Version texte de ce daf : original et traduction
Nédarim 3b — le Talmud en français
Nédarim 3b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Nédarim 3b
מלמד
שהנזירות חל על הנזירות.
והיינו, שנזיר האומר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום", הרי הוא מתחייב לנהוג בנזירות נוספת במשך שלשים יום לאחר שישלמו ימי נזירותו הראשונה. וזוהי משמעות "נזיר להזיר", שמקבל נזירות נוספת על אף היותו נזיר משעה שאמר בפעם הראשונה "הריני נזיר"!
ומבארת הגמרא:
ולמאן דאמר
"
דברה תורה כלשון בני אדם
",
ו
"
נזיר להזיר
"
דריש: לעשות ידות נזירות כנזירות
-
זה
שהנזירות חל על הנזירות
-
מנא ליה?
הניחא, אי סבירא ליה כמאן דאמר אין נזירות חל על נזירות
.
אלא, אי סבירא ליה כמאן דאמר
"
נזירות חל על נזירות
" -
מנא ליה
זאת? -
נימא קרא
, היה לו לכתוב לנקוט בנזיר לשון דומה לנדר, וכמו שבנדר אמר הכתוב "לנדור" כך בנזיר היה לו לומר, על אותו משקל - "
ליזור
".
מאי
, מדוע שינה הכתוב בנזיר, ונקט בו לשון "נזיר
להזיר
"? -
שמעת מינה
משינוי הלשון
תרתי
, את שתי ההלכות, גם את הדין שידות נזירות כנזירות, וגם את הדין שנזירות חלה על נזירות.
במערבא
בארץ ישראל
אמרי
כך:
אית תנא דמפיק ליה
שמוציא [לומד]
ל
דין
ידות מן
"
לנדור נדר
".
ואית תנא דמפיק ליה
לדין ידות
מן
הריבוי שבמילה "כל", דכתיב בפרשת נדרים [במדבר ל] "
כל היוצא מפיו, יעשה
".
ועתה באה הגמרא להסביר כיצד יתכן לעבור על הלאו של "בל יחל" בנזירות.
אמר מר
בברייתא:
ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר.
והניחה הגמרא עתה שכוונת התנא לומר, שתיתכן אפשרות שיעבור על נזירות בבל יחל בלבד, כמו שבנדרים עובר בבל יחל בלבד.
והוינן בה:
בשלמא
"
בל יחל
"
דנדרים משכחת לה, כגון דאמר
"
ככר זו אוכל
",
ולא אכלה
ש
עובר משום
"
בל יחל דברו
".
אלא
"
בל יחל דנזירות
" -
היכי משכחת לה?
באיזה אופן תיתכן מציאות שיעבור בנזיר רק על "בל יחל"?
והרי
כיון דאמר
"
הריני נזיר
",
הוה ליה
מיד
נזיר,
ואם
אכל
ענבים
קם ליה
מתחייב הוא מיד
ב
איסור לאו, "
בל יאכל
ענבים", ואם
שתה
יין,
קם ליה
, מתחייב הוא מיד,
בבל ישתה
יין!
וכיון שחיובו הוא מצד נזירותו, ונזירותו חלה מיד, ועובר עליה מצד הלכות נזירות, כיצד יתכן שהוא עובר ב"בל יחל דברו" בלבד?
אמר רבא
: כונת התנא היא לומר, שההיקש מלמד -
לעבור עליו בשנים.
שכל נזיר העובר על איסורי הנזיר, הרי מלבד העבירה על איסורי הנזיר הוא עובר גם על איסור נדר של "לא יחל דברו". כי כל נזיר מקבל עליו את נזירותו בלשון נדר, שמלבד נזירותו הוא גם מתחייב בנדר שלא לחלל את נזירותו.
עוד הוינן בה: "
בל תאחר
"
דנזירות
-
היכי משכחת לה?
באיזה ענין תיתכן מציאות של עבירה על "בל תאחר" בנזיר?
הרי
כיון דאמר
"
הריני נזיר
",
הוה ליה
מיד
נזיר!
ואז, אם הוא
אכל
ענבים,
קם ליה
מתחייב הוא מיד
בבל יאכל
ענבים! והיכן הוא איחור נזירותו?
ומשנינן: "בל תאחר" בנזירות יתכן,
ב
מי ש
אומר
"
לכשארצה
-
אהא נזיר
", שאינו נהיה מיד לנזיר, ואם הוא מאחר את ניהוג נזירותו, הרי הוא עובר בבל תאחר!
ותמהה הגמרא על התירוץ הזה:
ו
הרי
אי אמר
"
כשארצה
אהא נזיר", לעולם
ליכא
"
בל תאחר
", שהרי אמר במפורש "כשארצה", וכל עוד הוא אינו רוצה הוא אינו חייב בנזירות, ואין כאן איחור!
ולכשירצה, הוא נהיה מיד נזיר, ושוב אין כאן איחור!
ומשנינן:
אמר רבא: כגון דאמר
"
לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר
".
דמן ההיא שעתא
שאמר זאת
הוה ליה
חיוב לנהוג מיד בהנהגת
נזיר
, ואם לא התחיל בניהוג הנזירות אינו נזיר, ועובר על כך מיד ב"בל תאחר".
והחיוב המיידי לנהוג בנזירות, הוא
מידי דהוה
, דומה הוא לדין כהן
האומר לאשתו
[הישראלית] "
הרי זו גיטיך
-
שעה אחת קודם מיתתי
",
שאסורה
האשה הישראלית
לאכול בתרומה מיד,
כי שמא ימות הבעל הכהן בעוד שעה, ונמצא שהיא עתה מגורשת ממנו, ובהיותה ישראלית שאינה אשת כהן, היא אסורה באכילת תרומה.
אלמא
, מוכח מכך שאינה אוכלת בתרומה מחמת החשש שמא ימות בעלה הכהן בעוד שעה, ד
אמרינן
שב
כל שעתא ושעתא
יש לנו לחוש
דילמא מיית
בעוד שעה.
הכא נמי
, מי שנדר שלא אפטר מהעולם עד שאהיה נזיר,
לאלתר הוי
, מיד יש לו לנהוג בהנהגת
נזיר
, משום
דאמרינן: דילמא השתא מיית
. שמא ימות עתה. ואם לא קיבל על עצמו מיד הנהגת נזירות, הרי הוא עובר בבל תאחר.