Pessa'him 16a — le Talmud en français

דתניא

:

ספק משקין

טמאין [כגון שפשט אדם טמא את רגליו למשקין טהורין, וספק נגע בהם ספק לא נגע] - לענין

ליטמא

טומאת עצמם, ספיקם להחמיר. והרי הם

טמא

ים מספק.

ואם היה מקל בידו, ובראש המקל ישנם משקים טמאים, וזרקו לבין ככרות טהורים, וספק אם נגעו המשקין בככרות או לא - כיון שהנידון הוא לענין

לטמא אחרים

, ספיקם להקל.

לפיכך, הככרות

טהור

ים -

דברי רבי מאיר!

דקסבר, טומאת המשקין עצמם היא דאורייתא. כדכתיב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי, יטמא". וספק טומאה ברשות היחיד לחומרא. אבל אין המשקין מטמאים אחרים אלא מדרבנן. וספיקא דרבנן לקולא.

וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו.

רבי יהודה אומר

: אף כשהתעורר ספק באם טימאו המשקין דבר אחר,

לכל

דבר ספיקו

טמא!

בין אם ספק טמאו אוכלין, ובין אם ספק טמאו כלים.

דקסבר, טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, ומטמאין בין כלים ובין אוכלין. דכתיב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא".

ואף דכתיב "יִטְמָא", חשבינן ליה כאילו כתיב "יְטַמֵא".

ומדסמיך ל"כל כלי", משמע שמטמא אף כלים.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים

: אם הספק הוא באם טמאו המשקין

לאוכלין

, הרי

טמאין

האוכלין מספק.

אבל אם הספק הוא באם טמאו המשקין

לכלים

, טהורין הכלים מספק.

דקסברי, משקין מטמאין אוכלין מן התורה. הלכך האוכלין טמאים מספק, כדין ספק טומאה ברשות היחיד, שספיקו טמא. אבל אין המשקין מטמאים כלים מן התורה אלא מדרבנן. וספיקא דרבנן לקולא.

ותמהינן: מדקתני "וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו", אלמא קסבר, טומאת משקין ליטמא בעצמן היא דאורייתא.

וקשיא,

ו

כי

סבר רבי אלעזר

ד

משקין אית להו טומאה בעולם

כלל מדאורייתא?

והתניא: רבי אלעזר אומר

: מן התורה,

אין טומאה למשקין כל עיקר!

תדע, שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על "איל קמצא"

[מין חגב] שהוא

דכן

[טהור] וכשר לאכילה.

ו

כן העיד

על משקין בית מטבחיא

שהן

דכן

[טהורים]. שהדם והמים הנמצאים בבית המטבחיים שבעזרה, אינם מקבלים טומאה. לפי שאין טומאת משקין אלא מדרבנן. ולא גזרו חכמים טומאה במשקין שבעזרה. כדי שלא יבואו קדשים לידי הפסד.

אלמא, אף טומאת עצמן אינה מן התורה. ואיך קתני "וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו"?

הניחא לשמואל, דאמר

: משקין בית מטבחיא

דכן

[טהורים] רק

מלטמא טומאת אחרים

.

אבל טומאת עצמן יש להן

.

לדידיה, אתיא

שפיר

שיטת רבי אלעזר בברייתא דלעיל.

אלא לרב, דאמר

: "משקין בית מטבחייא

דכן

[טהורים הם עצמם]

ממש"

, ואף טומאת עצמן אין להם -

מאי איכא למימר?

אמר רב נחמן בר יצחק

: הא דקתני "וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו" של רבי מאיר, לא לכל דבריו הסכים.

אלא

אחדא

מילתא בלבד קאמר.

שהסכים למה שאמר רבי מאיר "ספק משקין לטמא אחרים טהור". כיון שאינם מטמאים מדאורייתא. אבל לא הודה למה שאמר רבי מאיר "ספק משקין ליטמא [טומאת עצמן] טמא". אלא אף בזה יסבור דספיקן טהור. לפי שאף טומאת עצמן אינה מן התורה.

ופרכינן:

והא

"וכן היה רבי אלעזר אומר

כדבריו"

קאמר

. משמע "דברים"

נפישי

[לשון רבים], והיינו כשני הדינים האמורים.

ועוד

קשיא:

והא

"וכן

היה רבי אלעזר"

קתני

, ומשמע דקאי על כל דברי רבי מאיר.

ומסקינן:

קשיא!

גופא: רב אמר

: משקין בית מטבחיא שבעזרה

דכן

[טהורים]

ממש

.

ושמואל אמר: דכן

טהורים הם רק

מלטמא טומאת אחרים. אבל טומאת עצמן יש להן

אף בעזרה.

ומפרשינן:

רב אמר

"דכן ממש"

, משום ד

קסבר

: כל

טומאת משקין

אינה אלא

דרבנן.

וכי גזרו רבנן

-

במשקין דעלמא

בלבד גזרו. אבל

במשקין בית מטבחיא

שבעזרה

לא גזור

, כדי שלא יבואו הקדשים לידי הפסד.

ושמואל אמר

"דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן", קסבר: טומאת משקין עצמן

היא מ

דאורייתא

. ורק טומאת משקין

לטמא אחרים

היא מ

דרבנן.

וכי גזור רבנן, במשקין דעלמא

גזור. אבל

במשקין בית מטבחיא לא גזור.

וכי לא גזור רבנן

בעזרה,

לטמויי אחרים

לא גזרו.

אבל טומאת עצמן יש להן

מן התורה, הלכך נוהגת היא אף בעזרה.

אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה: כי עיילת לקמיה דרב פפא, רמי ליה

[תקשה לו]: וכי

מי אמר שמואל

דמשקין שבעזרה

"דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן"

מן התורה?

