Nidda 61a — le Talmud en français

'לא היו ראויות לראות

-

רואין

כאילו הן ראויות'

לראות, וכיון שיצא דם מביניהן בהכרח שראתה אחת מהן בניגוד לטבע הסילוק, וטמאות שתיהן מספק.

מתניתין:

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת

האשה

האמצעית

-

כולן טמאות,

שחוששים שמא זזו בשנתן , ונזדמנו גם האחרות למקום שכיבת האמצעית.

תחת

האשה

הפנימית

, היושנת סמוך לקיר -

שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה,

שאין חוששים שזזו כה הרבה עד שהגיע חיצונה לפנימית .

תחת החיצונה

-

שתים החיצונות טמאות, והפנימית טהורה.

אימתי

אמרו שאם נמצא תחת החיצונית הפנימית טהורה -

בזמן שעברו

להכנס למטה

דרך מרגלות המטה.

אבל אם עברו דרך עליה

, שעברו כולן דרך צידה החיצון של המטה -

כולן טמאות

. כי שמא נפל מהן הדם כשעברו שם בשעת כניסתן פנימה.

בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה

-

היא טהורה, ושתים טמאות

44 .

בדקו שתים ומצאו טהורות

-

הן טהורות ושלישית טמאה.

שלשתן ומצאו טהורות

-

כולן טמאות,

שבכרח אחת טעתה בבדיקתה, ואין ידוע מי היא.

למה הדבר דומה

-

לגל טמא

ובו כזית מן המת

שנתערב בין שני גלים טהורים, ובדקו אחד מהן ומצאו טהור

-

הוא טהור ושנים טמאים.

שנים ומצאו טהורין

-

הם טהורין ושלישי טמא.

שלשתן ומצאו טהורין

-

כולן טמאים, דברי רבי מאיר.

שרבי מאיר אומר: כל דבר שהוא בחזקת טומאה

-

לעולם הוא בטומאתו, עד שיודע לך טומאה היכן היא.

וחכמים אומרים: בודק עד שמגיע לסלע או ל

קרקע

בתולה

שמעולם לא נחרשה, ואם לא מצא - מטהרינן לכולהו, על אף שודאי לנו שהיתה הטומאה באחד הגלים.

גמרא:

מקשה הגמרא:

מאי שנא

לעיל ב

רישא

[במשנה הקודמת] -

דלא מפליג

היכן נמצא הדם אם תחת הפנימית או החיצונית,

ומאי שנא סיפא דקמפליג?

ומתרצת:

אמר רבי אמי

: המשנה הקודמת מדברת שישנו

ב

אופן שהיו

משולבות

יחד, ומכיון שהיו קרובות מאד זו לזו חוששים גם שמא זזה החיצונה עד למקום הפנימית .

שנינו במשנה:

"בדקה אחת

[

וכו'

]

,

למה הדבר דומה לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים".

ומקשה הגמרא:

למה ליה למתני

"

למה זה דומה",

והרי דין המשנה פשוט הוא, ואין צורך להסבירו במשל?

ומתרצת הגמרא:

הכי קאמר להו רבי מאיר לרבנן: מאי שנא בדם דלא פליגיתו,

שהינכם מודים לי שאם נמצא דם ובדקו שלשתן ומצאו עצמן טהורות, שאומרים שבהכרח היתה טעות בבדיקה, ומטמאים לשלשתן מספק,

ומאי שנא בגל דפליגיתו

עלי, וטיהרתם את כל הגלים גם כשנבדקו שלושתם ונמצאו טהורים?

ורבנן

השיבו:

בשלמא התם

בשלשה גלים -

אימא עורב נטלה,

ולכן לא נמצאה בכל הגלים, ואין הכרח שהיתה טעות בבדיקות.

אלא הכא

-

האי דם

שנמצא במיטה

מהיכא אתא?

בודאי מאחת מהנשים הללו, וכיון שמוכרח הדבר שטעתה אחת בבדיקתה, מטמאים לשלושתן.

ומביא רבי מאיר ראיה לדבריו, שיש לחשוש לטעות בבדיקה:

תניא: אמר רבי מאיר: מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו ולא מצאו

את הטומאה.

לימים, נשבה בו הרוח ועקרתו, ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו

של האילן.

אמרו לו

רבנן:

משם ראיה?

אימר לא בדקו כל צרכו,

אבל במקום שידוע לנו שבדקו כראוי, לא מסתבר שטעו בבדיקה.

ומביאה הגמרא ראיה נוספת שישנם טעיות בבדיקה,

תניא: אמר רבי יוסי: מעשה במערה של שיחין שהיו מחזיקין בה טומאה, ובדקו עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן,

שלא נזרעה מעולם,

ולא מצאו.

לימים נכנסו בה פועלים מפני הגשמים. ונתזו בקרדומותיהן, ומצאו מכתשת מלאה עצמות

46 .

אמרו לו: משם ראיה?

אימר לא בדקו כל צרכו.

תניא, אבא שאול אומר: מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה, ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה.

והיה שם זקן אחד ורבי יהושע בן חנניא שמו, אמר להן: הביאו לי סדינים!

הביאו לו סדינים, ושראן במים, ופרסן עליהם.

מקום טהרה

, שקרקעיתו מוצקה - נשאר

יבש,

ואילו

מקום טומאה

שעפרו רך מפני שחפרו בו - נעשה

לח

, שהעפר הלח ספג את המים מהסדינים.

ובדקו

תחת המקום הלח,

ומצאו בור גדול מלא עצמות. תנא: הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים. דכתיב "והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גד ליה".

ומקשה הגמרא:

וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן!

48 .

ומתרצת:

אלא, מתוך שהיה לו

לגדליה

לחוש לעצת יוחנן בן קרח

שהודיע לו כי שמע שבא ישמעאל בן נתניה להורגו

ולא חש

-

מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.

אמר רבא: האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי

-

מיחש ליה מבעי

50 . הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא.

אתו לקמיה דרבי טרפון.

אמרו ליה: לטמרינן מר

, יחביאנו אדוני, לפי שלא הרגנו אלא זו עלילה.

אמר להו: היכי נעביד?

אי לא אטמרינכו

-

חזו יתייכו

השלטונות ויהרגוכם.

אטמרינכו

-

הא אמור רבנן האי לישנא בישא, אע"ג דלקבולי לא מבעי

-

מיחש ליה מבעי

51 .

אלא,

זילו אתון טמרו נפשייכו.

"ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי,

ויאמר ה' אל משה אל תירא"

52 .

ודנה הגמרא בפסוק זה: מכדי, סיחון ועוג אחי הוו

.

דאמר מר: סיחון ועוג

-

בני אחיה בר שמחזאי

[אחד המלאכים שירדו בדור אנוש]

הוו.

ואם כן ,

מאי שנא מעוג

-

דקמסתפי,

שחשש משה מפניו,

ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי?

ומבארת הגמרא מנין לנו שפחד משה מעוג:

אמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחי: מתשובתו

של הקב"ה לחששו

של אותו צדיק

[משה] -

אתה יודע מה היה בלבו

של משה, שמכך שהוצרך הקב"ה להשיבו 'אל תירא אותו' נלמד שמשה היה ירא.

ומה שפחד מעוג ולא מסיחון, זהו מפני ש

אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי".

ואמר רבי יוחנן: זה עוג,

ונקרא 'פליט' מפני

שפלט מדור המבול

54 .

תנו רבנן: בגד שאבד בו כתם

של דם נדה שמטמא במגע

מעביר עליו שבעה סממנין

[המפורטים במשנה הסמוכה],

ומבטלו,

לכתם, ומעתה אינו חוזר ומטמא, ויכול להטבילו במקוה ולטהרו .