Version texte de ce daf : original et traduction
Roch Hachana 32a — le Talmud en français
Roch Hachana 32a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Roch Hachana 32a
וקבעיה רביה בשמיה
. וקבעו רבו [של רבן יוחנן בן זכאי] בשמו, שימנו תקנה זו בין שאר תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי. ולפיכך שנינו שרבן יוחנן בן זכאי תיקן תשע תקנות.
מתניתין:
משנתנו מפרטת את סדר מוסף של ראש השנה, שחכמים תיקנו שיתקעו בו בשופר. כדלהלן:
כך הוא
סדר
ה
ברכות
שבתפילת מוסף:
אומר
ברכת
אבות
, "מגן אברהם",
וגבורות
, ברכת "אתה גבור", שמוזכרים בה גבורות ה' בגשמים ובתחיית המתים,
ו
ברכת
קדושת השם
, "אתה קדוש".
וכולל
פסוקי
מלכויות
שמוזכר בהם מלכות ה',
עמהן
, בברכת "אתה קדוש".
ואינו תוקע.
ואחר כך אומר את הברכה של
קדושת היום
, "אתה בחרתנו" עד "מקדש ישראל ויום הזכרון",
ותוקע.
ומוסיף ואומר פסוקי
זכרונות
בברכה בפני עצמה,
ותוקע.
ומוסיף ואומר פסוקי
שופרות
בברכה בפני עצמה,
ותוקע.
מפני שמצוה לתקוע שלש פעמים, ובכל פעם תוקעים שלש תקיעות, כמבואר להלן [לג א].
ואומר
ברכת
עבודה
, והיא ברכת "רצה", שמזכיר בה "והשב את העבודה".
ו
ברכת
הודאה
, "מודים".
וברכת כהנים
, "שים שלום".
אלו הן
דברי רבי יוחנן בן נורי.
אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות
-
למה הוא מזכיר
אותם? ובגמרא מקשינן, הרי התורה ציוותה לומר פסוקי מלכויות, ומדוע אומר רבי עקיבא שאם לא תוקעים בהם אין ענין להזכירם.
אלא, אומר אבות, וגבורות, וקדושת השם
.
ו
אחר כך
כולל
את פסוקי
מלכיות עם
ברכת
קדושת היום, ותוקע.
ואחר כך אומר
זכרונות
בברכה בפני עצמה,
ות וקע.
ואחר כך אומר
שופרות
בברכה בפני עצמה,
ות וקע.
ואומר עבודה, והודאה, וברכת כהנים
.
גמרא:
שנינו במשנה:
אמר לו רבי עקיבא: אם אינו
תוקע למלכיות
-
למה הוא מזכיר
אותם?
ותמהינן: היאך הוא שואל
"למה הוא מזכיר"?
והרי
רחמנא אמר: אידכר!
שחייבה תורה להזכיר פסוקי מלכיות, [וכדלהלן בברייתא]!
ומתרצינן:
אלא
, כך שאל רבי עקיבא:
למה
הוא מזכיר
עשר
פסוקים למלכיות [כמבואר במשנה הבאה]?
לימא תשע
פסוקים בלבד,
דהואיל ואשתני אשתני
.
שהואיל וסדר מלכיות שונה מזכרונות ושופרות בכך שאין תוקעים בו, היה ראוי לשנותו גם במנין הפסוקים שאומרים בו!
תנו רבנן: מנין שאומרים
בתפילה ברכת
אבות?
שנאמר
[תהילים כט]:
"הבו לה'
, הזכירו לפני ה' את
בני אלים"
, את החזקים, דהיינו האבות, הנקראים "איתנים".
ומנין שאומרים גבורות
, ברכת אתה גבור [שמוזכרים בה גבורות ה' בגשמים ותחיית המתים]?
שנאמר
בהמשך המזמור:
"הבו לה'
, הזכירו לפני ה',
כבוד ועוז
". ועוז הוא גבורה.
ומנין שאומרים קדושות
["אתה קדוש"]?
שנאמר
בהמשך המזמור:
"הבו לה' כבוד שמו, השתחוו לה' בהדרת קדש".
ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות?
רבי אליעזר אומר: דכתיב
[ויקרא כג] על ראש השנה:
"שבתון זכרון תרועה מקרא קודש"
:
"שבתון"
-
זה קדושת היום
של ראש השנה.
"זכרון"
-
אלו זכרונות.
"תרועה"
-
אלו שופרות.
"מקרא קדש"
-
קדשהו בעשיית מלאכה
[שלא תעשה בו מלאכה].
אמר לו רבי עקיבא: מפני מה לא נאמר
, מדוע שלא נדרוש את
"שבתון"
מלשון
שבות
ממלאכה,
שבו פתח הכתוב תחילה,
שתחילה ראוי להזהיר שלא לעשות מלאכה, מפני שזהו הציווי העיקרי ביום טוב!
אלא
כך נדרוש את הפסוק:
"שבתון"
, מלשון שביתה -
קדשהו בעשיית מלאכה.
"זכרון"
-
אלו זכרונות.
"תרועה"
-
אלו שופרות.
"מקרא קדש"
-
זו קדושת היום
[ברכת "אתה בחרתנו"].
ובין רבי אליעזר ובין רבי עקיבא לא דרשו מהפסוק הזה מלכיות.
ו
מנין שאומרים מלכיות?
תניא: רבי אומר
: נאמר בתורה סמוך לפרשת ראש השנה [ויקרא כג כב]:
"אני ה' אלהיכם
".
וכתיב
מיד בסמוך: "וידבר ה'.
ובחדש השביעי
באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה". [והיינו ראש השנה].
ו"אני ה' אלהיכם"
זו מלכות
. כלומר, אני אדון לכם.
מכאן שמזכירים מלכיות בראש השנה.
רבי יוסי בר יהודה אומר
: המקרא הזה
אינו צריך
להשמיענו שאומרים מלכיות, ש
הרי הוא
[הכתוב]
אומר
[במדבר י]: "ותקעתם בחצוצרות,
והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם
, אני ה' אלהיכם":
שאין תלמוד לומר
שאין הכתוב צריך לומר "אני
ה' אלהיכם"
, שהרי דבר זה ידוע!
ומה תלמוד לומר
, לאיזה צורך נאמר
"אני ה' אלהיכם"?
זה בנה אב
, זה מלמד
לכל מקום שנאמר בו זכרונות
-
שיהיו
, שיאמרו פסוקי
מלכיות עמהם.
כשם שנאמר כאן "והיו לכם לזכרון", ומיד נאמר "אני ה' אלהיכם", דהיינו, מלכויות.
והיכן אומרה לקדושת היום?
תניא: רבי אומר: עם המלכיות אומרה
, בברכה אחת הכוללת את שניהם.
שהרי
מה
כמו ש
מצינו בכל מקום
, בכל החגים שאומרים בהם ברכה על קדושת היום - שאומרים אותה
ב
ברכה
רביעית!
אף כאן
, במוסף של ראש השנה, אומרים את קדושת היום בברכה הרביעית, שהיא מלכיות!
רבן שמעון בן גמליאל אומר: עם הזכרונות אומרה
, דהיינו
ב
ברכה
החמישית
.
כי
מה
כמו ש
מצינו בכל מקום
שקדושת היום נאמרת
באמצע
, שהרי בשאר התפילות שבחגים יש שבע ברכות, שלוש ראשונות, שלש אחרונות, וקדושת היום באמצע!
אף כאן
, במוסף של ראש השנה, אומר את קדושת היום
באמצע.
ומאחר שיש תשע ברכות במוסף של ראש השנה, הרי החמישית היא באמצע.
וכשקידשו בית דין את השנה באושא, ירד רבי יוחנן בן ברוקא
לפני התיבה,
לפני רבן שמעון בן גמליאל
.
ועשה כ
דברי
רבי יוחנן בן נורי
המוזכר במשנתנו, שכלל את המלכויות בברכת "אתה קדוש".
אמר לו רבן שמעון
בן גמליאל:
לא היו נוהגין כן
כשהיתה הסנהדרין
ביבנה
בימי רבן גמליאל, אבי!
ליום השני
[יבואר להלן]
ירד רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ועשה כרבי עקיבא
, המוזכר במשנתנו. שכלל את המלכויות עם קידוש היום בברכה אחת.
אמר רבן שמעון
בן גמליאל:
כך היו נוהגין ביב נה.
ותמהינן:
למימרא
, וכי אפשר לומר
דרבי שמעון בן גמליאל כרבי עקיבא סבירא ליה?!
והא אמר רבי עקיבא: מלכיות
-
עם קדושת היום אמר להו
, אומר אותם שליח הציבור.
ו
אילו
רבן שמעון בן גמליאל אומר: קדושת היום
-
עם הזכרונות אמר להו
, אומר אותם שליח הציבור!
ואיך יתכן שרבן שמעון בן גמליאל אמר על סדר תפילתו של רבי עקיבא שכך היו נוהגים ביבנה?
אמר רבי זירא
: אכן רבן שמעון בן גמליאל לא הסכים עם רבי עקיבא בכל דבריו.
אלא התכוין
לומר
לרבי חנינא,
שתוקעין למלכיות
כפי שהוא עשה, ושלא כדברי רבי יוחנן בן נורי הסובר שתוקעים לאחר ברכת קדושת היום, ואין תוקעים אחר מלכיות.
אבל במה שרבי עקיבא אמר שקדושת היום נאמרת עם מלכיות, לזה לא הסכים רבן שמעון, ולדעתו מזכירים את קדושת היום עם זכרונות.
שנינו בברייתא:
ליום השני ירד רבי חנינא
, בנו של רבי יוסי הגלילי לפני התיבה.
והוינן בה:
מאי "שני"?
אילימא
, אם נאמר שהכוונה ל
יום טוב שני
של ראש השנה, דהיינו, שבאותה שנה לא באו עדים לאושא לקדש את החדש כל אותו היום, ולפיכך עיברו את החדש, ונהגו גם ביום השני דיני יום טוב. הרי יש להקשות:
והאמר רבי חנינא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר!
אמר רב חסדא: מאי שני?
ליום שני
היינו יום טוב של ראש השנה הבא אחריו,
לשנה הבאה.
מתניתין:
אין פוחתין מעשרה
פסוקים של
מלכיות.
ו
מעשרה
פסוקים של
זכרונות, ומעשרה
פסוקים של
שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלשה שלשה מכולן, יצא
. והגמרא תבאר את דבריו.
גמרא:
והוינן בה:
הני
, אלו
עשרה
פסוקי
מלכיות
-
כנגד מי
תקנום?
אמר רבי לוי: כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים
. עשר פעמים שאמר דוד לשון הללו או הללויה בספר תהילים.
ותמהינן: הרי
"הלולים"
בספר תהילים -
טובא הוו!
הרי הרבה יותר מעשר פעמים אמר דוד לשון הילול בתהילים! ומתרצינן: רבי לוי דיבר על
הנך דכתיב בהו
, על אותם הילולים שנאמרו במזמור
"הללוהו בתקע שופר"
. והיינו מזמור ק"נ בתהילים, שבו נאמרו עשר פעמים לשון הילול בזמן "תקע שופר", שהוא ראש השנה.
רב יוסף אמר
: עשרה פסוקי מלכיות הם
כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני.
והיה קול שופר חזק מאוד באותו מעמד, ולכן אומרים עשרה הילולים של מלכיות גם בעת תקיעת שופר בראש השנה.
רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות
של הקב"ה,
שבהן נברא העולם
בראש השנה.
ומקשינן:
הי נינהו
, אלו הם עשרת המאמרות שבהם נברא העולם?
הרי כשנמנה את
"ויאמר
אלהים",
"ויאמר
אלהים",
ד
הוזכרו בענין מעשה בראשית - רק
תשעה הוו,
ולא עשרה!
ומתרצינן: הפסוק
"בראשית
ברא אלהים את השמים ואת הארץ" -
נמי
על ידי
מאמר
ה'
הוא
, והוא משלים את מנין עשרת המאמרות.
