Nédarim 35b — le Talmud en français

מתניתין:

ותורם

המדיר

את תרומתו ומעשרותיו של

המודר

לדעתו

[ובגמרא להלן [לו ב] יתפרש לדעת מי].

ומקריב עליו,

דהיינו - לצורך המודר,

קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות

[קרבנות אלו נקראים קינים, משום שמביאים שני תורים]

, חטאות ואשמות.

ומלמדו מדרש, הלכות

ואגדות

[דברי חכמים שהסמיכום על הפסוקים], כיון שמצות לאו ליהנות נתנו.

אבל לא ילמדנו מקרא

[ובגמרא יתפרש הטעם].

אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא

.

גמרא:

איבעיא להו: הני כהני

[הכהנים], כשהם מקריבים עבורנו קרבנות, האם

שלוחי דידן הוו

[האם הם נחשבים שלוחים שלנו],

או שלוחי דשמיא

הוו?

למאי נפקא מינה?

ל

ענין

מודר הנאה.

דהיינו, אם ישראל מודר הנאה מהכהן.

אי אמרת דשלוחי דידן הוו, הא מהני ליה

הכהן לישראל בהקרבת קרבנותיו, שעושה את שליחותו,

ו

אם כן,

אסור

לו להקריב קרבנותיו.

ואי אמרת שלוחי דשמיא

נינהו -

שרי.

אף על גב שעל ידי עבודת הכהן הוא ניתר באכילת קדשים, היות וגרמת הנאה בעלמא הוא.

מאי?

תא שמע

ממשנתינו.

דתנן: מקריב עליו קיני זבין כו'.

ו

אי אמרת

שהכהנים

שלוחי דידן

הם, הרי

קא מהני ליה

הכהן למודר בהקרבת קרבנותיו, ולמה מותר לו להקריב עבורו?

אלא על כרחך, שלוחי דשמיא הם, ולכן מותר לכהן להקריב עבור המודר.

ודחינן:

וליטעמיך,

לדבריך, שאתה רוצה לפשוט ממשנתינו ששלוחי דרחמנא נינהו, אם כן, למה שנה התנא שמקריב עליו קרבנות מסויימים: קיני זבין וכו',

ליתני

סתם: "

מקריב עליו קרבנות",

שהרי אם הכהנים שלוחי דרחמנא הם, מותרים להקריב עבורו כל קרבן!

אלא

על כרחך צריך לומר, שנקט התנא דווקא קרבנות אלו, משום ש

מחוסרי כפרה,

דהיינו, זב וזבה, יולדת ומצורע [נקראים "מחוסרי כפרה", משום שאסורים להכנס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן] -

שאני

[שונה הדבר], ודווקא עבורם מותר לכהן להקריב.

דאמר רבי יוחנן: הכל

[כל הקרבנות]

צריכין דעת

בעלים -

חוץ ממחוסרי כפרה.

וראיה לדבר,

שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים,

אף שאין זה נחשב מדעתם, שהרי לקטן אין דעת.

שנאמר: "זאת תורת הזב",

"תורת" הוא כלל, ובא לרבות,

בין

אם הוא

גדול,

ו

בין

אם הוא

קטן.

אם כן, הוא הדין שיכול אדם להביא קרבן על חבירו שלא מדעתו, כאשר הקרבן אינו על חטא, כמו הקרבנות שבמשנתנו, אך קרבן על חטא צריך דעת בעלים [ר"ן].

ואם כן, אדרבה, מזה ששנה התנא דווקא קרבנות אלו, אפשר לפשוט שכהנים שלוחי דידן נינהו, ולכן מקריב עליו דווקא קרבנות מחוסר כפרה, ולא שאר קרבנות .

ותמהינן:

אלא מעתה, לרבי יוחנן,

שדרש ממה שכתוב "זאת תורת הזב", שהיינו בין גדול ובין קטן, האם נדרוש כך גם במה שכתוב

"זאת תורת היולדת וגו'",

שהכוונה

בין קטנה ובין גדולה?

הרי אי אפשר לומר כך! וכי

קטנה בת לידה היא?!

והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך

[חייבות לשמש בהנחת מוך באותו מקום, כדי שלא יתעברו, משום שעיבורן - סכנה היא להן]:

קטנה, ומעוברת, ומניקה.

והטעם ש

קטנה

משמשת במוך -

שמא תתעבר ותמות!

ומוכח שקטנה אינה יכולה ללדת, ואם כן, אי אפשר לדרוש כך מהמקרא!

ומתרצינן:

ההיא,

מה שנאמר

"זאת תורת היולדת",

לא בא הכתוב "תורת" לרבות קטנה, אלא ללמדנו שמביא אדם קרבן אשתו,

בין

אם היא

פקחת,

ו

בין

אם היא

שוטה. שכן

באמת כך הוא הדין, ש

אדם מביא קרבן על אשתו שוטה, כדברי רבי יהודה.

דתניא, רבי יהודה אומר

: לענין קרבן עולה ויורד, דהיינו, קרבן שדינו שונה בין אדם עשיר לאדם עני, שעשיר מביא קרבן יקר, ומי שאין ידו משגת - מביא קרבן פחות ממנו, הדין הוא, שאף שאשה נשואה לעולם אינה נחשבת עשירה, שהרי מה שקנתה אשה - קנה בעלה, מכל מקום,

אדם

עשיר,

מביא קרבן עשיר על אשתו

.

ו

מביא

כל קרבנות שחייבת.

[אבל אינו חייב להביא עבורה נדרים ונדבות שחייבה היא את עצמה ].

לפי

שכך כותב לה

בכתובתה:

ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא

.