Nazir 10a — le Talmud en français

אלא

[אבל]

כי אמר

"

מן השעורין

" הייתי אומר:

ודאי ד

לא נתכוין לחזור בו, אלא

הכי קאמר: אי קדשה

[אם יכולה מנחת השעורין שאביא להתקדש]

כמנחת העומר

או כמנחת סוטה

הבאות מן השעורים -

תקדוש

אף זו שאביא, כלומר: הריני מתחייב להביא מנחת שעורין שהרי תקדוש לכשאביאנה -

ו

אי לא

שאין יכולה המנחה שאביא להתקדש כמנחת נדבה -

לא

אביא מנחה כלל.

קא משמע לן

משנתנו,

ד

אף כשאמר מן השעורין לא התנה את קבלתו בכך, אלא שנתכוין לחזור בו, ולפיכך

מייתי

[מביא הוא] מנחה

מן החיטים

, שהרי אינו יכול לחזור בו, וכבית שמאי שהם אומרים: אין שאלה וחזרה בהקדש.

מתניתין:

מי ש

אמר

: "

אמרה פרה זו

[הרבוצה לפניו]:

הריני נזירה אם עומדת אני

".

וכן מי שאמר: "

אמרה

הדלת הזו

[הנעולה בפניו]:

הריני נזירה אם נפתחת אני

".

בשני אופנים אלו:

בית שמאי אומרים

הרי זה

נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר

.

אמר רבי יהודה

לחלוק על תנא קמא:

אף כשאמרו בית שמאי

שנדרו נדר,

לא אמרו

שנזיר הוא,

אלא: באומר

[כלומר: נעשה זה כאומר]

הרי פרה זו עלי קרבן אם

עומדת היא

, ונדור הוא מן הפרה ואינו נזיר.

והמשנה כולה תתבאר בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני:

ומתמהינן:

פרה מי קא מישתעיא

[וכי דרך פרה לדבר כבני אדם]?

אמר

[פירש]

רמי בר חמא

: אכן אין כאן דיבור של הפרה או הדלת אלא מחשבה כביכול,

ו

הכא במאי עסקינן:

כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו

בכח, באופן שנראה שאינה יכולה לעמוד מאליה:

ואמר

: "

כסבורה פרה זו

שהיא

אינה עומדת

, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אעמוד" -

והרי הוא כאומר:

הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה

ו

אכן -

עמדה מאליה

, ונתקיים התנאי.

וכגון שהיתה הדלת נעולה בפניו, ואמר: "כסבורה הדלת הזו שאינה נפתחת, ונודרת ואומרת: הריני נזירה אם אפתח" -

והרי הוא כאומר: "הריני נזיר מקרשיה של הדלת אם תיפתח מאליה", ואכן נפתחה הדלת מאליה, ונתקיים התנאי.

ומשום שאף כי לא אמר על עצמו "הריני נזיר", אלא תלה את דבריו בפרה ובדלת שהם כאילו קיבלו על עצמם נזירות, בכל זאת הרי הוא נזיר, כי אם לא שבלבו לקיים את "מאמר הפרה" ו"מאמר הדלת" למה לו לספר את הדברים הללו.

והלכו בית שמאי

במשנתינו

לשיטתן

במשנה הקודמת,

ובית הלל

אף הם הלכו

לשיטתן

שם!

בית שמאי דאמרי

לעיל: האומר "הריני נזיר

מן הגרוגרות ומן הדבילה

"

הוי נזיר

, ומשום שאמירת "מן הגרוגרות" אינה אלא חרטה ממה שאמר מקודם "הריני נזיר", וסוברים בית שמאי שאין אדם נוזר ומתחרט, כשם שאין הקדש בטעות ולא שאלה וחרטה -

הכי נמי כי אמר

"הריני נזיר

מבשרה הוי נזיר

, כי אמירת "מבשרה" אינה אלא חרטה ממה שאמר "הריני נזיר", והיות שלדעת בית שמאי אין חרטה בנזירות, הרי הוא נזיר.

ובית הלל

דאמרי לעיל "מן הגרוגרות" אינו נזיר, כי יש שאלה וחרטה בנזירות, על כן אף האומר "הריני נזיר מבשרה"

אומרים

בית הלל:

לא הוי נזיר

.

ואף רבי יהודה הלך לשיטתו במשנה הקודמת, שהאומר: "הריני נזיר מן הגרוגרות", הרי הוא כאומר הרי הגרוגרות עלי כקרבן, וכן במשנתינו כשאמר "הריני נזיר מבשר הפרה", הרי הוא כאומר: הרי בשר הפרה עלי כקרבן, והרי הוא נדור ואינו נזיר.

ומקשינן לדברי רמי בר חמא המפרש את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנתינו לשיטתם במשנה לעיל:

והא אמרוה בית שמאי חדא זימנא

[הלא כבר אמרו בית שמאי הלכה זו פעם אחת, ולמה כפלו דבריהם]!?