ואף על פי שלא נאמר בו "ויאמר אלהים: יהי שמים", יש להוכיח שבמאמר ה' הם נבראו ולא ב"ידיו".
דכתיב
[תהלים לג]:
"בדבר ה'
-
שמים נעשו".
שנינו במשנה:
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש מכולן יצא.
להלן, במשנה הבאה, מבואר שלדעת חכמים, שאמרו עשרה פסוקים, היו פותחים בפסוקים מן התורה, ואחר כך בפסוקים מן הכתובים, ומסיימים בפסוקים מן הנביאים.
איבעיא להו
: נשאלה שאלה לבני הישיבה:
היכי קתני,
מה כוונת רבי יוחנן בן נורי, שאמר "שלש שלש מכולן"?
האם כוונתו לומר
שלשה מן התורה, שלשה מן הנביאים, ושלשה מן הכתובים
.
דהוו
, שבסך הכל הם,
תשעה
פסוקים.
והיינו, שאם אמר תשעה פסוקים במלכויות, ותשעה בזכרונות, ותשעה בשופרות - יצא.
ו
לפי זה
איכא בינייהו חדא
, ההבדל בין דעתו לדעת חכמים, הוא באמירת פסוק אחד בלבד. שלדעת חכמים אם לא אמר עשרה פסוקים לא יצא, ולדעת רבי יוחנן בן נורי אם אמר תשעה יצא.
או דלמא
, שמא "שלשה שלשה מכולן". דהיינו שלשה לסדר מלכויות, שלשה לסדר זכרונות, שלשה לסדר שופרות.
ובכל סדר וסדר אמר פסוק
אחד מן התורה, ואחד מן הנביאים, ואחד מן הכתובים.
דהויין להו
, שבסך הכל הם
שלשה
פסוקים לכל סדר וסדר.
ו
לפי זה,
איכא בינייהו
, ההבדל בין דעתו לדעת חכמים, הוא
טובא
, הבדל גדול.
שהרי לדעת חכמים אמרו עשרה פסוקים. ואילו לדעת רבי יוחנן בן נורי אמרו שלשה פסוקים בלבד.
תא שמע
ראיה שלדעת רבי יוחנן בן נורי, מי שאומר פסוק אחד מן התורה, אחד מן הנביאים, ואחד מן הכתובים, יצא:
דתניא: אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות. ואם אמר שבע מכולן יצא.
ואותם שבע הם
כנגד שבעה רקיעים.
לרמז שבראש השנה הקב"ה עולה לרקיע השביעי, לשפוט את העולם [מהרש"א].
רבי יוחנן בן נורי אומר: הפוחת
-
לא יפחות
לכתחילה
משבע.
ואם אמר שלש מכולן יצא.
ואותם שלש הם
כנגד תורה, נביאים וכתובים
.
ואמרי לה
[ויש אומרים]:
כנגד כהנים, לוים וישראלים.
ואם נפרש שרבי יוחנן בן נורי אמר שהאומר שלש מן התורה שלש מן הנביאים שלש מן הכתובים יצא, אם כן אף מה ששנינו בתחילת דבריו "הפוחת לא יפחות משבע", היינו שבע מן התורה, שבע מן הנביאים, שבע מן הכתובים. ונמצא שהוא מוסיף על הפסוקים שאמרו רבנן, ואילו במשנתנו משמע שהוא בא למעט!
ומכאן שרבי יוחנן בן נורי סובר שאם אמר שלש פסוקים לכל סדר יצא.
אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
מתניתין:
א.
אין מזכירין
פסוקים של
מלכות,
של
זכרונות, ו
של
שופרות,
כשהם פסוקים
של פורענות.
ב. בכל סדר וסדר,
מתחיל ב
פסוקים מן
התורה.
וממשיך בפסוקים מן הכתובים.
ומשלים
[ומסיים]
ב
פסוקים מן ה
נביא.
רבי יוסי אומר: אם השלים
[סיים]
ב
פסוקים מן ה
תורה
-
יצא.