Nazir 2a — le Talmud en français

מתניתין:

עיקר קבלת נזירות האמורה בתורה, הוא, שיאמר האדם "הריני נזיר".

א.

כל כינויי

נזירות

כגון שאמר "הריני נזיק", וכדמפרש ואזיל - אף הן

כנזירות

.

ב. וכן "ידות נזירות", דהיינו דיבור חלקי של קבלת נזירות, שהתחיל אותו ולא סיים את דיבורו - הרי הן כנזירות.

ונקרא הדיבור החלקי "יד", כמשל למי שאוחז ב"בית יד" של כלי, ועל ידו הוא מגביה את כל הכלי. ואף אדם זה, כיון שהתחיל את דיבור הנזירות, הרי הוא כאילו גמר את דיבורו, והרי הוא נזיר.

כיצד הן ידות נזירות, שהרי הן כנזירות?

האומר

"

אהא

", שאמר דיבור חלקי, ולא דיבור מלא "הריני נזיר" -

הרי זה נזיר

.

או

האומר: "

אהא נאה

" הרי זה נזיר. ובגמרא יתבאר.

אלו הן ידות נזירות שהן כנזירות.

וכיצד הם "כנויי נזירות", שהם כנזירות?

האומר "אהא

נזיר

" הרי הוא נזיר. שזה הוא עיקר הלשון האמור בתורה, שבו מקבל אדם על עצמו נזירות.

ואף האומר "אהא

נזיק

" [שהוא כינוי למילת נזיר], או "אהא

נזיח

", "אהא

פזיח

",

הרי זה נזיר

. ואם אמר "

הריני כזה

" -

או שאמר "

הריני מסלסל

[מהפך בשער] ", או "

הריני מכלכל

[מקפל את השער] ", או "

הרי עלי לשלח פרע

" -

הרי זה נזיר

.

ואין זה מדין "ידות", אלא לשונות אלו מתפרשות לנזירות, ובגמרא יתבאר.

מי שאמר "

הרי עלי ציפורים

" -

רבי מאיר אומר

: הרי זה

נזיר

.

וחכמים אומרים: אינו נזיר

.

ותתבאר שיטתם של רבי מאיר וחכמים בגמרא.

גמרא:

ודנה הגמרא על מיקומה של מסכת נזיר בסדר נשים:

מכדי

, הרי ה

תנא, בסדר נשים קאי

[בסדר נשים הוא עומד], ואם כן

מאי טעמא תני

בסדר זה את מסכת

נזיר

, הרי היה לו לשנותה בסדר קדשים, שמסכת נזיר היא הלכות קרבנות!?

ומשנינן: ה

תנא

ששנה את מסכת נזיר בסדר נשים,

אקרא קאי

[שונה אותה לפי דברי הכתוב]!

שנאמר באדם המגרש את אשתו, "

והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר

[שזינתה תחתיו], ושלחה מביתו", הרי שהגירושין נעשים בסיבת דבר ערוה.

והכי קאמר

התנא, לימדנו התנא של המשנה על ידי ששנה את מסכת נזיר בסדר נשים, הכוללת את מסכת גיטין -

מי גרם לה ל

עשות את ה

עבירה

שבגללה היא משתלחת מביתו? - ה

יין

הוא שגרם לה.

וקאמר

, ולימדנו עוד התנא של המשנה:

כל הרואה סוטה בקלקולה

, שהיו מנוולין אותה בשעה שהיו משקין אותה את המים המאררים,

יזיר עצמו מן היין

.

ודנה הגמרא בסדר משנתנו:

פתח

התנא את המשנה

ב

דין "

כנויין

", שאמר "כל כנויי נזירות כנזירות",

ו

אילו בהמשך

מפרש

התנא מה הן

ידות

, ואינו מבאר מה הם הכינויים. שהרי המשיך התנא ואמר: "האומר אהא הרי זה נזיר". ולשון זאת יד היא לנזירות ולא כינוי לנזירות!?

אמר

פירש

רבא, ואיתימא כדי

, ויש אומרים ש"כדי" [שם חכם], פירש כן:

חסורי מיחסרא

משנתנו,

והכי קתני

, וכך יש לשנותה: א.

כל כינויי נזירות כנזירות

. ב.

וידות נזירות כנזירות

.

ואלו הן ידות: האומר

"

אהא

",

הרי זה נזיר

, וכן האומר "אהא נאה".

אך עדיין מקשה הגמרא על סדר המשנה:

ולפרוש כינויי ברישא

[יפרש התנא תחילה מה הן כינויין] כיון שהם נשנו ראשונים, ולמה פירש התנא בתחילה מה הן ידות, שלא נשנו אלא אחר הכינויין!?

ומשנינן:

תנא, מההיא דסליק

-

ההוא מפרש ברישא

. דרך התנא הוא לפרש תחילה את מה ש"עלה" ממנו. כלומר, את סיום דבריו!

כדתנן

, כמו ששנינו שלש דוגמאות לכך, בשלש משניות במסכת שבת:

א. "

במה

[באיזה פתילות ושמנים]

מדליקין

נר שבת,

ובמה אין מדליקין

".

ומפרש

התנא "במה

אין מדליקין

",

ברישא

[תחילה]. הרי שדרך התנא הוא לפרש תחילה את סיום דבריו.

ב. "

במה טומנין

את התבשיל בערב שבת,

ובמה אין טומנין

".

ומפרש

התנא במה "

אין טומנין

", שהיא הבבא האחרונה,

ברישא

.

ג. "

במה

[באלו תכשיטים]

אשה יוצאה

בשבת,

ובמה אינה יוצאה

",

ומפרש

התנא "במה

לא תצא אשה

"

ברישא

.

ומקשינן:

והתנן

בכמה מקומות אחרת!?

א. דתנן במסכת שבת: "

במה בהמה יוצאה

בשבת

ובמה אינה יוצאה

",

ומפרש

התנא במה "

יוצא גמל

"

ברישא

, אף ש"עלה" התנא מ"במה אינה יוצאה"!?

ב. ותנן במסכת בבא בתרא: "

יש

קרובים שהם

נוחלין

[יורשים] את קרוביהם שמתו,

ו

אף

מנחילין

הם לאותם קרובים כשימותו הם, ויש שהם

נוחלין ולא מנחילין

, ויש שהם

מנחילין ולא נוחלין

, ויש שהם

לא נוחלין ולא מנחילין

" -

ומפרש

התנא "

אלו נוחלין ומנחילין

"

ברישא

, ואף ש"עלה" התנא מ"לא נוחלין ולא מנחילין"!?

אלא לעולם

פעמים

תני

התנא

הכי

במה שפתח,

ו

פעמים

תני

התנא

הכי

במה שסיים, והכל לפי הענין:

אלא

התם

בשלשת הדוגמאות הראשונות שהובאו ממסכת שבת - ד

איסורא דנפשיה הוא

[האיסור הוא משום האדם עצמו], לכן

מפרש

התנא

איסורא דנפשיה ברישא

, [לכן מפרש התנא מה אסור לו לעשות - בתחילה].

ואילו

גבי בהמה

[במשנת "במה בהמה יוצאה"] שאין האיסור על בעל הבהמה משום עצמו, אלא

דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי

[האיסור משום הבהמה בא עליו], לכן

מפרש

התנא

היתירא ברישא

[מפרש התנא במה "בהמה יוצאה" בתחילה].