: למדנו מכאן שישראל

אף על פי שחטא, ישראל הוא!

אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי: אסא דקאי ביני חילפי

, הדס שצומח בין צמחים שנקראים "חילפי", ולכן הוא גרוע, ובכל זאת

אסא שמיה

שמו עדיין הדס

ואסא קרו ליה

ועדיין הוא נקרא כך בפי הבריות.

נאמר שם "ויאמר ה' אל יהושע וכו' חטא ישראל

וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם גם לקחו מן החרם, גם גנבו, גם כחשו, גם שמו בכליהם

".

אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר

מספרתא: מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה

.

ש

הרי

נאמר חמשה

פעמים "

גם

".

ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא: עכן מושך בערלתו היה.

שמשך את עור אמתו תמיד עד שכסה העור את ראש הגיד, כדי שלא יראה מהול.

שהרי

כתיב הכא

"

וגם עברו את בריתי

",

וכתיב התם

[בראשית יז יד] "

את בריתי הפר

". משמע שעבר על ברית מילה.

ומקשה הגמרא:

פשיטא?!

הרי רבי אילעא עצמו אומר שעכן עבר על כל התורה, ומה החידוש בכך שעבר על ברית מילה?

ומתרצת הגמרא:

מהו דתימא: במצוה גופיה לא פקר

, שעד כדי כך לא הפקיר את עצמו לבזות את המצוה עצמה.

קא משמע לן

שגם על כך עבר.

עוד נאמר שם על עכן "

וכי עשה נבלה בישראל

".

אמר רבי אבא בר זבדא: מלמד שבא עכן

על נערה המאורסה

.

כתיב הכא

"

וכי עשה נבלה בישראל

",

וכתיב התם

[דברים כב כא] בנערה המאורסה "

כי עשתה נבלה בישראל

".

ומקשה הגמרא:

פשיטא

, שהרי עבר עכן על כל התורה?

ומתרצת הגמרא:

מהו דתימא: כולי האי לא פקר נפשיה

, עד כדי כך הוא לא התפקר להיות רע לשמים וגם לבריות לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה.

קא משמע לן

.

רבינא אמר

: ההיקש לנערה המאורסה הוא רק לומר לך, כי

דיניה

[דנוהו]

כנערה המאורסה, דבסקילה

.

אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כתיב

שם "

ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו

".

וסלקא דעתיה של הריש גלותא שהרג את כולם, ותקשי

אם הוא חטא, בניו ובנותיו מה חטאו?

אמר ליה

רב הונא:

וליטעמיך,

שאתה סובר שלקחם להריגה,

אם הוא חטא, כל ישראל מה חטאו, דכתיב

בהמשך הפסוק "

וכל

ישראל עמו

"?

אלא

על כרחך צריך לומר שלקחן כדי

לרדותן,

שיראו אותו כשהוא נסקל ויזהרו בעצמם ולא יוסיפו למעול בחרם.

הכי נמי

בניו ובנותיו, לקחן רק

כדי לרדותן

.

עוד נאמר שם "וירגמו אותו כל ישראל אבן

וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים

".

ותקשי:

בתרתי

מדוע היו צריכים גם לשורפם וגם לסוקלם?

ומתרצת הגמרא:

אמר רבינא

: לא עשו בהם את שניהם, אלא

הראוי לשריפה

כגון הכסף והזהב והבגדים -

לשריפה

.

ו

הראוי לסקילה

עכן עצמו ובהמותיו -

לסקילה

.

עוד נאמר שם שעכן התודה ואמר "

וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף

".

נחלקו רב ושמואל בפירוש "אדרת שנער"

\-

רב אמר

: הוא

איצטלא דמילתא

בגד שנעשה מצמר נקי [שעטפו את הטלה ביום שנולד כדי לשמור על צמרו שלא יתלכלך].

ושמואל אמר

: הוא

סרבלא דצריפא

בגד שצבוע בצבע יקר.

נאמר שם שהביאו את הכסף והזהב שמעל עכן אל יהושע "

ויציקום לפני ה"

'.

אמר רב נחמן: בא

יהושע

וחבטם לפני המקום!

אמר לפניו: רבונו של עולם!

וכי

על אלו תיהרג רובה של סנהדרין?!

דכתיב

[שם] "

ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש

".

ותניא: שלשים וששה ממש, דברי רבי יהודה

.

אמר לו רבי נחמיה: וכי שלשים וששה

ממש

היו?

והלא לא נאמר אלא

"

כשלשים וששה איש

" בכ"ף הדמיון?

אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין

שרק הוא נהרג שם.

אמר רב נחמן אמר רב: מאי דכתיב

[משלי יח כג] "

תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות

".

"

תחנונים ידבר רש

" -

זה משה

שכשהיה צריך לבקש רחמים על ישראל היה מדבר בלשון רכה.

"

ועשיר יענה עזות

" -

זה יהושע

.

ודנה הגמרא:

מאי טעמא

היכן מצינו שדיבר יהושע עזות לפני המקום?

אילימא משום דכתיב

"

ויציקום לפני ה"

',

ואמר רב נחמן: בא וחבטן לפני המקום?

אטו פנחס לא עביד הכי?

הרי גם פנחס עשה כן?

דכתיב

[תהלים קו ל] "

ויעמוד פנחס ויפלל ותיעצר המגפה

".

ואמר רבי אלעזר

: "

ויתפלל

".

לא נאמר אלא

"

ויפלל

",

מלמד שעשה

פנחס

פלילות

[דין]

עם קונו!

בא וחבטן

את זמרי וכזבי בת צור

לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם! על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל, דכתיב

[במדבר כה ט]

ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף

"? הרי שזה אינו נחשב עזות?

ומתרצת הגמרא:

ואלא מהכא

אנו למדים שדיבר יהושע עזות, שאמר להקדוש ברוך הוא לאחר שנפלו ישראל במלחמת העי, "

למה העברת העביר את העם הזה את הירדן

".

ומקשה הגמרא: הרי

משה נמי מימר אמר

[שמות ה כד] "

למה הרעתה לעם הזה

"?

ומתרצת הגמרא:

אלא מהכא,

שאמר יהושע בהמשך דבריו לפני הקדוש ברוך הוא, "

ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן

" שמשמע שטוב היה לנו שלא נקיים את מצוותך שאמרת לנו "קום עבור את הירדן".

נאמר שם "

ויאמר ה' אל יהושע קום לך

למה זה אתה נופל על פניך".

דריש רבי שילא: אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלך קשה משלהם!

שתיבת "לך" משמע שמשלך ומידך באה להם זאת, שאף בשבילך הם נענשו לפי שלא קיימת את דברי -

אני אמרתי

[דברים כז ד] "

והיה בעברכם את הירדן תקימו

את האבנים האלה", שמיד תקחו את האבנים,

ו

אילו

אתם ריחקתם ס' מיל

. שהקמתם אותם רק בהר גריזים ובהר עיבל הרחוקים ס' מיל מהירדן.

בתר דנפיק,

לאחר שיצא רבי שילא,

אוקים רב אמורא עליה,

העמיד רב מתורגמן

ודרש

את המקרא הזה [יהושע יא טו] "

כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה

".

הרי שיהושע לא שינה כלום מצווי ה', ולא דרש רבי שילא יפה.

אם כן, מה תלמוד לומר

"

קום לך

" שמשמע שיהושע גרם להם את העונש?

אמר לו

הקדוש ברוך הוא ליהושע:

אתה גרמת להם

בכך שאסרת להם ביזת יריחו מדעת עצמך ולא אני הוא שאסרתי להם.

והיינו דקאמר ליה

הקדוש ברוך הוא ליהושע,

בעי,

בשעה שעלה למלחמה על עי [שם ח ב]: "

ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה,

רק שללה ובהמתה תבזו לכם". שלא תחרים שוב את השלל כפי שעשית ביריחו.

נאמר שם [ה יג] "

ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא

והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו: הלנו אתה אם לצרינו?

ויאמר: לא כי, אני שר צבא ה'. עתה באתי. ויפול יהושע אל פניו ארצה, וישתחו

".

ודנה הגמרא:

היכי עביד הכי?

איך השתחוה לו יהושע בלילה? [שהרי ביום הוא לא היה שואל "הלנו אתה אם לצרינו", שודאי היה מכיר אם הוא משרי ישראל או לא].

והאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא,

ואסור להוציא שם שמים על המזיק, ו"שלום" הוא שם שמים, וכל שכן שאסור להשתחוות לו שהרי אסור להשתחוות לשדים? ומתרצת הגמרא:

שאני התם דקאמר ליה

האיש ליהושע "

אני שר צבא ה' עתה באתי

" ולכן לא חשש יהושע להתשחוות לו.

ומקשה הגמרא:

ודלמא

היה שד, ו

משקרי.

שהוא שיקר לומר שהוא שר צבא ה'?

ומתרצת הגמרא:

גמירי

קבלה בידינו

דלא מפקי

שהשדים אינם מוציאים

שם שמים לבטלה

, ועל כרחך שאינו שד.