Version texte de ce daf : original et traduction
Moed Katan 6b — le Talmud en français
Moed Katan 6b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Moed Katan 6b
אמר רב שמואל בר יצחק: כאותה ששנינו
במסכת כלאים:
כל סאה שיש בה
רובע
הקב
זרע ממין אחר
-
ימעט!
היינו יעקרנו, היות שרובע קב עושה סאה שלימה כלאים.
ומקשינן:
והתניא: התקינו שיהו
השלוחין
מפקירין
אם נמצא כלאים, את
כל השדה כולה,
כקנס על שלא עקר את הכלאים אחר שהכריזו עליהם בר"ח אדר לעוקרם .
והיכי תנן שמספיק למעט את הכלאיים כדי להתיר.
ומתרצינן:
לא קשיא
.
כאן
, שרק צריך למעט ודיו בכך -
קודם
תקנה
שתקנו להפקיר.
וכאן
דתנן יפקירו הכל -
לאחר תקנה
.
ומביאה הגמרא ראיה שאחר התקנה מפקירין ולא עוקרין:
דתניא
במסכת שקלים, לגבי יציאת השלוחין בחול המועד על הכלאים:
בראשונה
, לפני התקנה,
היו
השלוחין
עוקרין ומשליכין
את הכלאים
לפני בהמתן
של בעל השדה.
והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות
:
אחת,
על
שמנכשין להם
שלוחי בי"ד את
שדותיהם
, כי כשעוקרין את הכלאים זה מועיל לשדה כמו ניכוש, והדילול מועיל למה שנותר בשדה .
ואחת,
על
שמשליכין
השלוחין את הכלאים
לפני בהמתם
, ואינם צריכים לטרוח ולהאכילה.
כיון שראו חכמים ששמחים בכך, ואינם עוקרים את הכלאים בעצמם כדין,
התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים
, ובכך היו מפסידים את הכלאים ואין בהמתם אוכלת מהם.
ועדיין היו
הבעלים
שמחים שמחה גדולה, ש
לכל הפחות
מנכשין שדותיהן
.
לכן,
התקינו
חכמים
שיהיו מפקירין
השלוחין את
כל השדה כולה
.
מתניתין:
רבי אליעזר בן יעקב אומר
: בחול המועד
מושכין את המים מאילן לאילן
, היות ולגבי האילנות הוי השדה כבית השלחין, שאם לא ישקנה יבא לידי הפסד מרובה .
ובלבד שלא ישקה את כל השדה
, שהיא בית הבעל .
שאין הפסד אם לא ישקנה.
זרעים שלא שתו לפני המועד
-
לא ישקם במועד,
כי כל זמן שלא הורגלו להשקיה אינם נפסדים אם לא משקה אותם בתדירות .
וחכמים
חולקים על רבי אליעזר בן יעקב, ו
מתירים בזה ובזה
, בין להשקות שדה הבעל, ובין להשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד, דסברי התירו מלאכה במועד אף להרווחה .
אך ההלכה היא כרבי אליעזר בן יעקב, דאסר.
גמרא:
אמר רב יהודה: אם היתה שדה מטוננת
, סוג שדה הבעל, שהיא לחה תמיד, ועתה היא יבשה, מודה בה רבי אליעזר בן יעקב ש
מותר
להשקותה, אף שהיא שדה בית הבעל, כיון שהיתה לחה, ואם לא ישקנה יבא להפסד מרובה מותר .
תניא נמי הכי: כשאמרו אסור להשקותן במועד, לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד,
שאינם נזוקים אם לא ישקה במועד.
אבל זרעים ששתו לפני המועד, מותר להשקותן במועד
.
ואם היתה שדה מטוננת מותר
, וכדרב יהודה .
ואין משקין שדה גריד במועד,
כיון שהיא יבשה תמיד, ואין צריך להשקותה, הוי טרחא במועד.
וחכמים מתירין בזה ובזה
, בין בזרעים שלא שתו לפני המועד, ובין בשדה גריד .
אמר רבינא: שמע מינה
מכך שהתירו חכמים אף במקום דליכא פסידא, כי
האי תרביצא
, גינת ירקות העשויה לריח ולמראה בחצר ביתו -
שרי לתרבוצי
, לזלף עליה מים, היינו השקיה קלה, ומותרת בגינה
בחולא דמועדא
כשם שמותר להשקות השקאה גמורה לדעת חכמים.
ומבאר רבינא את ראייתו מהברייתא:
שדה גריד
, שהתירו חכמים להשקותה,
מאי טעמא
, הא אין בה פסידא! על כרחך
דאפלא משוי לה חרפא
. שעל ידי ההשקאה ממהר הפרי להבשיל.
הכא נמי
בתרביצא, מותר כי
אפלא משוי לה חרפא
.
ואף דהוי רק הרווחה, סברי חכמים שמותר.
תנו רבנן, מרביצין שדה לבן
היא בית הבעל
בשביעית, אבל לא במועד
.
ומקשינן:
והא תניא, מרביצין
שדה לבן
בין במועד ובין בשביעית!?
ומתרצינן:
אמר רב הונא: לא קשיא
.
הא
דתנו רבנן אבל לא במועד, היינו כ
רבי אליעזר בן יעקב
,
ו
הא
ששנינו בברייתא מתירין להרביצה בין במועד ובין בשביעית, אליבא ד
רבנן
היא, שמתירין להשקות במועד אף להרווחה .
תניא אידך: מרביצין שדה לבן ערב
שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית
. אבל בשביעית אסור להרביצה כדי שיצאו ירקות בשביעית.
ולא עוד, אלא שמרביצין שדה לבן
אפילו
בשביעית, כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית
.
מתניתין:
א.
צדין את ה
"
אישות
", "תנשמת", והיא חפרפרת המזיקה בחפירתה את השדות.
ואת העכברים
שמזיקים את השדה ואת התבואה
משדה האילן ומשדה הלבן
.
וצד אותן
כדרכו
, שאינו צריך לשנות בצידה.
והיתר הצידה הוא בין
במועד
, ו
בין
בשביעית
. אף שצידה אחרת אסורה במועד מפני מלאכה, ואסור לצוד תנשמת ועכברים מן השדה בשביעית מפני שמלאכת הצידה הזאת נחשבת למלאכת תיקון השדה .
וחכמים
חולקים ו
אומרים
: רק
משדה האילן
צד
כדרכו
, היות וההפסד בו גדול יותר, וחששו להפסד מרובה .
ו
אילו
משדה הלבן
שאין הפסד גדול במניעת הצידה, יכול לצוד ממנו רק
שלא כדרכו
.
ובגמרא מבוארת דרך הצידה והשינוי בה.
ב.
ומקרין את הפרצה במועד
. שאם נפל כותל הגינה יכול לסדר במקומו אבנים כמו קיר, אך ללא טיט וטיח.
ובשביעית
, שאין בה איסור מלאכה, ואין הקיר מועיל לגינה אלא הוא נועד רק לשמירה -
בונה
קיר שלם סביב הגינה
כדרכו
.
גמרא:
ומבארינן:
מאי "אישות"
?
אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים
.
אמר רבא בר ישמעאל, ואיתימא רב יימר
בר שלמיא: מאי קרא
דאישות היא בריה שאין לה עינים?
דכתיב, "
כמו שבלול תמס יהלך
". כשבלול היוצא מנרתיקו, והוא נמס, שבהליכתו נופל ממנו ריר עד שהוא נמס ומת - דומה לו "
נפל אשת בל חזו שמש
". היא האישות, שבעוורונה היא נופלת פתאום לארץ, ומתה.
תנו רבנן: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן, כדרכו
.
ומחריבין
את
חורי
ה
נמלים
, לפי שחפירתן מזיקה את השדה.
כיצד מחריבין
את חוריהן, והרי הן בעומק הקרקע, וימשיכו לחפור!?
רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור זה
, עם קבוצת נמלים אחת,
ונותן לתוך חור זה
, אחר, שבשדהו.
והן חונקין זה את זה!
לפי שהן מכירות בריח העפר שאינו שלהם, וכיון שמקפידות לא להתערב, חונקות זו את זו [מאירי] .
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי
: זה שאמרו אין מכירין ריח העפר, אינו בכל ענין, כי אם:
והוא, דקאי בתרי עברי דנהרא!
שנמצאים הנמלים האחרות מעברו השני של נהר המפסיק ביניהם, ומפני הפסק המים אין מכירות בעפר של חור הנמלים שמהעבר השני, לפי שלא יכלו להגיע אליו.
והוא דליכא גשרא
ודוקא שאין גשר על הנהר שיכולות לעבור עליו.
והוא דליכא
אפילו גשר הנקרא "
גמלא
" שהוא גשר צר מאוד העשוי מנסר אחד.
והוא דליכא
אפילו "
מצרא
", שהוא גשרון צר מגמלא, שאי אפשר לעבור עליו אלא בעזרת חבל הקשור משני צדדי הנהר, ומסתייעין בו להליכה.
אך אם יש אחד ממעברות אלו, מכירות נמלים שבעבר זה בריח עפר שבחורי הנמלים שבעבר הנהר השני.