Sanhédrin 43b — le Talmud en français

אמר רבי יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו

שלאחד שיצרו הסיתו לחטוא הוא הורגו ושב בתשובה

ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא

.

דכתיב

"

זובח תודה יכבדנני

" [משני הנוני"ם אנו דורשים: שני כיבודים].

ואמר רבי יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה, שכר עולה

בלבד

בידו

. הקריב

מנחה, שכר מנחה

בלבד

בידו

.

אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב

את

כל הקרבנות כולן!

שנאמר

[תהלים נא יט] "

זבחי אלהים רוח נשברה

" ["זבחי" משמע לשון רבים].

ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר

[שם] "

לב נשבר ונדכה, אלהים לא תבזה

" שאין דרכך לבזותו.

מתניתין:

היה

היוצא להיסקל

רחוק מבית הסקילה כעשר אמות

,

אומרים לו: התודה!

על עבירה זו וכן על שאר חטאיך

שכן דרך כל המומתין

מתודין

.

שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא! שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע

[יהושע ז יט]: "

בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה

והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני.

ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי

לה' אלקי ישראל

וכזאת וכזאת

עשיתי".

ומנין שכיפר לו וידויו?

שנאמר

[שם כה] "

ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה

" ודרשינן: רק

ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא

משום שעל ידי וידויו נתכפר לו עונו.

ואם

הנידון להיסקל

אינו יודע להתוודות

שאינו זוכר את שאר חטאיו

אומרים לו: אמור

סתם "

תהא מיתתי כפרה על כל עונותי

".

רבי יהודה אומר: אם היה יודע שהוא מזומם

שהעידו בו שקר ולא חטא בעבירה זו שנתחייב עליה מיתה

אומר

"

תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, חוץ מעון זה

".

אמרו לו

חכמים לרבי יהודה:

אם כן,

שאנו מתירים לו לומר כן

יהו כל אדם אומר כן

ואפילו זה שחטא

כדי לנקות

את

עצמו

בעיני הבריות, ונמצא מוציא לעז על העדים והדיינים?!

ולכן אין להתיר לשום אדם לומר כן.

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר "בני שים

נא

כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה"

אין נא אלא לשון בקשה

.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע

במעשה דעכן [שם יא] "

חטא ישראל

" שמעלו בחרם יריחו.

אמר

יהושע

לפניו: רבונו של עולם מי חטא?

אמר ליה

הקדוש ברוך הוא:

וכי דילטור

[מלשין]

אני!

לך הפל גורלות!

כדי לדעת מי מעל בחרם.

הלך

יהושע

והפיל גורלות, ונפל הגורל על

עכן

.

אמר לו

עכן ליהושע:

יהושע! בגורל אתה בא עלי

להורגני בלי עדים!?

אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם

ואף על פי כן

אם אני מפיל עליכם גורל

בין שניכם, בהכרח ש

על אחד מכם הוא נופל!

[כלומר שכך גם במקרה יצא עלי הגורל מבין כל עם ישראל].

אמר לו

יהושע:

בבקשה ממך!

[ולכן אמר לו לשון "נא"]

אל תוציא לעז על הגורלות

לפי

שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר

[במדבר כו נה] "

אך בגורל יחלק את הארץ

" ולכן

תן תודה!

אמר רבינא: שחודי שחדיה במילי

יהושע שיחד את עכן בשוחד דברים כדי שיודה, שהערים עליו ואמר לו

כלום נבקש ממך אלא הודאה

בלבד

תן לו תודה והיפטר

והוא הבין שיפטר בכך ולא יהרגוהו.

מיד

"

ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי

חטאתי לה' אלקי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי

".

אמר רב אסי אמר רבי חנינא

: המקרא הזה

מלמד שמעל עכן בשלשה חכמים

.

שנים בימי משה

כשבא עליהם הכנעני מלך ערד, שנאמר שם "וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה והחרמתי את עריהם" שאסרו על עצמם בהנאה את שללם, וכך עשו גם בעיירות אחרות שנלחמו אתם, ולא נכתב בתורה.

ואחד בימי יהושע

.

שנאמר

"אנכי חטאתי [במעל הזה], ו

כזאת וכזאת עשיתי

" משמע עוד שנים.

רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון

: ב

חמשה

חרמים מעל עכן.

ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע

.

שנאמר

"

אנכי חטאתי וכזאת וכזאת

עשיתי

". [עיין בהערה ].

והוינן בה:

ועד השתא מאי טעמא לא איענוש

מדוע לא נענשו ישראל על מעילתו של עכן בימי משה כפי שנענשו בימי יהושע?

ומתרצת הגמרא:

אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש

הקדוש ברוך הוא את הצדיקים

על

העבירות

הנסתרות

של עוברי העבירה

עד שעברו ישראל את הירדן

ושמעו וקיבלו עליהם את הברכות ואת הקללות בהר גריזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה להיענש אפילו על עבירות הנסתרות של אחרים. ועד אז לא נענשו רק על העבירת הגלויות של אחרים.

ולכן נענשו רק על המעילה שבימי יהושע שהיתה לאחר שכבר עברו את הירדן.

ועצם הדבר שיש עונש על עבירות הנסתרות שביד אחרים,

כתנאי,

הוא שנוי במחלוקת תנאים:

דתניא: נאמר [דברים כט כח] "

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם

".

למה נקוד על

"

לנו ולבנינו

"

ועל עי"ן שב

"

עד

" [בספר תורה יש שם נקודה על כל אות]?

מלמד

, כי מה

שלא ענש על הנסתרות

, היה רק

עד שעברו ישראל את הירדן.

ומאז ואילך נענשו גם על הנסתרות.

וכך היא הדרשה: לולי הנקודות היינו אומרים שלעולם יהא כך, שהנסתרות לה' אלהינו, שעליו לבקש את עלבון העבירה שבסתר ולהעניש את העוברים בלבד, ורק העבירות הנגלות הן לנו ולבנינו שכולנו נענשים עליהם.

ובא הניקוד לדרוש, שמדה זו אינה נוהגת רק עד שעברו את הירדן ולא לאחר מכן, שאז יענשו גם על הנסתרות.

והיה מן הראוי שהניקוד יהיה על "לה' אלהינו", למעט שלא לעולם יהיו הנסתרות רק לה' אלהינו [שכל נקודה כוונתה למעט], אלא שאין זה כבוד כלפי שמים לנקד את השם, ולכן ננקד במקומו על "לנו ולבנינו" לומר שאין כאן מקומם של המילים הללו אלא לפני "והנגלות", וכאילו כתוב הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו, שגם אנו נענשים על הנסתרות.

ואילו היה כתוב באמת כך, היינו אומרים שלעולם יענשו גם על הנסתרות, לכן חילקה התורה ביניהם וכתבה שרק הנגלות לנו ולבנינו, ומאידך כתבה נקודות על לנו ולבנינו [כאילו גם הנסתרות לנו ולבנינו], כדי לדרוש לכאן ולכאן, שעד עכשיו בסוף ארבעים שנה שנאמר להם המקרא הזה, לא היו הנסתרות רק לה' אלהינו, אבל מכאן ואילך גם הנסתרות הן לנו ולבנינו.

וגם הניקוד על העי"ן שב"עד" בא לחלק, שלא נהגה מדה זו של ענישה על הנסתרות מאז ומעולם, אלא רק מעתה התחילה מדה זו, ותנהג כן עד עולם,

דברי רבי יהודה

.

אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש

הכתוב

על הנסתרות לעולם?

הרי בכלל אין עונש על עבירות הנסתרות שביד אחרים

! והלא כבר נאמר

"

עד עולם

", ועל כרחך לא בא הכתוב לומר שעל עבירות הנגלות יענשו עד עולם, שזה פשיטא שהעונש הנוהג עכשיו ינהג גם לעתיד, כי מדוע יפסק?

אלא ודאי, בא הכתוב לומר שהפטור מעונש על הנסתרות ימשך גם להבא, ואפילו לאחר שיעברו את הירדן ויקבלו עליהם ערבות זה על זה.

אלא,

לכך ננקד על "לנו ולבנינו", כדי למעט, שאפילו על הנגלות לא נענשו עד עכשיו, כי

כשם שלא ענש על הנסתרות

[אף פעם],

כך לא ענש על עונשין שבגלוי

שביד אחרים

עד שעברו ישראל את הירדן

ונעשו ערבים זה לזה.