Nédarim 84a — le Talmud en français

איתיביה רבא לרב נחמן

:

ו

כי

בעל לאו בכלל בריות הוא?

והתנן: נטולה אני מן היהודים

אם אסרה על עצמה תשמיש המיטה מכל היהודים,

יפר

הבעל את

חלקו, ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן

שאר

היהודים.

כיון שההפרה של הבעל אינה חלה אלא על מה שאסרה עצמה עליו, אבל במה שאסרה עצמה מאחרים, אינו יכול להפר.

ואי אמרת, בעל לאו בכלל בריות הוא,

מדוע צריך הבעל להפר את חלקו? הלא חלקו לא נאסר כלל!

ומתרצינן: לעולם בעל, לאו בכלל בריות הוא. ו

שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא קאסרה נפשה.

שבאופן זה, שאסרה את עצמה מתשמיש המיטה, מוכח שהתכוונה אף לבעלה. כיון שעל אחרים הרי היא אסורה בלאו הכי.

שנינו במשנה:

יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה

:

ולא קתני

במשנה

ובמעשר עני.

ומשמע, שהמודרת הנאה מהבריות, אינה יכולה ליהנות ממעשר עני

.

ומקשינן:

והתניא בברייתא: ובמעשר עני

שיכולה היא אף ליהנות ממעשר עני, ונמצא שיש סתירה בין דברי המשנה לדברי הברייתא.

ומתרצינן:

אמר רב יוסף: לא קשיא.

הא רבי אליעזר, הא רבנן.

דתנן: בי אליעזר אומר, אין אדם צריך לקרות שם

[להחיל חלות שם מעשר על עשירית מהפירות]

על מעשר עני, של דמאי.

[בשם "דמאי" נקראים פירות של עמי הארץ, שגזרו חכמים להפריש מהם מעשרות, על אף שרוב עמי הארצות מעשרים את פירותיהם, כיון שחשודים הם שאינם נזהרים להפריש מעשרות].

וסבר רבי אליעזר, שהיות ודמאי הוא רק גזירת חכמים מחמת חשש ספק טבל, וגם אם יפריש את המעשר עני הוא לא יהיה חייב ליתנו לעניים, היות שספק ממון לקולא, לכן, לדעתו, אין צורך אפילו לקרוא שם על מעשר עני כלל.