והרי אם יש להן טומאת עצמם, הם מטמאים אף קדשים אחרים. ואף אם אינם מטמאים חולין, ודאי מטמאים הם קדשים.

דהא

קרי כאן

"והבשר אשר יגע בכל טמא

-

לא יאכל"

, שבזאת כלל הכתוב כל מה שהוא טמא בעצמו, שיהא מטמא קדשים אחרים במגעו.

אמר רב שישא

: לאו כללא הוא. אלא שפיר מצינו לומר שעל אף שהמשקין טמאים בעצמם, אין הם מטמאים קדשים. והראיה:

מידי

כמו

דהוי ארביעי

לטומאה

בקדש

. שאף שהוא עצמו טמא, בכל זאת הוא אינו מטמא אחרים.

מתקיף לה רב אשי

לרב שישא: לעולם כללא הוא. וכל טמא מטמא את הקדשים. ושאני

רביעי בקדש,

ד

לא אקרי

כלל

"טמא"

, אלא מיקרי רק "פסול". שהרי לא כתיב ביה להדיא טומאה. אלא מקל וחומר ילפינן ליה שהוא פסול.

אבל

האי

משקה, הרי לענין טומאת עצמו

איקרי

"טמא"

, דהא כתיב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא". ומוקי לה שמואל בטומאת עצמו. ולמה לא יטמא את הקדשים?

ומסקינן:

קשיא!

תא שמע

: כתיב בכלי חרס שנטמא בשרץ "כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשברו. מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא,

וכל משקה, אשר ישתה בכל כלי

-

יטמא"

. הרי להדיא, שנטמאו המשקין על ידי הכלי הטמא, ולכל הפחות טומאת עצמן יש להן. וקשיא לרב.

ומשנינן: כל הכתוב מדבר בטומאת אוכלין בלבד. ו

מאי

"יטמא"

דכתיב במשקה? -

הכשיר!

שאין האוכל נטמא אם לא "הוכשר" על ידי שבאו עליו מים או שאר משקין.

והכי קאמר קרא: כל אוכל שבא בתוך הכלי יטמא, רק אם "הוכשר" אותו אוכל על ידי מים או על ידי כל משקה אשר ישתה.

ותמהינן: והרי מה שהמשקה

הכשיר

את האוכלין לקבל טומאה, כבר

מרישא דקרא שמעת ליה

. דכתיב

"מכל האכל אשר יאכל

אשר יבא עליו מים".

ומדכתיב שוב "וכל משקה אשר ישתה", מוכח שאין הכתוב מתייחס להכשר, אלא הוא בא לומר על טומאת משקין עצמן. וקשיא לרב.

ומשנינן: לעולם אף סיפא דקרא מדבר לגבי הכשר, ותרוייהו איצטריך לה.

חד קרא ["וכל משקה אשר ישתה"] לאשמועינן במשקין תלושין, שכבר ניתנו בתוך כלי, שהם מכשירים את האוכלין.

וחד קרא ["אשר יבא עליו מים"] לאשמועינן במשקין מחובריןלקרקע, שעדייןלא ניתנובכלי, שהם מכשירים.

וצריכי

לתרוייהו קראי, ואין ללמוד אחד מחבירו.

דאי אשמועינן

הכשר

בתלושין

, הוה אמינא דוקא הם מכשירים.

משום דאחשבינהו

, בכך שממלאם בכלי, הוא מגלה שהם חשובים לו.

אבל

משקין

מחוברין, אימא לא

מכשירין, משום שלא החשיבו אותם.

ואי תנא

ב

מחוברין

שהם מכשירים, הוה אמינא דדוקא הם מכשירים. ד

משום דקיימי בדוכתייהו

[שהם עומדים במקומם הטבעי ועדיין לא נעקרו ממנו], חשיבי.

אבל

משקין

תלושין, אימא

ד

לא

חשיבי, ולכך לא יכשירו.

הלכך

צריכי

לתרוייהו, להשמיענו כל המשקין מכשירין, בין תלושין ובין מחוברין.

תא שמע

: כתיב,

"אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור"

. שאין המים המחוברים לקרקע מקבלים טומאה.

אלמא, מים תלושים כן מקבלים טומאה. וקשיא לרב, דאמר, אין למשקין טומאת עצמן מן התורה.

ומשנינן:

מאי

דכתיב

"יהיה טהור"

, לא קאי על המים. אלא על הטמא הבא בתוכם.

והכי קאמר קרא: אם יבוא הטמא במעין או בבור מקוה מים, יהיה טהור

מטומאתו

.

ותו מקשינן: איך מוקמינן לרב את הכתוב "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא" בהכשר משקין תלושין?

ו

כי משקין

תלושין מי מכשירין

את האוכלין מן התורה?!

והאמר רבי יוסי בן רבי חנינא: משקין בית מטבחייא

שבעזרה,

לא דיין שהן דכן

[טהורים],

אלא ש

אף

אין

הם

מכשירין

את האוכלין לקבל טומאה!

וקא סליק אדעתין, דהוא משום דמשקין תלושין נינהו. אלמא, אין הכשרם אלא מדרבנן, ובעזרה לא גזרו חכמים, משום הפסד קדשים.

ומשנינן:

תירגמא

העמיד להא דקאמר "משקין בית מטבחייא אין מכשירין" -

על דם

. שדם הקדשים אינו מכשיר. אבל מים מכשירים אף כשהם תלושים.

וכ

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר

את האוכלין לקבל טומאה? -

שנאמר

בדם חולין רגיל

"על הארץ תשפכנו כמים"

.

ללמדנו: דוקא

דם

חולין שהוא

נשפך

לאיבוד

כמים

, איתקש למים, והרי הוא

מכשיר

אוכלין כמים.