ומשנינן:

אמר

[תירץ]

רבא

[את דברי רמי בר חמא ]: הוצרך התנא להשמיענו מחלוקתם ב

תרתי תלת

בבות הללו.

וכן תני רבי חייא

[בתוספתא שלו] פלוגתא זו של בית שמאי ובית הלל ב

תרתי תלת

בבות: "האומר הריני נזיר מן הגרוגרות", והאומר "הריני נזיר מבשר פרה ומקרשי דלת".

וכן אמר

רבי אושעיא: תרתי תלת

.

ו

צריכי

דברי בית שמאי ובית הלל בגרוגרות ודבילה ובבשר ובדלת:

דאי איתמר

[אילו נשנו דבריהם] רק

בהא

ד

גרוגרות ודבילה

, היינו אומרים:

אין טעמם של בית שמאי משום שאין אדם נוזר ומתחרט, ובאמת אפשר לו להתחרט, ו

התם

[במשנה דלעיל]

הוא דאמרי בית שמאי: הוי נזיר

, כי אין שם חרטה, ובדעתו היה לומר "מן הענבים", אלא

משום

דמיחלפן

גרוגרות ודבילה

בענבים

שכולם פירות הן, לכן עלה בפיו גרוגרות במקום ענבים, והרי הוא נזיר כיון שאמר "הריני נזיר", ואין כאן חרטה במה שאמר "מן הגרוגרות" כיון שלא נתכוון לחזור בו.

אבל בשר בענבים

יש לומר ד

לא מיחלף

[אין דרך בני אדם להחליף ביניהם], ואם כן נמצא שמתחרט הוא מן הנזירות, ויש לומר אף לבית שמאי רשאי אדם להתחרט ואינו נזיר.

ואי איתמר

[אילו נשנו דבריהם] רק ב

בשר

, היינו אומרים:

דוקא

הכא

[במשנתנו]

הוא דאמרי בית שמאי הוי נזיר

, משום שדרך סעודת בני אדם

בבישרא וחמרא

כאחד ונתחלף לו יין בבשר -

אבל גרוגרות ודבילה

אימא

לא

מיחלפי, וחרטה יש כאן ואינו נזיר אף לבית שמאי

\-

קא משמע לן

.

ואי איתמר

[במשנה]

הני תרתי

[דגרוגרות ובשר], היינו אומרים:

הני הוא דקאמרי בית שמאי

משום דמיחלפי,

אבל דלת

דלא שייך לתלות שנתחלפה לשונו,

אימא מודו להו לבית הלל

שהאומר "הריני נזיר מקרשי דלת" נוזר ומתחרט הוא, ואינו נזיר אף לבית שמאי -

קא משמע לן דהוי נזיר, דאין חרטה בנזירות לדעת בית שמאי.

ואי תנא

פלוגתא דבית הלל על בית שמאי ב

דלת

, היינו אומרים:

בהא

[בדלת]

קאמרי בית הלל

דאינו נזיר, כי היות ואין לתלות שנתחלפה לשונו, ובהכרח שכוונתו היתה להתחרט, לכן אינו נזיר כי לדעת בית הלל מועילה חרטה בנזירות.

אבל בהך תרתי

[גרוגרות ובשר],

אימא מודו להו לבית שמאי

שנזיר הוא, כי אנו תולים שאין כאן חרטה אלא שנתחלפו לו בענבים וביין, ואם כן יהא נזיר -

לפיכך

קא משמע לן

בבות אלו דגרוגרות ובשר -

דלא

מודו בית הלל, כי אין אנו תולים שנתחלפו לו גרוגרות ובשר בענבים ויין, אלא כוונתו להתחרט מנזירותו, ולכן אינו נזיר.

אמר

[הקשה]

רבא

לדברי רמי בר חמא, האומר, שהתנה הנודר את נזירותו בעמידת הפרה "מאליה":

מי

[וכי]

קתני

במתניתין:

אם עמדה מאליה

, והרי "הריני נזירה אם עומדת אני" קתני, וזה לא משמע דוקא מאליה!?

אלא אמר

[פירש]

רבא

את משנתנו:

כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו

בכח,

ו

כך

אמר

:

"העולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה, והרי הפרה כאילו אמרה: הריני נזירה אם עומדת אני, אבל אני אומר: אדרבה אם לא עמדה הפרה

הרי עלי

להביאה ב

קרבן

נזירות", ועמדה הפרה מאליה - ונחלקו בית שמאי ובית הלל, אם נתקיים התנאי והרי הוא נזיר, או לא, וכמו שמפרשת הגמרא לקמן, אלא שמסדר הש"ס לא הניחו לסיים דבריו, ודחה אותם מיד:

והרי

בשלמא פרה

, אכן

בת קרבן היא

, וניתן לפרש את דברי המשנה באופן שאמר הרי עלי להביאה בקרבן נזירות,

אלא דלת

וכי

בת קרבן

נזירות

היא!?

אלא אמר רבא: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו

כל כך בחוזק, שהעולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה,