Nazir 26a — le Talmud en français

שהפרישו מעות לקיניהם

, וכגון שאמר המצורע "הרי אלו לצרעתי", ושוב העשיר וצריך להביא בהמות לחטאת ועולה; אם

רצה להביא בהן

[בכולן]

חטאת בהמה

-

יביא;

רצה להביא בכולן

עולת בהמה

-

יביא

. ואם

מת

המצורע

והיו לו מעות סתומין

שכאשר הפרישן אמר: "הרי אלו לקרבנות צרעתי",

יפלו לנדבה

אף על פי שדמי חטאת מעורבין בהן.

הרי מבואר, שאף במעות שאינם של נזיר, נאמרה הלכה במעות סתומין - שדמי חטאת מעורבין בהן - שיפלו לנדבה כשמת מחוייב הקרבן; ואם כן למה אמר רבי יוחנן: הלכה היא "בנזיר" דמשמע דוקא בנזיר.

ומשנינן: אכן לא בנזיר בלבד נאמרה הלכה זו, ומה שאמר רבי יוחנן "הלכה היא בנזיר":

תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה

, כלומר: כך נאמרה ההלכה: מעות סתומין של נזיר וכל הדומה לו - שמביא אף הוא על דבר אחד קרבן חטאת וקרבן אחר - יפלו לנדבה.

ו

נתכוין רבי יוחנן - שאמר: הלכה היא "בנזיר" -

לאפוקי

[להוציא]

מהאי תנא

, כלומר: ללמד בא רבי יוחנן שהמעות הסתומין בהן עוסק התנא שבברייתא, אינן דומין למעות סתומין של נזיר, ולכן דינן אינו שוה, וכמו שאכן אמר התנא בברייתא;

דתניא: מי שהיה מחוייב חטאת

וכגון שאכל חלב,

ו

מלבד זה

אמר

: "

הרי עלי עולה

" כנדבה, ונמצא שהוא מחוייב חטאת ועולה.

ו

אחר כך

הפריש מעות ואמר

"

הרי אלו לחובתי

" -

אם

רצה להביא בהן

[בכולן]

חטאת בהמה

על החלב שאכל

לא יביא;

וכן אם רצה להביא בהן [בכולן]

עולת בהמה

לנדרו

לא יביא

, שהרי הפרישם לכל חובתו ולא לחלק מחובתו.

מת, והיו לו מעות סתומים

ילכו לים המלח

מפני שמעורב בהם דמי חטאת, ולא ילכו לנדבה כמעות נזיר ושאר חייבי קינין.

והטעם הוא, משום שלא נאמרה הלכה זו אלא בנזיר וכל הדומה לו שהוא חייב חטאת וקרבן אחר על דבר אחד, אבל זה שנתחייב חטאת על חלב ואילו את הקרבן האחר נתחייב משום נדרו, באופן זה לא נאמרה ההלכה שיפלו לנדבה, ושוב ממילא ילכו כולם לים המלח, כיון שמעורב בהם דמי חטאת שמעיקר דינם הם הולכים לים המלח.

אמר רב אשי: הא דאמרת

גבי מפריש מעות לנזירות ומת, ד

מפורשין לא

הוי דינם כמו מעות סתומים שיפלו לנדבה.

לא תימא

[אל תאמר] שאין דין זה אמור אלא

ד

הפריש שלשה ציבורין של מעות, ו

אמר

: "

אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי

", שאלו ודאי אינם סתומים.

אלא אפילו

אם הפריש ציבור אחד בלבד ו

אמר

: "

אלו

המעות שבציבור זה

לחטאתי ולעולתי ולשלמי

", הרי דמי החטאת שבהן "

מפורשין

בתערובת [דמי חטאת מפורשין שנתערבו במעות אחרים] "

הן

, ולא "סתומין" שיפלו לנדבה -

ואיכא דאמרי

, יתירה מכך

אמר רב אשי

:

הא דאמרת מפורשין לא,

לא תימא עד

דאמר

"

אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי

" [וכל שכן כשאמר: אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי] -

אלא אפילו

הפריש ציבור אחד של מעות ו

אמר

"

אלו לחובתי

",

הרי הן כמפורשין

בתערובת, כי מאחר שאמר "לחובתי", הרי זה כמי שאמר "חטאת" בהדיא.

אמר רבא: הא דאמרן

: "

מעות סתומין יפלו לנדבה

" -

אם נפלה דמי חטאת מביניהן

, ומעות העולה והשלמים שנותרו "סתומים" הן,

הרי הן כמפורשין

ולא יפלו לנדבה אלא יביא בחציין עולה ובחציין שלמים.

ומשום, שעיקר דין "מעות סתומין" לא נאמר אלא כשמעורב בהם דמי חטאת.