Nédarim 77b — le Talmud en français

בקיטונא דבי רב

[בחדר שליד בית המדרש].

והיה רב באותה שעה -

עומד, יחידי, וב לילה.

אמר רבה אמר רב נחמן: הלכה

-

נשאלין להתיר נדרים,

אפילו כאשר הדיין

עומד, יחידי, ובלילה, ובשבת, ובקרובים.

ו

נשאלים בשבת

, אפילו היה להן פנאי להתיר נדרים אלו מבעוד

יום [קודם השבת].

ומקשינן:

וכי

עומד

יכול להתיר נדרים?

והתניא

: מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב. כיון שהגיע לכזיב, בא אחד לישאל על נדרו. אך כיון ששתה רבן גמליאל רביעית יין, אמר לו שיטייל אחריו שלשה מילין, עד שיפיג יינו. כיון שהגיע לסולמא של צור,

ירד רבן גמליאל מן החמור, ונתעטף, וישב, והתיר לו נדרו.

ומוכח שהיה צריך רבן גמליאל לישב כדי להתיר את הנדר.

ומתרצינן: [לפי גירסת הר"ן]

רבן גמליאל סבר, אין פותחין בחרטה

אין מתירים את הנדר על ידי פתח של חרטה בלבד.

אלא,

מיעקר נדרה בעינן

צריך למצוא פתח של טעות לנדרו, לומר, שלא היה יודע מדבר מסויים בשעה שנדר, ורק עתה הוא יודע ממנו, ואילו הוא היה יודע ממנו אז, הוא לא היה נודר.

ו

כיון שלא התיר רבן גמליאל בחרטה גרידא, אלא היה זקוק לחפש לו פתח של טעות,

בעי עיוני

[צריך היה רבן גמליאל לעיין היטב בדבר],

אהכי

[ולכן]

ישב.

ו

אילו

רב נחמן,

שאמר אפשר להתיר נדרים תוך כדי עמידה,

סבר

כדעת התנאים החולקים על רבן גמליאל, וסוברים ש

פותחין בחרטה

גרידא, ולכן אין צורך בעיון מדוקדק,

ו

אפשר להתיר את הנדר

אפילו מעומד

.

אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר, האי מרבנן דאתא ממערבא

יראה כבודו את התלמיד חכם שבא מארץ ישראל,

ואמר: איזדקיקו ליה

[נזקקו לדון בדינו]

רבנן לבריה דרב הונא בר אבין, ושרו ליה נדריה. ואמרו ליה, זיל ובעי רחמי על נפשך

לך ובקש רחמים משמים על עצמך משום

דחטאת

.

דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אף על פי שהוא מקיימו, נקרא

"

חוטא".

אמר רב זביד: מאי קרא

[מהיכן נלמד דבר זה]?

דכתיב

[בספר דברים כג] "

וכי תחדל לנדור

-

לא יהיה בך חטא".

ומשמע מזה:

הא

אם

לא חדלת

לנדור,

איכא חטא,

ואפילו אם תקיים את הנדר.

תניא: האומר לאשתו

לאחר שנדרה,

כל נדרים שתדורי

[שנדרת],

אי אפשי שתדורי

[אינני מרוצה שנדרת].

וכן אם אמר לה שכל נדר שנדרת

אין זה נדר

-

לא אמר כלום!

אין לשון זו נחשבת כלשון הפרה.

ואם אמר לה:

יפה עשית.

ו

כן אם אמר לה בעקבות כך שנדרה:

אין כמותך!

ו

כן אם אמר לה:

אם לא נדרת,

הייתי

מדירך אני!

-

דבריו קיימין.

זה נחשב לשון הקמה, והנדר מקוים.

תניא לא יאמר אדם לאשתו

כאשר הוא מיפר את נדריה

בשבת: מופר ליכי,

או

בטיל ליכי, כדרך שאומר לה בחול.

אלא אומר לה: טלי ואכלי, טלי ושתי

, את מה שנדרת ממנו.

והנדר בטל מאליו,

כיון שלשון זה נחשב הפרה.

והטעם: על אף שהתירו להפר נדרים בשבת, בכל זאת אם אפשר לשנות בלשון ההפרה, ישנה .

אמר רבי יוחנן: ו

אפילו כשאומר לה לשון זו, בכל זאת

צריך שיבטל בלבו

את הנדר, ויאמר בלבו שהנדר מופר.

תניא, בית שמאי אומרים

: המפר נדר

בשבת

-

מבטל בלבו.

אבל

המפר נדר

בחול

-

מוציא בשפתיו

את לשון ההפרה.

ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה

[בין בשבת ובין בחול],

מבטל בלבו, ואין צריך להוציא בשפתיו

.

אמר רבי יוחנן: חכם ש

התיר את הנדר ולא אמר לשון "מותר לך", אלא

אמר בלשון

הפרת ה

בעל "

מופר לך".

ו

כן

בעל ש

הפר את הנדר ולא אמר לשון "מופר לך", אלא

אמר בלשון

התרת

חכם, "

מותר לך" -

לא אמר כלום

, היות ולשון הפרה בבעל מבוארת בפסוק. ואילו לשון התרה בחכם נלמדת מהפסוק "לא יחל דברו", אבל אחרים עושים דברו חולין ומאי ניהו, חכם. וחולין הוא לשון היתר.

והטעם:

דתניא,

אמרה תורה "

זה הדבר

" - מלמד הכתוב כי רק

החכם מתיר

את הנדר,

ואין הבעל מתיר

את הנדר, אלא רק מפר אותו ביום שומעו.

שיכול

[שהיה אפשר לומר קל וחומר]:

ומה חכם, שאין מפר,

בכל זאת הוא

מתיר.

בעל, שמפר

-

אינו דין שמתיר!

תלמוד לומר

: