Nazir 21b — le Talmud en français

ורמינהו

, סתירה:

מי שאמר "

ידי נזירה

"

ו

"

רגלי נזירה

"

לא אמר כלום

.

אבל אם אמר "

ראשי נזירה

" או "

כבידי נזירה

"

הרי זה נזיר

.

זה הכלל

: אם תלה נזירותו ב

דבר שהנשמה תלויה בו

כגון ראש וכבד

הרי זה נזיר

.

ואם כן תיקשי: והרי האומר "פי כפיו" אינו אלא כאומר: פי יהיה נזיר כמותו, ואין זו נזירות כיון שאין הפה או השער מן הדברים שהנשמה תלויה בהן!?

אמר

תירץ

רב יהודה

:

דאמר

הנוזר

הכי

, כלומר: היות ושמע את חבירו נוזר ואמר "פי כפיו" נעשה כאומר:

"

יעשה פי כפיו מיין

", שאם היה אומר כן היה מועיל משום שזה אינו גרוע מ"ידות נזירות".

ו

נעשה כאומר: "יעשה

שערי כשערו

"

מלגוז

.

שנינו במשנה:

הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר

:

איבעיא להו

, נסתפקו בני הישיבה:

בעל

המיפר את נזירות אשתו, האם

מיעקר

עקר

את הנזירות למפרע, וכאילו לא נזרה מעולם,

או דילמא

אין הבעל עוקר למפרע אלא

מיגז גייז

[גוזז וחותך] מכאן ולהבא?

ומפרשינן:

למאי נפקא מינה?

לאשה שנדרה בנזיר, ושמעה חברתה ואמרה

: "

ואני

",

ושמע בעלה של ראשונה והפר לה

את נזירותה -

כי

אי אמרת מיעקר עקר

הבעל בהפרתו את נזירות הראשונה למפרע, אם כן

ההיא נמי אישתראי

[אף השניה הותרה], שהרי זה דומה למה ששנינו במשנתנו: הותר האחד - על ידי חכם שהוא עוקר למפרע - הותרו כולן.

ואי אמרת מיגז גייז

והנזירות היתה קיימת בשעה שהתפיסה בה השניה את נזירותה, אם כן

איהי אישתראי

[אשתו של המיפר הותרה], אבל

חברתה אסירא

. ומאחר שנתבארה הנפקא מינה, חוזרת הגמרא לשאלתה:

מאי

, האם מיעקר עקר או מיגז גייז?

תא שמע

ממשנתנו שהבעל "מיעקר עקר":

הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני, אינו יכול להפר;

וקא סלקא דעתין שהוא משום שאם יפר הבעל הרי תתבטל הנזירות שקיבל על עצמו, ואינו רשאי לגרום שום דבר שיבטל את נדרו, שנאמר "לא יחל דברו".

מוכיחה הגמרא:

ואי סלקא דעתך בעל מיגז גייז

. אם כן

ליפר לאשתו, והוא ליתסר

[והבעל ישאר באיסורו], ואם כן למה לא יפר!?

אלא לאו שמע מינה: בעל מיעקר עקר

, וכיון שנתבטלה נזירותה למפרע, בטלה אף נזירותו.

ודחינן:

לא

כאשר הוכחת, אלא

לעולם

אימא לך דבעל

מיגז גייז

.

ו

אכן

בדין הוא דליפר לה

-

והיינו טעמא דלא מצי מיפר

[אלא משום כך אינו יכול להפר לה]:

כיון דאמר לה

"

ואני

",

כמאן דאמר

"

קיים ליכי

"

דמי

[כאילו קיים לה את נדר נזירותה ושוב אינו יכול להפר].

ולכן

אי מיתשיל אהקמתו

[אם יישאל ויתירו לו את הקמתו]

מצי מיפר, ואי לא, לא מצי מיפר

.

תא שמע

מהמשנה לקמן כד א שבעל מיגז גייז:

האשה שנדרה בנזיר

ומלאו ימי נזירותה,

והפרישה את בהמתה

לחטאת עולה ושלמים שהיא חייבת במלאת ימי נזירותה,

ואחר כך הפר לה בעלה

.

אם שלו היתה הבהמה

שהקדישה האשה,

תצא ותרעה בעדר

, כלומר: יוצאת היא לחולין, וכמבואר הטעם בגמרא לקמן [כד א], משום שלא הקנה לה הבעל בהמה לקרבנה, אלא אם כן צריכה היא לו, והיות ואינה צריכה לקרבן מאחר שהיפר לה בעלה, הרי שהתברר למפרע שלא חלה קדושה על הקרבן, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.

ואם שלה היתה הבהמה, החטאת תמות

.

ואי סלקא דעתך

, שה

בעל

בהפרתו

מיעקר עקר

את הנזירות למפרע, אם כן הקדש בטעות הוא, ו

תיפוק

[תצא] החטאת

לחולין

.

אלא לאו שמע מינה: בעל מיגז גייז

.

ומשנינן:

לעולם אימא לך: בעל מיעקר עקר

.

והיינו טעמא

שהחטאת תמות:

דכיון דצריכה

קצת

כפרה

וכפי שיתבאר, אם כן גומרת היא בדעתה להקדיש את החטאת אף אם אינה נזירה, וכיון שקדשה החטאת

הוה כחטאת שמתו בעליה

שהרי כיון שהיפר לה שוב אינה חייבת בחטאת,

ו

הרי

גמירי

הלכה למשה מסיני

ש

ה"

חטאת שמתו בעליה

"

תמות

.

והטעם שהיא צריכה קצת כפרה, הוא משום שמשנה זו כרבי אלעזר הקפר היא, שהחטאת באה על שציער את עצמו מן היין, אם כן אף שאינה נזירה ומחוייבת בקרבן, מכל מקום הרי סוף סוף ציערה את עצמה מן היין, ולכן גומרת היא בדעתה ומקדישה את החטאת.

תא שמע

מן המשנה לקמן כג א שבעל מיגז גייז:

האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה יין ומיטמאה למתים, הרי זו סופגת את הארבעים

.

והרי

היכי דמי

, באיזה אופן באה המשנה להשמיענו שהיא לוקה את הארבעים אם עברה על נזירותה?

אילימא דלא היפר לה בעל

, וכי

צריכא למימר

שהיא לוקה את הארבעים אם עברה על נזירותה!?

אלא פשיטא דהיפר לה בעל

.

ואי סלקא דעתך בעל מיעקר עקר

את הנזירות למפרע וכאילו לא נדרה בנזיר, אם כן

אמאי סופגת

היא את ה

ארבעים

, והרי אין כאן נזירות כלל!?

אלא לאו שמע מינה: בעל מיגז גייז

, והיות ובשעה שעברה על נזירותה היתה הנזירות קיימת ועברה עליה, לכן היא לוקה את הארבעים.

ודחינן:

לעולם אימא לך: בעל

כשהוא מיפר

מעקר עקר

את הנזירות למפרע, והמשנה אינה עוסקת במי שהיפר לה בעל; ודקשיא לך: מה חידוש יש במשנה!? אימא לך: לעולם אין כאן חידוש -

ומשום דקתני סיפא

דאותה משנה:

היפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים, אינה סופגת את

הארבעים

, ויש בזה חידוש, ללמדך שלא כרבי יהודה שנחלק במשנה שם וסובר שהיא לוקה מכת מרדות כיון שנתכוונה לאיסור.