Version texte de ce daf : original et traduction

Pessa'him 104b — le Talmud en français

Pessa'him 104b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.

Texte original — Pessa'him 104b

ומסקינן:

ולית הלכתא כוותיה!

לפי שאין חותמין בשתים.

עולא איקלע לפומבדיתא.

אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: זיל אמטי ליה

, לך והבא לעולא

כלכלה

סלסלה

דפירי, וחזי היכי אבדיל

. ועל ידי כן תוכל להתבונן כיצד הוא מבדיל.

לא אזל

רב יצחק בעצמו, אלא

שדר ליה לאביי

במקומו שילך לעולא.

כי אתא אביי

בחזרה,

אמר ליה

רב יצחק:

היכי אמר

עולא?

אמר ליה

אביי:

ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר, ותו לא

. זו היתה כל הבדלתו, ולא אמר בה שאר הבדלות.

אתא

רב יצחק

לקמיה דאבוה

, רב יהודה.

אמר ליה

רב יהודה לבריה:

היכי אמר

עולא?

אמר ליה

רב יצחק:

אנא לא אזלי

, אלא

אנא שדריתיה לאביי

אל עולא,

ואמר לי

שכך אמר עולא:

המבדיל בין קודש לחול

בלבד.

אמר ליה

רב יהודה לרב יצחק בנו:

רברבנותיה דמר וסררותיה דמר

, כלומר רברבנותך וסררנותך שלא הלכת בעצמך -

גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה

.

שלא יאמרו שמועה זו של עולא משמך אלא משמו של אביי. והרי אמרו שכל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו שפתיו דובבות בקבר.

מיתיבי

: תניא:

כל הברכות כולן, פותח בברוך, וחותם בהן בברוך

, שיש בהם פתיחה וחתימה.

חוץ מברכת

ה

מצות

כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב,

וברכת הפירות, וברכה הסמוכה לחבירתה

, כגון ברכות של שמונה עשרה,

וברכה אחרונה שבקרית שמע

.

[ואף על פי שקריאת שמע מפסיקה בין הברכות שלפניה ושלאחריה, בכל זאת נחשבת הברכה שלאחריה כברכה הסמוכה לברכה שלפני קריאת שמע, לפי שצריך לסמוך את ברכת "אמת ויציב" [או "אמת ואמונה" בערבית] לסוף קריאת שמע. הלכך הן נחשבות כברכה אריכתא אחת].

שיש מהן

ש

פותח

בהן

בברוך ואין חותם

בהן

בברוך

. כגון ברכת המצות וברכת הפירות, שהן ברכות קצרות, ולפיכך אין בהן אלא רק פתיחה בלבד.

ויש מהן שחותם בברוך ואין פותח בברוך

. כגון ברכה הסמוכה לחבירתה, שאינה פותחת בברוך כי הברכה הקודמת שנפתחה בברוך פוטרתה מכך.

והטוב והמטיב

, שהיא הברכה הרביעית בברכת המזון, אעפ"י שהיא סמוכה לחבירתה, לברכה הראשונה של ברכת המזון, שפותחת בברוך, מכל מקום גם היא

פותח בברוך

, כיון שהיא ברכה בפני עצמה, שניתקנה כהודאה על הרוגי ביתר [שאומר בה "הטוב" על כך שניתנו לקבורה, "והמטיב" שלא הסריחו].

ואינו חותם

בה

בברוך

, אעפ"י שאנו מאריכין בה קצת. כי מכל מקום, כולה הודאה אחת היא, והרי היא כברכת המצות והפירות.