Version texte de ce daf : original et traduction
Nazir 16a — le Talmud en français
Nazir 16a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Nazir 16a
ואמר ליה
רבי אושעיא לרבי יוחנן:
רבי יוסי קאי כוותך
[רבי יוסי סובר כדבריך],
דאמר
רבי יוסי:
מכאן ולהבא
הוא
מטמא
.
ומדברי רבי אושעיא אלו מוכיחה הגמרא שאף הוא סבר בהבנת דברי רבי יוסי שאינו מטמא למפרע אלא מדרבנן, שהרי תיקשי על דברי רבי אושעיא שאמר בשם רבי יוסי "מכאן ולהבא מטמא":
והא רבי יוסי למפרע הוא דאמר
וכפי שהביאה הגמרא מברייתא שאמר כן רבי יוסי!?
אלא ודאי סובר רבי אושעיא ד
מאי
"
למפרע
" שאמר רבי יוסי -
מדרבנן
.
מקשה הגמרא קושיא לשיטת רבי יוסי הסובר: "מקצת היום ככולו", וכשראתה בסופו של יום, מחשיבים אנו את מחציתו הראשונה של היום שהיה נקי כיום שלם של טהרה; ואם כן הוא הדין שהרואה בתחילת היום ופסקה, מחשיבים אנו את מחציתו הנקי של היום - לאחר שפסקה מלראות - כיום של טהרה העולה לה לשימור ראייתה שבאותו יום, שכך לי מקצתו השני של היום כמו מקצתו הראשון של היום:
ו
אם כן תיקשי ל
רבי יוסי
:
מכדי סבר
"
מקצת היום ככולו
", אם כן
זבה גמורה
[זבה גדולה] הרואה שלש ראיות בשלשה ימים רצופים
דמייתי קרבן
[שדינה להביא קרבן]
היכי משכחת לה
, איך יתכן שתהא כזאת!? והרי:
כיון דחזיא בפלגיה דיומא
[כיון שרואה היא דם בחצי הראשון של היום], הרי
אידך פלגיה דיומא
[מחציתו השניה של היום כשכבר פסקה מלראות]
סליק לה לשימור
[עולה לה לשימור הראייה שבמחצית הראשונה של היום]!?
כלומר: כיון שאינה שופעת דם עד סופו של היום, הרי שמקצת היום הנקי שלאחר פסיקת הדם נחשב כיום שלם של טהרה היות ו"מקצת היום ככולו", ונמצא שבין ראיה לחברתה מפסיק יום של טהרה, והרי זה כאילו ראתה ביום ראשון שלישי וחמישי, שהימים הנקיים שבינתיים מפסיקים את רצף ראיותיה ואינה נעשית זבה גדולה.
ואם כן איך תמצא - לרבי יוסי - זבה גדולה!?
ומשנינן:
דחזיא תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה
, היינו: כגון שראתה ביום ראשון סמוך לשקיעת החמה לפניה ואלאחריה [הרי שני ימים] וגם ביום שלאחריו ראתה סמוך לשקיעת החמה לפניה ולאחריה [הרי יום שלישי],
דלא הוי שהות
כלומר שהות שתיחשב שימור,
ד
בכי האי גוונא
סליק לה
ראיותיה
למניינא
[עולים שלשת ראיותיה למנין] לעשותה זבה גדולה.
כלומר: היות ורואה היא ביום הראשון לפני ואחרי שקיעת החמה הרי לה שתי ראיות רצופות בשני ימים [קודם ולאחר השקיעה] שאין ביניהם שימור והפסק.
והיות וראתה ביום השני גם סמוך לשקיעת החמה, נמצא שהיום השני אינו יכול לעלות לשימור, והיות והיא ממשיכה לראות גם בתחלת היום השלישי שהרי רואה היא אף ביום השני סמוך לשקיעת החמה לאחריה, הרי לה ראיה שלישית שאין בינה לקודמותיה הפסק ושימור כלל.
הדרן עלך פרק הריני נזיר
--- title: "חברותא - נזיר — פרק שלישי - מי שאמר" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02353.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק שלישי - מי שאמר
Оригинал главы פרק שלישי - מי שאמר
מתניתין:
מי שאמר
"
הריני נזיר
" ולא אמר מנין אלא נזר סתם נזירות שהיא שלשים יום, הרי זה
מגלח
[מביא קרבנותיו ומגלח] ב
יום
ה
שלשים ואחד
, כי זמן התגלחת הוא אחר שתמו ימי הנזירות.
ואם גילח ליום
ה
שלשים
הרי זה
יצא
, משום ש"מקצת היום ככולו", ומאחר שנהג בנזירות בתחלת יום השלשים, הרי זה כאילו נהג נזירות יום שלם, ונמצא שגילח אחר השלמת הנזירות.
