Moed Katan 24b — le Talmud en français

אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים

מותר לקברו, לפי שלא חששו ליחוד בשעה שהם טרודים באבלות ובקבורה .

ואין עומדין עליו

על התינוק הזה

בשורה

, לקבל תנחומים מהעומדים בשורה משני הצדדים, כמו שנהגו בגדול לאחר הקבורה.

ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים

.

אבל תינוק

בן שלשים

יום -

יוצא

כשהוא נתון

בדלוסקמא

[ארון קטן], ואינו יוצא בחיק.

רבי יהודה אומר: לא

מוציאים אותו ב

דלוסקמא הניטלת ב

אדם אחד הנושא אותה על ה

כתף

שלו.

אלא

בדלוסקמא

הניטלת באגפיים

, על ידי שניים, שכל אחד אוחז מצד אחר של הארון .

ועומדין עליו בשורה

.

ואומרים עליו ברכת אבלים

ברחבה, לאחר הקבורה,

ו

מנחמים את קרוביו ב

תנחומי אבלים.

בן שנים עשר חדש

-

יוצא במטה.

רבי עקיבא אומר

: בן שנים עשרה חודש גרידא אינו יוצא במיטה. ורק אם התינוק

הוא בן שנה ואבריו

נראים גדולים

כ

מו שהיה

בן שתים,

או ש

הוא בן שתים

שנים

ואבריו

נראים

כבן שנה

אז הוא

יוצא במטה

.

רבי שמעון בן אלעזר אומר

: תינוק

היוצא במטה

-

רבים מצהיבין

מרגישים ומצטערים

עליו

.

אבל תינוק שאינו יוצא במטה

-

אין רבים מצהיבין עליו.

רבי אלעזר בן עזריה אומר

: תינוק ה

ניכר לרבים

, שכבר היה רגיל לצאת החוצה -

רבים מתעסקים עמו

ללוותו.

אינו ניכר לרבים

-

אין רבים מתעסקים עמו

.

ומה הן

, באיזה גיל חייבים הקטנים

בהספד

?

רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר: עניים

, המצטערים יותר על מות בנם, לפי שאין להם שמחה אחרת, מספידים את קטניהם החל מהיותם

בני שלש

.

אבל

עשירים

, שיש להם שמחות חוץ מילדיהם, והם אינם מצטערים כל כך במותם, מספידים אותם בהיותם

בני חמש.

רבי יהודה אומר משמו

של רבי ישמעאל:

עניים

-

בני חמש, עשירים בני שש. ובני זקנים

-

כבני עניים

הם דומים.

אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל.

דרש רבי ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה

: מי שנפטר לו קרוב

יום אחד לפני עצרת

, והגיע חג השבועות והפסיק את אבלות השבעה, נחשב לו הדבר ביחס למנין שלשים, כאילו מנה שבעה ימים.

ועצרת

עצמה עולה לו כשבעה ימים, לפי שעצרת היא כרגלים.

הרי כאן

ביחד תוך יומיים -

ארבעה עשר

למנין שלשים יום!

שמע רבי אמי ואיקפד

על רבי ענני בר ששון.

אמר

רבי אמי:

אטו

, וכי הלכה זו, הלכה

דידיה היא

? הרי לפי דבריו

דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא, היא!

וכדלהלן.

ובדומה לכך, אירע ש

דרש רבי יצחק נפחא אקילעא

על פתחו

דריש גלותא: יום אחד לפני עצרת, ועצרת

-

הרי כאן ארבעה עשר.

שמע רב ששת

ו

איקפד

עליו, ו

אמר: אטו

וכי הלכה זו הלכה

דידיה היא

? והרי

דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא, היא.

דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מנין

לעצרת שיש לה

לקרבנותיה

תשלומין כל שבעה

?

שנאמר

[דברים יז] "

בחג המצות ובחג השבועות

".

ודרשינן: הוקש חג השבועות לחג הסוכות:

מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה

-

אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה

.

אדבריה

נסמך

רב פפא לרב אויא סבא, ודרש: יום אחד לפני ראש השנה, וראש השנה

-

הרי כאן ארבעה עשר.

כי גם ראש השנה הוא כרגלים .

אמר רבינא: הלכך,

אם קבר מתו לפני החג, הרי

יום אחד לפני החג, וחג, ושמיני שלו

-

הרי כאן עשרים ואחד יום

.

רבינא איקלע לסורא דפרת

.

אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא

: וכי

אמר מר

"

יום אחד לפני ראש השנה, וראש השנה

-

הרי כאן ארבעה עשר

"!?

אמר ליה: אנא

, "

מסתברא כרבן גמליאל

"

הוא דאמינא.

ולרבן גמליאל ראש השנה הוא כרגלים .

מתניתין:

אין קורעין, ולא חולצין, ואין מברין

אוכלים סעודת הבראה, שמברים את האבל,

אלא קרוביו של מת

.

ואין מברין

את סעודת ההבראה

אלא

כשהמנחמים יושבים

על מטה זקופה.