Nédarim 38b — le Talmud en français

ו

אילו

טמאה

נפשה וגופה לשמים,

שהרי היא אסורה באכילה.

אמרו לו: אף הטמאה, נפשה לשמים

-

וגופה שלו, שאם ירצה, הרי הוא מוכרה לעובדי כוכבים או מאכילה לכלבים,

ונמצא שהוא נהנה בפיטומה!

גמרא:

אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא: המודר הנאה מחבירו

-

מותר להשיא לו בתו.

הוי בה רבי זירא: במאי עסקינן?

אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן,

אם כן, היאך מותר לו למדיר להשיא למודר את בתו,

הרי מוסר לו שפחה לשמשו

ומהנהו!

ו

אלא בנכסי חתן אסורין על אבי כלה,

וקא משמע לן שמותר להשיאה לו, אף שעל ידי כך מתחייב החתן לזונה, ונמצא שהוא מהנה את אביה,

הרי

גדולה מזו אמרו

במשנתינו:

זן את אשתו ואת בניו, ואף על פי שהוא חייב במזונותן, ואת אמרת: מותר להשיא לו בתו!?

הרי משנשאת שוב אין אביה חייב במזונותיה, ואם כן, הרי אינו פורע עבורו את חובו, ופשיטא שמותר!

ואמרינן:

לעולם, בשנכסי אבי כלה אסורים על החתן, ו

מדובר

בבתו בוגרת,

שמשיאה את עצמה, שכבר אין לאביה רשות בה.

ו

כיון שהיא משיאה עצמה

מדעתה

, לכן מותר.

תניא נמי הכי: המודר הנאה מחבירו

-

אסור

למדיר

להשיא לו

את

בתו.

אבל משיאו בתו בוגרת

-

ומדעתה.

אמר רבי יעקב: המדיר בנו,

שנדר שלא ייהנה מבנו,

ל

צורך

תלמוד תורה,

דהיינו, כדי שלא יתבטל בנו מלימודו ,

מותר

עדיין הבן

למלאות לו

לאביו

חבית של מים

[משל אביו],

ולהדליק לו את הנר.

והטעם, משום שמסתמא מדברים קטנים כאלו, שאינם מבטלין אותו מלימודו - לא הדירו .

רבי יצחק אמר

: מותר הבן אף

לצלות לו דג קטן.

אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: המודר

הנאה מחבירו, מותר להשקותו כוס של שלום.

ואף שמהנהו בכך, התירו מפני דרכי שלום , לפי שהיה דרכם בכך.

ודווקא כשהכוס של המודר - מותר. אבל אם היא של המדיר, הרי הוא מהנהו ממש - ואסור .

מאי ניהו

[מהו] כוס של שלום?

הכא תרגימו: כוס של בית האבל,

שדרך לשתות שם יין.

במערבא אמרי: כוס

מים חמים

של בית המרחץ.

שהרוחץ ולא שתה מים חמים, דומה כתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא מבפנים [כדאיתא במסכת שבת מא א].

שנינו במשנתינו:

ולא יזון את בהמתו בין כו'.

תניא, יהושע איש עוזא אומר: זן

המדיר את

עבדיו ושפחותיו הכנענים

של המודר במזונות יתרים.

ולא יזון את בהמתו, בין טמאה

-

בין טהורה,

ואף במזונות יתרים, ודלא כרבי אליעזר של משנתינו.

מאי טעמא?

עבדיו ושפחותיו הכנענים

-

למנחרותא עבידן

. דהיינו, שאינם עומדים לאכילה, אלא לנחירה בעלמא . ולכן מותר לזונם מזונות יתירים, לפי שאינו נהנה בזה.

ואילו

בהמה

-

לפטומא עבידא,

והרי הוא נהנה בפיטומה, שיכול למכרה לגוי בדמים יתירים.

מתניתין:

המודר הנאה מחבירו, ונכנס לבקרו

בזמן מחלתו,

עומד, אבל לא יושב.

ומרפאו רפואת נפש, אבל לא רפואת ממון.

ובגמרא יתבאר מהי רפואת הנפש, ומהי רפואת ממון.

גמרא: