Version texte de ce daf : original et traduction
Nazir 5a — le Talmud en français
Nazir 5a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Nazir 5a
ויליף
רבי בגזירה שוה "
ימים ימים
"
מבתי ערי חומה
שנאמר בהם "ימים תהיה גאולתו", ולמד מזה:
מה התם
, בבתי ערי חומה אין המוכר גואל את הבית אלא עד
שנים עשר חודש
-
אף כאן
, בגילוח אבשלום היה זה בכל
יב
חודש
.
רבי נהוראי אומר: מגלח
היה אבשלום
אחת לשלשים יום
, ולקמן מתבאר טעמו.
רבי יוסי אומר: מגלח
היה
מערב שבת לערב שבת
-
שכן מצינו בבני מלכים
כאבשלום בן דוד
שמגלחים מערב שבת לערב שבת
.
ותמהה הגמרא:
מאי טעמא דרבי
שהיה מגלח אבשלום אחת לי"ב חודש, משום ד
יליף מבתי ערי חומה
שנאמר בהם "ימים תהיה גאולתו"!?
והא רבי
עצמו
הוא דאמר
אין המוכר יכול לגאול קודם שעברו שני ימים מהמכירה, ומשום שנאמר "ימים תהיה גאולתו" ו
אין
"
ימים
"
פחותים משנים
.
ואם כן נאמר כאן שיקל שערו כל שני ימים!?
ומשנינן:
האי גזירה שוה משום כובד גמיר
.
כלומר: הרי אנו באים לפרש על ידי הגזירה שוה את מאמר הכתוב "מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו" -
ו
אם כן,
בשני ימים
הרי
ליכא כובד
שער, ובודאי שלא ניתנה הגזירה שוה ללמוד מן השיעור של שני ימים, אלא מהגבלת הזמן של שנה לגאולה, וכמו שנאמר שם: "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל", הרי למדנו שעד שנה תמימה הרי זה גואל.
עוד מקשה הגמרא על רבי:
ואימא
אחת ל
שתי שנים
היה אבשלום מגלח, כי נלמד בגזירה שוה "ימים ימים" מהא
דכתיב
: "
ויהי מקץ שנתים ימים
"!?
ומשנינן:
דנין
"
ימים
"
שאין עמהן שנים
כ"ימים לימים" הנאמר באבשלום,
מ
"
ימים
"
שאין עמהן שנים
, כמו "ימים תהיה גאולתו".
ואל יוכיח
כתוב
זה
"ויהי מקץ שנתים ימים"
שיש עמו שנים
, שנאמר "שנתים ימים".
עוד מקשה הגמרא על רבי:
ואימא
אחת ל
שלשים יום
, ונלמד "ימים ימים" מהא
דכתיב
"
עד חדש ימים
"!?
ומשנינן:
דנין
"
ימים
"
שאין עמהם חדשים, מימים שאין עמהם חדשים, ואל יוכיח
כתוב
זה שיש עמו חדשים
, שנאמר "חדש ימים".
ואכתי מקשינן:
ואימא
ניתנה הגזירה שוה ללמוד
מהכא
-
דכתיב: "
מימים ימימה
תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה", הרי ש"ימים ימימה" הוא שלשה חדשים שהיא חלוקת השנה לארבעה חלקים שוים, ונאמר שהקל שערו אחת לשלשה חדשים!?
ומשנינן:
דנין
"
ימים
"
מ
"
ימים
"
ואין דנין
"
ימים
"
מ
"
ימימה
"!
תמהה הגמרא על ישוב זה:
ומאי נפקא מינה
לענין לימוד בגזירה שוה בין "ימים" ל"ימימה"!?
והא תנא דברי רבי ישמעאל
: נאמר בפרשת נגעי בתים: "
ושב הכהן
"
"ובא הכהן
"
זו היא שיבה זו היא ביאה
, ונלמד בגזירה שוה זה מזה שיעשה בזה כל מה שעושה בזה.
הרי שאין להקפיד בגזירה שוה על מילה שוה אלא על משמעות זהה.
ומשנינן:
הני מילי
שאין אנו מקפידים על דמיון המילה עצמה, רק
היכא דליכא דדמי ליה
[שאין מילה הדומה למילה שאנו דנין עליה] -
אבל היכא דאיכא דדמי ליה
-
מדדמי ליה ילפינן
[כשיש מילה אחרת הדומה לה אנו לומדים מאותה מילה זהה בדוקא].
איכא דאמרי
טעם אחר למה אין לומדים גזירה שוה מבת יפתח: ומשום ד
מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא
[מנין לנו לידע שחלוקת ארבעת הימים בשנה היא חלוקה שוה אחת לשלשה חדשים], והרי:
דילמא
חלוקת
ארבעה זימני בשתא
[ארבעת הפעמים בשנה] היא:
ארבעה ירחין חד זימנא
[פעם אחת הוא לאחר ארבעה חדשים].
תרין ירחין בחד זימנא
[ופעם שניה הוא לאחר שני חדשים], וחוזר חלילה.
ובודאי שלא ניתנה הגזירה שוה ללמוד ממקום שאין אנו יכולים לידע את כוונת הפסוק, ובהכרח שהכוונה מפסוק אחר שאין בו ספק.
למדנו בברייתא:
רבי נהוראי אומר: מגלח אחת לשלשים יום
:
ומפרשת הגמרא את טעמו של רבי נהוראי, כי:
מאי טעמא גבי כהנים
מקילין הם את ראשיהם אחת לשלשים יום
משום דאיכא כובד
שער בזמן זה -
הכא נמי
באבשלום
איכא כובד
בפרק זמן זה, והרי משכבד עליו שערו - גילח.
למדנו בברייתא:
רבי יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב שבת
שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת:
תמהה הגמרא: אם כן
מאי איכא ביניה לשאר אחוהי
[אם כן במה שונה היה אבשלום מאחיו] שהרי כולם בני מלכים הם שהיו מגלחים מערב שבת לערב שבת!?
ומשנינן:
יום טוב שחל להיות באמצע שבת
[שבוע] הוא דאיכא בינייהו.
דאחוהי מגלחין
היו לכבוד יום טוב, ואילו
הוא
אבשלום
לא מגלח
.
אי נמי
נפקא מינה ביניהם -
לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא
[לגלח בערב שבת בבוקר].
ד
אחוהי
היו
מגלחין
אף בבוקרו של ערב שבת, ואילו
איהו
אבשלום
לא מגלח עד פניא
[לא היה מגלח עד הערב].
ואגב שהביאה הגמרא לעיל את הפסוק: "ויהי מקץ ארבעים שנה, ויאמר אבשלום אל המלך: אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון", מפרשת אותו הגמרא:
הני
"
ארבעים שנה
" -
למאי?
לאיזה מעשה מתייחס הכתוב ואומר שכעבור ארבעים שנה היה המרד הזה של אבשלום?
רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: לקץ
ארבעים שנה ששאלו להן מלך
, וכמו שנאמר [שמואל א ח]: "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" -
תנא: אותה שנה ששאלו להן
ישראל
מלך
משמואל הרמתי,
היא
היתה
שנת עשר
ל
מלכותו של
שמואל הרמתי
.
מתניתין:
הנוזר
סתם נזירות
, שאמר "הריני נזיר" ולא פירש מנין ימי נזירותו, הרי זה נזיר
שלשים יום
.
גמרא:
מנהני מילי
, מנין אנו לומדים את מספר ימיה של סתם נזירות?
אמר רב מתנא
:
כי
אמר קרא
בפרשת נזיר: "עד מלאת הימים אשר יזיר לה'
קדוש יהיה
", "
יהיה
"
בגימטריא תלתין
[שלשים]
הוו
, ללמד שמספר הימים אשר יזיר לה' יהיה שלשים יום.
בר פדא אמר
מקור אחר למספר ימיה של סתם נזירות:
כנגד
"
נזיר
" ו"
נזרו
" [וכן "נדר" ו"נדרו"]
האמורים בתורה
בפרשת נזיר -
שלשים
פעמים
חסר אחת
.
ולמדנו שסתם נזירות היא כ"ט יום, ועם יום השלשים בו חייב הוא לנהוג נזירות עד שיביא את קרבנותיו ביום זה הרי שלשים יום, וזו היא ששנינו "סתם נזירות שלשים יום".
מקשה הגמרא:
ורב מתנא נמי
הסובר שסתם נזירות שלשים יום,
נילף
מ"
נזיר נזרו
" ויהיה שיעור סתם נזירות כ"ט יום!?
אמר לך
רב מתנא:
הנהו
לשונות נזירות דלקמן -
לדרשא
באו ואינם מצטרפין למנין, ולכן אי אתה יכול ללמוד מכאן שנזירות היא כ"ט יום!?
ואלו הן לשונות הנזירות שבאו לדרשה ולא למנין:
א. "
מיין ושכר יזיר
" שהוא בא ללמד:
לאסור
על הנזיר
יין מצוה כיין רשות
, וכפי שנתבאר לעיל ד א.
ב. "
כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר
", שהוא
מלמד, שהנזירות חלה על נזירות
, וכגון שאמר "הריני נזיר היום ונזיר היום", שהוא חייב לנהוג שתי נזירויות.