Nazir 46a — le Talmud en français

רבי שמעון אומר

:

כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים

של הקרבנות,

הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים

.

גמרא:

תנו רבנן

: כתוב בפרשת נזיר: "

ואחר ישתה הנזיר יין

". והיינו

אחר

כל

המעשים

[האמורים בתורה בפרשת תגלחת הטהרה]

כולן

, דהיינו הבאת כל הקרבנות תגלחת ותנופה,

דברי רבי אליעזר

.

וחכמים אומרים

: אפילו

אחר מעשה יחידי

, כגון זריקת דמו של אחד הקרבנות. ומפרשת הגמרא:

מאי טעמייהו דרבנן!?

והרי פשוטו של מקרא משמע, שאחר כל המעשים כולן ישתה הנזיר יין!?

כי

כתיב הכא

: "

ואחר ישתה הנזיר יין

" -

וכתיב התם

: "ונתן על כפי הנזיר,

אחר התגלחו את נזרו

" -

ואנו לומדים גזירה שוה "אחר אחר":

מה

כמו

התם

גבי תנופה -

אחר מעשה יחידי

, שהרי הכתוב לא הזכיר אלא את התגלחת, שהיא מעשה יחידי.

אף כאן

גבי היתר הנזיר לשתות יין -

אחר מעשה יחידי

, דהיינו אחד מן המעשים שבפרשת נזיר.

ומקשינן: והרי "אחר התגלחו את נזרו" ממילא משמע אחר הקרבנות והתגלחת, שכן התגלחת כתובה בתורה אחר מעשה הקרבנות -

ואם כן

אימא

, אמור, רק

עד דאיכא תרוייהו

[עד שיהיו שתיהן] כל הקרבנות ותגלחת!?

ומשנינן:

אי הכי, גזירה שוה למה לי

[אם כן, למה הוצרכה הגזירה שוה]!?

אמר רב

:

תנופה

של הזרוע בשילה מאיל השלמים ותנופת הלחם

בנזיר, מעכבת

אותו מלשתות יין וליטמא למתים.

ומקשינן:

אליבא דמאן

[לשיטת חכמים או לשיטת רבי אליעזר] אמר רב שהתנופה מעכבת!?

אילימא

, אם נאמר

אליבא דרבנן

החולקים על רבי אליעזר ומתירים אותו אחר מעשה יחידי -

אי אפשר לומר כך.

כי אם

תגלחת

שהיא בגוף הנזיר -

אמרי רבנן

שהיא

לא מעכבא, תנופה

שאין מעכבת את הכפרה בכל מקום -

מיבעיא

דלא מעכבא!?

אלא

שמא תאמר ש

אליבא דרבי אליעזר

אמר רב שתנופה מעכבא -

והרי

פשיטא

שלפי רבי אליעזר אומרים זאת, ולא הוצרך רב לומר זאת!?

ד

האמר רבי אליעזר

: "

אחר מעשים כולם

", ובכלל זה תנופה!?

ומשנינן:

מהו דתימא

, שמא תאמר,

כיון ד

התנופה

לענין כפרה

רק בגדר "

שירי

מצוה

"

היא

, ולכן גם אם היא לא נעשתה, אין היא מעכבת את הכפרה, ואם כן

הכא נמי

נאמר ש

לא תעכב

התנופה את הנזיר מלהיות מותר מכל איסורי הנזירות.

קא משמע לן

רב, שלענין היתר הנזיר ביין, התנופה כן מעכבת.