Nédarim 58b — le Talmud en français

המנכש

מלקט עלים יתירים

עם הכותי בחסיות

הנטועות בקרקע [כגון לוף שום ובצלים שאין זרען כלה].

הרי זה

אוכל מהן אכילת עראי

כשאר טבל שלא "הוקבע" למעשר.

ומעשרן ודאי

, אם לוקח מהן מן הכותי הרי הוא מעשר אותן בתורת ודאי, כי ודאי לא עישרן הכותי.

רבי שמעון בן אלעזר אומר

:

אם

מנכש הוא עם

ישראל

ה

חשוד על השביעית

ויש לחוש שנטע בשמינית חסיות של שביעית,

למוצאי שביעית מותר

, כלומר: מותר הוא לאכול את אותם העלים שצמחו בשמינית, דודאי גידוליהן רבין על עיקר איסור המעורב בהן.

למימרא

, הרי מוכח,

דגידולי היתר מעלין את האיסור

שהרי בבצלים אנו עוסקים שהזרע לא כלה, ואין הם אסורים משום שהם נמשכים מן העיקר; ונפשט ספיקו של ישמעאל איש כפר ימא.

ו

מקשה הגמרא על הראיה: ו

דילמא

עוסקת המשנה

בדבר שזרעו כלה

, ובאלו הרי פשיטא שהגידולין מותרין!?

ומיישבת הגמרא:

הא תניא

בברייתא המפרשת את המשנה:

אלו הן חסיות, כגון: הלוף השום והבצלים

, וכל אלו אין זרען כלה.

ו

ואכתי מקשינן על הראיה: ו

דילמא

עוסקת המשנה

ב

חסיות

מדוכנין

, שבאלו אין הגידולין נמשכין אחר העיקר שאינו חשוב, וכדלעיל!? ומיישבת הגמרא: הרי

חשוד על השביעית קתני

במשנה, והחשוד אינו טורח לדוך אותם קודם שיטעם בקרקע.

ואכתי מקשינן:

ודילמא

לא התירה המשנה אלא

בתערובת

, כשנתערבו מאליהן אחר כך בחסיות אחרות!?

ומשנינן: הרי "

המנכש

"

קתני

, משמע שהוא תולש מן הקרקע ואוכל, ולא נתערבו בינתיים.

ומאחר שנפשט ספיקו של ישמעאל ממשנה זו, ולמדנו שאין הגידולין נמשכין אחר העיקר, אם כן

לימא תיהוי תיובתיה דרבי

אבהו משמיה דרבי

יוחנן, ו

תיובתא

דרבי יונתן

לעיל נז ב, שהם סוברים: הגידולים נמשכין אחר העיקר!?

אמר רבי יצחק

: לא תוכיח ממשנת חסיות שהגידולים אינם נמשכין אחר העיקר, כי

שניא שביעית

שבה עוסקת המשנה דחסיות -

הואיל ואיסורה על ידי קרקע

שהרי אמרה תורה: "ושבתה הארץ", לכן

בטילתה

מתבטל ממנה איסור שביעית -

נמי על ידי

נטיעה ב

קרקע

.

ואין ללמוד מכאן לענין גידולין של ערלה ושל כלאי הכרם שהן אסורין - כדברי רבי יוחנן ורבי יונתן - היות ואלו אין איסורן על ידי קרקע, שהערלה חסרון זמן גרם לה, וכלאי הכרם התערובת הוא שגרם לה.

ומקשה הגמרא על כך: ו

הרי מעשר דאיסורו על ידי קרקע

, ובכל זאת אינו בטל על ידי קרקע -

דתניא: ליטרא מעשר טבל

[שלא הופרש ממנה תרומת מעשר]

שזרעה

בשביעית

בקרקע, והשביחה והרי היא כעשר ליטרין

.

הרי אותה ליטרא

חייבת

עדיין

במעשר

כלומר: במעשר מן המעשר.

ובשביעית

, כלומר: שצריך לבער את הכל קודם זמן הביעור.

ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר

לפי חשבון

, שהליטרא בלבד חייבת, אבל מה שגדל בשביעית פטור הוא מן המעשר, שהרי פירות שביעית הפקר הן.

והשתא תיקשי: כיון דהמעשר על ידי קרקע הוא, אם כן תיבטל אותה ליטרא על ידי קרקע, ולמה חייב לעשר עליה לפי חשבון.