Version texte de ce daf : original et traduction
Moed Katan 25a (כה.) — le Talmud en français
Moed Katan 25a (מועד קטן כה.): Gémara : Nous avons appris dans la Mishna qu'on ne déchire (ses vêtements) pour le mort que ses proches. : Et que même si le mort était sage on ne se déchire pour lui…
Texte original — Moed Katan 25a (כה.)
גמרא:
שנינו במשנה שאין קורעים על המת אלא רק קרוביו.
והוינן בה:
ו
כי
אפילו
היה המת
חכם
אין קורעין עליו אלא קרוביו?
והתניא: חכם שמת
-
הכל קרוביו.
ויש לתמוה בלשון הברייתא: וכי "
הכל
הם
קרוביו
של חכם"
סלקא דעתך
לומר?
אלא
כך כונת הברייתא לומר:
הכל
נחשבים
כקרוביו
-
הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו, והכל מברין עליו ברחבה!
וכיון שכולם נחשבים כקרוביו, וכולם צריכים לקרוע עליו, מדוע אומרת המשנה שאין קורעים עליו אלא קרובי המת!?
ומשנינן:
לא צריכא
, משנתנו מדברת במת
דלאו חכם הוא.
עוד הוינן בה:
ואי אדם כשר הוא
-
חיובי מיחייב
כל אחד
למיקרע
.
דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים
? -
כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר
.
ותמהינן: האם כדי ש
יבכה ויתאבל
אדם על אדם כשר בעתיד, בניו של אדם מתים? וכי
ערבונא קא שקיל מיניה
, וכי לוקחים ממנו ערבון על כך מראש!?
אלא
, כך יש לומר: בניו הקטנים של אדם מתים
מפני שלא בכה והתאבל על אדם
כשר.
שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר
-
מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה לו
.
ומשנינן: משנתנו מדברת במת
דלאו אדם כשר הוא.
ועוד הוינן בה:
אי דקאי התם
אם עומד שם אדם שאינו קרוב של המת
בשעת יציאת נשמה
-
חיובי מיחייב
גם הוא לקרוע, למרות שהוא אינו קרוב של המת. ומדוע אומרת המשנה שאין קורעים אלא קרוביו!?
דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה
-
חייב לקרוע. למה זה דומה
-
לספר תורה שנשרף, שחייב לקרוע
כשרואה אותו נקרע .
ומשנינן: משנתנו מדברת בכגון
דלא קאי התם
שלא עומד שם אדם שאינו קרוב למת
בשעת יציאת נשמה.
כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה.
אמרי: לא גמרינן
לא למדנו תורה
מיניה
, ממנו .
אמר להו אביי: מי תניא
"
הרב שמת
כולם כקרוביו"?
הרי "
חכם שמת
הכל כקרוביו"
תניא.
ועוד
, הרי
כל יומא שמעתתיה
שמועותיו של רב ספרא נאמרות
בפומין
בפיותנו בלומדנו
בבי מדרשא.
ונמצא שאנו לומדים ממנו, גם אם אין אנו תלמידיו באופן ישיר .
סבור
, סברו רבנן כי אין תקנה להמנעותם מקריעה, כי
מה דהוה
-
הוה.
ואין אפשרות לקרוע לאחר זמן.
אמר להו אביי: תנינא: חכם, כל זמן שעוסקין בהספד
-
חייבין לקרוע
עליו.
סבור למיקרע לאלתר
בלא הספד.
אמר להו אביי, תניא: חכם
-
כבודו בהספידו
, ויש לכם להמתין מלקרוע עד שעת ההספד .
כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי
להניח
ספר תורה אפורייה
, על מטתו, כדי לומר עליו "קיים זה מה שכתוב בזה".
אמר להו רב חסדא: מילתא
, דבר,
דבחייה
, שבחייו של רב הונא,
לא סבירא ליה,
היה סבור שאין לעשות כן, וכי
השתא
עתה
ליקום ליעבד ליה
, נעמוד ונעשה לו דבר שהוא עצמו סבור שאין לעשותו!?
דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה
ראיתיו
לרב הונא, דבעי למיתב אפורייה,
שרצה לישב על מיטה,
והוה מנח ספר תורה עליה.
וכף כדא אארעא
, הפך רב הונא כד על פיו,
ואותיב
והניח את
ספר תורה עילויה
, עליו, משום שסבר שאסור לישב על מיטה שספר תורה מונח עליה .
אלמא, קסבר
רב הונא
אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
לא הוה נפיק פוריא מבבא.
לא יצאה מיטתו דרך השער.
סבור לשלשולי דרך גגין.
אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה: חכם
-
כבודו
שיוציאו מטתו
דרך פתח.
סבור לאשנויי
להעבירו
מפוריא
מהמיטה הרחבה ששכב עליה
לפוריא
צרה.
אמר להו רב חסדא: הכי גמרינא מיניה: חכם
-
כבודו
שיוציאוהו
במטה ראשונה
שמת עליה.
דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה
-
שנאמר
[שמואל ב ו] "
וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה
" .
פרוס בבא,
הרחיבו את השער,
ואפקוה.
פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה
שלא תשרה עליו.
מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא
: הרי כתוב בספר יחזקאל [פרק א] "
היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים
". ומוכח שגם בבבל שורה השכינה!?
טפח ליה אבוה בסנדליה. אמר ליה
: וכי
לאו אמינא
האם לא אמרתי
לך לא תיטרוד עלמא
בקושיות?
מאי
"
היה
דבר ה'"
שהיה כבר
ששרתה עליו שכינה בהיותו בארץ ישראל .
כי אסקוה להתם, אמרו ליה לרבי אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי.
והבינו שהוא מגיע חי, כי לא סיפרו להם על מותו.
אמרו
רבי אמי ורבי אסי:
כי הוינן התם
בבבל,
לא הוה לן לדלויי רישין מיניה
. לא יכולנו להרים ראשנו מחמת גדלותו, וכי
השתא אתינן הכא
עכשו שבאנו לארץ ישראל
אתא בתרין
, הוא בא אחרינו?
אמרו להו: ארונו בא!
רבי אמי ורבי אסי נפוק
לקראתו ללוותו.
רבי אילא ורבי חנינא לא נפוק.
איכא דאמרי, רבי אילא נפק, רבי חנינא לא נפק.
דנפק
-
מאי טעמיה
?
דתניא: ארון העובר ממקום למקום
-
עומדים עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
.
דלא נפק
-
מאי טעמא
?
דתניא: ארון העובר ממקום למקום
-
אין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
קשיין אהדדי!
לא קשיא.
כאן
-
ששלדו קיימת
.
כאן
-
בשאין שלדו קיימת.
ורב הונא
-
שלדו קיימת הוה.
וזה
דלא נפק
-
לא סיימוה קמיה
ששלדו קיימת.
אמרי: היכא נינחיה
בקבר של מי?
רב הונא ריבץ תורה בישראל, ורבי חייא ריבץ תורה בישראל הוה.
ולידו של רבי חייא מקומו של רב הונא.
אמרו:
מאן מעייל ליה
לקוברו ליד רבי חייא?
אמר להו רב חגא: אנא מעיילנא ליה, דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין, ולא חזי לי קרי
.
ומשמע ליה קמיה
, הייתי משמיע שמועות לפני רב הונא,
וידעי בעובדיה.
והכרתי את מעשיו הגדולים: כגון,
דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין,
שהצד השחור היה כלפי גופו,
ויתיב עלה ארבעין תעניתא
.
עייליה
רב חגא לקוברו.
הוה גני
שכב שם במערת הקבורה,
יהודה
בן רבי חייא
מימיניה דאבוה, וחזקיה
בנו
משמאליה.
אמר ליה יהודה לחזקיה: קום מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא
שרב הונא עומד .
בהדי דקאים
יהודה -
קם בהדיה עמודא דנורא
.
חזייה רב חגא, איבעית
, נבהל מעמוד האש,
זקפיה
העמיד
לארוניה
של רב הונא שיחצוץ בינו לבין עמוד האש, ולא יזיקנו,
ונפק, אתא.
והאי דלא איענש ענש
רב חגא, שהצליח להנצל מעמוד האש, הוא רק -
משום דזקפיה לארוניה דרב הונא
שיחצוץ ביניהם.
כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה
, לשים ספר תורה על מטתו.
אמר להו רבי יצחק: מילתא דלרביה לא סבירא ליה, אנן ניקום נעביד ליה!?
סבור דלא למישלל קרעייהו
עליו.
אמר להו רבי יצחק בר אמי: חכם, כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה
-
שוללין
.
כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא
-
אסקינהו להתם
, לארץ ישראל.
Traduction française
Gémara :
Nous avons appris dans la Mishna qu'on ne déchire (ses vêtements) pour le mort que ses proches.
:
Et
que
même si
le mort était
sage
on ne se déchire pour lui que ses proches?
Et il est enseigné dans une baraïta : "Un sage est mort"
tous sont ses proches.
Et il y a à s'étonner du libellé de la baraïta : « »
tous
sont
ses proches
du sage?
penserais-tu
dire?
mais,
ainsi la Baraïta veut dire :
tous
sont considérés
comme ses proches -
Tous se déchirent pour lui, tous le déchaussent pour lui, et tous le louent publiquement !
Et puisqu'ils sont tous considérés comme ses proches, et que tous doivent se déchirer pour lui, pourquoi la Mishna dit-elle qu'on ne se déchire pour lui que ses proches !?
:
Il n'est pas nécessaire,
car notre Mishna parle du mort
qui n'est pas sage.
:
Et si l'homme est un 'issar' (personne 'kasher')
tous sont obligés
chacun
de déchirer.
Il est tanné : "Pourquoi les fils et filles d'un homme meurent-ils lorsqu'ils sont jeunes ?" -
Pour qu'on pleure et qu'on fasse du deuil pour un homme 'kasher'. .
qu'on pleure et qu'on fasse le deuil
un homme pleurera pour un homme kasher à l'avenir, les fils d'un homme meurent-ils?
Se prend-on un gage de cela sur lui?
Est-ce qu'on lui prend un gage à ce sujet d'avance !?
Mais,
ainsi faut-il dire : les petits enfants d'un homme meurent
parce qu'on n'a pas pleuré et ne s'est pas affligé pour un homme
kasher.
Quiconque pleure et fait le deuil pour un homme kasher -
on lui pardonne toutes ses fautes, à cause de l'honneur qu'il lui a rendu.
Et nous avons appris : la Mishna parle du mort
qui n'est pas un homme kasher.
:
Si là-bas il est important
si se tient là un homme qui n'est pas proche du mort
au moment de l'expiration de l'âme -
même lui est obligé
de se déchirer, bien qu'il ne soit pas parent du mort. Et pourquoi la Mishna dit-elle qu'on ne déchire que les proches ?
Il est tanné : Rabbi Shim'on ben Elazar dit : "Celui qui se tient auprès du mort au moment de l'expiration de l'âme" -
est tenu de se déchirer. À quoi cela ressemble-t‑il -
à un rouleau de Torah qui a brûlé, pour lequel on doit se déchirer
quand on le voit on le déchire.
Et nous avons appris : notre Mishna parle du cas
où là‑bas il n'est pas prévu
qu'il ne se tient pas là un homme qui n'est pas proche du mort
au moment de la sortie de l'âme.
Car quand l'âme s'en alla de Rav Safra, les Rabbanan ne se sont pas déchirés pour lui.
Ils disent : nous ne déduisons pas
que de cela on apprend la Torah
de cela,
de lui.
Ils disent : où devons‑nous le déposer
dans quel tombeau?
Rav Huna a répandu la Torah en Israël, et Rabbi Chiyya a répandu la Torah en Israël.
Et à côté de Rabbi Chiyya se trouvait l'emplacement de Rav Huna.
ils dirent :
Qui l'enterre à côté de lui ?
Rab Haga leur dit : "Moi je l'enterrerai à côté de lui, car je l'ai élevé pour mes étudiants, car il était âgé de vingt et quelques années que je n'avais pas vu une lecture".
Et je le lui faisais entendre,
je faisais entendre des enseignements devant Rav Houna,
et je connaissais ses grands actes.
Et je connaissais ses grands actes, par exemple :
un jour, la lanière des tefilin s’était retournée,
de sorte que le côté noir était tourné vers son corps,
et il observa à son sujet quarante jeûnes .
Rav Haga le fit entrer
pour l’enterrer.
Il était couché,
il était couché là dans la grotte funéraire,
Yehouda
fils de Rabbi Hiya
à la droite de son père, et Hizkiya
son fils
à sa gauche.
Yehouda dit à Hizkiya : « Lève-toi de ta place, car il n’est pas convenable que Rav Houna soit debout »,
car Rav Houna était debout .
Alors que
Yehouda
—
un pilier de feu se leva avec lui.
Rav Haga le vit et fut effrayé,
il fut pris de frayeur devant le pilier de feu,
il dressa
il plaça debout
son cercueil
de Rav Houna, afin qu’il fasse écran entre lui et le pilier de feu et que celui-ci ne lui nuise pas,
et il sortit ; il vint.
Et si Rav Haga ne fut pas puni,
Rav Haga, qui réussit à échapper au pilier de feu, ce fut uniquement
parce qu’il avait dressé le cercueil de Rav Houna
afin qu’il fasse écran entre eux.
Lorsque Rav Hisda mourut, ils pensèrent à placer un rouleau de la Torah sur son lit,
à placer un rouleau de la Torah sur son lit.
Rabbi Yits’hak leur dit : « Une chose que son maître ne tenait pas pour valable, nous allons nous lever et la faire pour lui !? »
Ils pensèrent qu’il ne fallait pas recoudre leurs déchirures
à son sujet.
Rabbi Yits’hak bar Ami leur dit : « Pour un Sage, dès lors qu’ils ont tourné leur visage depuis l’arrière du lit funéraire —
ils recousent .
Lorsque Rabbah bar Houna et Rav Hamnouna moururent —
on les monta là-bas,
vers la terre d’Israël.