אבל אם אמר: "
הריני נזיר שלשים יום
", שלא היה צריך לומר אלא "הריני נזיר" כיון שאף סתם נזירות שלשים יום היא, והוא הוסיף ואמר "שלשים יום" -
אם גילח ליום
ה
שלשים, לא יצא
, כי אנו מפרשים את תוספת המלים "שלשים יום", שכוונתו לחייב את עצמו בניהוג נזירות של שלשים יום "שלמים" שלא נאמר בהם "מקצת היום ככולו", ולכן לא יצא, שהרי גילח קודם שגמר את ימי נזירותו.
מי שנזר שתי נזירות
[בחול"ם] סתם, שכל אחת מהן היא שלשים יום:
הרי זה
מגלח
את ה
נזירות ה
ראשונה
ב
יום
ה
שלשים ואחד, ואת השניה
מגלח אפילו לכתחילה ב
יום
ה
ששים ואחד
של הנזירות הראשונה שהוא יום השלשים ואחד של הנזירות השניה, כי ביום השלשים ואחד של הראשונה לאחר התגלחת התחיל מנין הנזירות השניה, ונמצא כי ביום הששים נשלמו שלשים יום של נזירות שניה, והרי זה מגלח למחרתו ביום הששים ואחד.
ואם גילח את הראשונה
ל
יום
ה
שלשים
שיצא בדיעבד היות ו"מקצת היום ככולו"
\- הרי זה
מגלח
לכתחילה
את השניה
ב
יום
ה
ששים
שהוא יום השלשים ואחד לתחלת מנין הנזירות השניה.
ואם גילח
את השניה ב
יום
ה
ששים חסר אחד
לאחר שגילח את הראשונה ביום שלשים שלה - הרי זה
יצא
, וכשאר נזיר המגלח ביום שלשים יום שיצא.
וזו עדות העיד רבי פפייס: על מי שנזר שתי נזירות
סתם:
שאם גילח את הראשונה
ל
יום
ה
שלשים
, הרי זה
מגלח
לכתחילה
את השניה
ל
יום
ה
ששים
.
ואם גילח
את השניה
ליום
ה
ששים חסר אחד
, הרי זה
יצא
.
שיום שלשים
למנין נזירות הראשונה
עולה לו מן המנין
לכאן ולכאן, דהיינו הן לנזירות הראשונה והן לנזירות השניה, שתחלתו עולה לו להשלמת השלשים של נזירות הראשונה, וסופו עולה לו לתחלת מנין הנזירות של השניה.
מי שאמר הריני נזיר
נזירות סתם:
אם
נטמא
ב
יום
ה
שלשים
קודם הבאת קרבנות ותגלחת - הרי זה
סותר את הכל
, כיון שהוא עומד עדיין בתוך ימי נזירותו שהן שלשים יום.
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
ימים, כלומר: ממתין שבעה ימים עד שייטהר ויביא את קרבנותיו בטהרה; וטעמו הוא, משום שלדעתו אומרים "מקצת היום ככולו" אף לענין זה שתהא חשובה הסתירה כאילו היא אחר שכבר נהג את כל נזירותו.
הריני נזיר שלשים יום
שייתר בלשונו לומר "שלשים יום", כי די היה לו לומר "הריני נזיר" כיון שסתם נזירות שלשים יום, בהכרח שנתכוין לחייב את עצמו בניהוג של שלשים יום שלמים שאין בהם "מקצת היום ככולו".
ולפיכך אם
נטמא
ב
יום
ה
שלשים
הרי זה
סותר את הכל
מן התורה, ואפילו לרבי אליעזר, שהרי אין שייך לומר "מקצת היום ככולו", כיון שמשמעות דבריו היא שיהיו שלמים.
הריני נזיר מאה יום
:
אם
נטמא
ב
יום
ה
מאה
הרי זה
סותר את הכל
, שהרי לדעת חכמים אין מועיל "מקצת היום ככולו" לענין סתירה, והרי הוא בתוך ימי נזירותו וסותר את הכל.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים
יום, ואף שלדעת רבי אליעזר אומרים "מקצת היום ככולו" אף לענין סתירה; רבי אליעזר לומד מן הכתוב "וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו", להחמיר על מי שנזר נזירות מפורשת ונטמא ביום מלאת שיינתן לו תורת נזיר, דהיינו נזירות נוספת כשיעור סתם נזירות שהיא שלשים יום.
ואם
נטמא
ב
יום
ה
מאה ואחד
, הרי זה
סותר שלשים יום
, ואף שהוא לאחר מלאת, גזרו חכמים ביום המאה ואחד אטו יום שלשים של סתם נזירות, וכשם שביום שלשים של סתם נזירות הרי זה סותר את כולו דהיינו שלשים יום, כך אם נטמא ביום המאה ואחד הרי הוא סותר שלשים יום.
רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה
, שהרי לשיטתו אפילו אם נטמא ביום השלשים של סתם נזירות אינו סותר אלא שבעה, וכל שכן ביום המאה ואחד.
גמרא:
שנינו במשנה:
מי שאמר הריני נזיר, ונטמא יום שלשים, סותר את הכל; רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה
: