Nazir 3a — le Talmud en français

ומשנינן:

אין

, אכן מן הראוי לקרותו "נאה", כי אין זו עבירה -

דאפילו לרבי אלעזר הקפר

,

דאמר: נזיר חוטא

הוא -

הני מילי גבי נזיר טמא, דאיידי דבעי מיסתר

[היות וצריך הוא - כשנטמא - לסתור את ימי נזירותו שכבר מנה קודם שנטמא, ולהתחיל למנותה מחדש],

ד

הרי

אמר רחמנא

: "וכי ימות מת עליו וגו'.

והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו

" -

לכן:

התם הוא

גבי נזיר טמא - כיון שהוא חושש

דילמא

מתוך שארכו לו הימים

אתי למיעבר על נזירותיה

[שמא יעבור על נזרו], לכן תוהה הוא על שקיבל את הנזירות ו"חוטא הוא".

אבל נזיר טהור, לאו

"

חוטא

"

קרי ביה!

שנינו במשנה:

הריני כזה

וכו' הרי זה נזיר:

סבורה היתה הגמרא, שהאומר "הריני כזה" הרי הוא נזיר משום שהיה תפוס בשערו, וכמו שפירשה הגמרא את מה ששנינו "אהא נאה"; ולפיכך מקשינן:

נהי נמי דתפוס בשערו

[לו יהא שתפוס הוא בשערו], והרי סוף סוף "

הריני נזיר

"

לא אמר!?

כלומר: הרי אין הוכחה מכך שכוונתו לנזירות, ולמה הוא נזיר!?

אמר

תירץ

שמואל

: משנתנו עוסקת

כגון שהיה נזיר עובר לפניו

ואמר "הריני כזה", ולכן הרי הוא נזיר, ואף על גב שאינו תפוס בשערו. שנינו במשנה:

הריני מסלסל

וכו' הרי זה נזיר:

ומקשינן:

ממאי דהדין סלסול שערא

[היפוך השער]

הוא

, כלומר: מנין שכוונתו היא להיפוך שער, שהוא אכן נקרא "סלסול"

כדאמרה ליה הדא אמתא דבי רבי לההוא גברא

[כפי שאמרה שפחתו של רבי לאותו אדם]

עד מתי אתה

"

מסלסל

"

בשערך!?

והרי:

אימא

"

תורה

", שאף בה שייך לשון סלסול, וכ

דכתיב

: "ראשית חכמה קנה חכמה, ובכל קנינך קנה בינה.

סלסלה

[חפשה, היה חוזר עליה לדקדק בה]

ותרוממך

"!?

אמר

תירץ

שמואל: הכא נמי

אף כאן עוסקת משנתנו בכגון

ש

היה

תפוס בשערו

, ולכן משמעות דבריו היא שיהפך בשיער. שנינו במשנה:

הריני מכלכל

וכו' הרי זה נזיר:

ומקשינן:

ממאי דהדין כלכול שערו הוא

, [כשהשיער עבה במקום אחד נקרא "כלכול" , כלומר: הריני מגדל שער], שהוא אכן נקרא "כלכול"

כדתנן

במסכת שבת לענין שיעור הוצאה מרשות לרשות בשבת להתחייב עליה:

סיד

שיעורו הוא -

כדי לסוד כילכול, ואמר רב: בת צידעא

[צדעי הראש], כלומר: שיעור הראוי לסוד את השער שבצדעים כדי להשכיבו!?

והרי

אימא

, שמא

מיזן עניי

קיבל על עצמו,

כדכתיב

"

ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו

[במצרים] "!?

אמר שמואל: הכא נמי

עוסקת משנתנו בכגון שהיה

תפוס בשערו

.

שנינו במשנה:

הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר

:

ומקשינן:

ממאי דהדין שילוח ריבויא

הוא, [מנין שלשון "לשלח" הוא לשון ריבוי דהיינו גידול שיער], וכ

דכתיב

: "

שלחיך פרדס רמונים

""!?

והרי

אימא: מידי דעבורי

[לשון העברת שיער הוא],

כדכתיב: וישלח מים על פני חוצות!?

ומשנינן: הרי מצינו ל

תנא

ד"

פרע פרע

"

יליף

לפרש מה שנאמר בכהן הדיוט "ופרע לא ישלחו", שהוא גידול שער שלשים יום; וכך למד:

כתיב הכא

בפרשת נזיר "

קדוש יהיה גדל פרע

שער ראשו" וסתם נזירות שלשים יום,

וכתיב התם גבי כהן הדיוט

"

ופרע לא ישלחו

", וכשם שבנזיר גידול פרע הוא שלשים יום, כך בכהן הדיוט פירושו גידול שער -

ומאחר ש"ופרע לא ישלחו" פירושו "גידול שער", ממילא כל האומר: הרי עלי לשלח פרע" משמעות הדברים היא שיגדל שערו והיינו שיהיה נזיר.

ואיבעית אימא: האי

"

שולח מים

על פני חוצות"

נמי

לשון

ריבוי הוא, דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי

[כשמשקים את עצי הפרי במים, הפירות גדלים], ועל שם גידול הפרי נקראת ההשקאה "שולח מים".

שנינו במשנה: "

הרי עלי ציפורים

",

רבי מאיר אומר: נזיר

.

ומפרשינן:

מאי טעמא דרבי מאיר?

אמר ריש לקיש: ציפרין סמוכין ל

"

שיער

"

קיבל עליו

.

דכתיב

: "

עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין

[עד ששערותיו - של נבוכדנצר - ככנפי נשרים גדלו על כל גופו, וצפרניו כצפור] ".

כלומר: מה שאמר "ציפורים" היינו מילת "ציפרין", שנכתבה בסמוך לשיער, וכאילו אמר: הרי עלי מצוה ששייך בה ציפרין התלויים במצות שיער, והם קרבן נזיר טמא הבא מציפורים [שתי תורים או שני בני יונה].

ומכל מקום, אין די במה שאמר "ציפורים" לבד, אלא אם כן נזיר עובר לפניו, אבל כשאין נזיר עובר לפניו, לא מועיל אפילו לרבי מאיר, אלא אם כן אמר בפירוש "הריני מקבל עלי ציפורים הסמוכין לשיער".

ומבאר ריש לקיש את מחלוקת רבי מאיר וחכמים:

רבי מאיר סבר: מתפיס איניש במידי דסמיך ליה

[מתפיס אדם את נזירותו במילה הסמוכה למילה שאמר].